גדולתם ועוצמתם של גדולים אמיתיים ניכרות בכך שמעשיהם ומורשתם מותירים חותם לדורות רבים, הרבה מעבר לתקופת חייהם. אחד מאותם גדולים הוא הרב הראשי הראשון לצה"ל והרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל.
בשנתיים הראשונות למלחמה, שבהן שירתתי במילואים במחנה שורה, ראיתי כיצד הרב גורן עדיין נוכח ומשמעותי, גם למעלה משלושים שנה לאחר הסתלקותו. פסיקותיו ההלכתיות בנושאי שבת, כשרות, פיקוח נפש, זיהוי חללים, עגונות, ענייני קבורה ועוד, שפסק עוד במלחמת העצמאות ובשנותיה הראשונות של המדינה, עדיין רלוונטיות ומשמשות אבן יסוד לפסיקה העכשווית של הרבנות הצבאית.
השבת, פרשת חיי שרה, היא גם השבת שבה אנו פוגשים לראשונה את מי שעתידה להיות אחת הערים היהודיות החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית - חברון. לשם מגיע אברהם אבינו ברצותו לקנות לשרה אשתו אחוזת קבר: "וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ".
מאז הפכה חברון למקום קבורתם של האבות והאימהות ולעיר מרכזית וחשובה שבה נוסדה מלכות דוד. לצערנו, במשך מאות שנים, תחת שלטונות זרים, נבצר מיהודים להגיע למערת המכפלה. גם כאשר התאפשר להם להגיע באופן כזה או אחר, הותר להם להתקרב רק עד לנקודה מסוימת מחוץ למבנה, ובה המדרגה השביעית. כל זה השתנה במלחמת ששת הימים, כאשר זכה הרב גורן, לאחר שנים רבות כל כך של ניתוק, לשוב לחברון ולהגיע למערת המכפלה.
זכיתי לערוך את האוטוביוגרפיה של הרב גורן, שפורסמה בספרי "בעוז ותעצומות", בהוצאת ידיעות ספרים.
בזיכרונותיו מאותם ימים במערת המכפלה מספר הרב גורן, מנקודת מבטו, על האירועים שהתחוללו בחברון במלחמת ששת הימים. ראויים הדברים להיקרא שוב ושוב:
"התקדמנו לעבר חברון, וכשנכנסנו לתוך העיר ראינו שכל הבתים בכביש הראשי לחברון מלאים בסדינים לבנים על כל המרפסות. המטרה המוצהרת שלי הייתה להגיע ראשון למערת המכפלה.
ראיתי שבאחד החלונות ניצב נער ערבי כבן 16-17. קראתי לו שיבוא אליי ושאלתי אותו: 'איפה הקבר של אברהם אבינו?' הנער הראה לנו את המקום, ואנו התחלנו לעלות עד השערים שהיו משני צדי המערה, בשני גרמי מדרגות.
המשכתי לעלות עד השער הצפוני וראיתי שהשערים סגורים ונעולים. צעקתי בערבית: 'איפתח אל־באב' - תפתחו את השערים! ושמעתי קולות מבפנים האומרים: 'מפיש מפתוח' - אין לנו מפתח.
חשבתי לעצמי: אם אין להם מפתח, אז איך הם נמצאים בפנים? התחלתי לירות מאות כדורים לתוך השערים, אך הם לא זזו. ידעתי שיש שם אנשים ושהשערים סגורים מבפנים בבריחים. היו להם 36 מפתחות שהחזיקו בידיהם. עד היום ישנם החורים שלי בשערים, והערבים קוראים להם 'החורים של הרב גורן'.
במשך כשלוש שעות ניסינו לפרוץ ולפתוח את השערים, אך לא הצלחנו. שמעתי קול של טנק המתקרב למערה. היה זה הטנק הראשון שנכנס לחברון. מצאתי על הטנק דגל מאולתר שהחיילים ציירו עליו מגן דוד בדיו כחולה, על גבי סדין.
על השער הראשי שלפני מערת המכפלה היה תורן קטן. התקרבנו עם הטנק עד הקיר שליד השער. משם עליתי על הצריח וכך תליתי את הדגל על מערת המכפלה.
רצינו לפרוץ את השער שסגר על המערה. למרות מאות הכדורים שיריתי, לא הצלחתי לפרוץ את השער של מערת המכפלה. כשהגיע הטנק ראיתי שיש בו לום. יחד עם הנהג הכנסנו את הלום בין השערים, עד שהצירים יצאו ממקומם, השערים נפלו על הרצפה והמערה נפתחה לפנינו.
ראינו שם שני ערבים רועדים מפחד כמו לולב, ואחד מהם מחזיק עשרות מפתחות של המערה, אף על פי שצעקו לי מבפנים 'מפיש מפתוח' - שאין להם מפתח. הנהג ניגש אליו ולקח ממנו את המפתחות. נכנסנו למערה ותקעתי בשופר.
לקחתי את ספר התורה וקראתי את פרשת 'חיי שרה', שבה מסופר כיצד אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מבני חת. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, וזכינו להתפלל שם. זו הייתה הפעם הראשונה אחרי אלפי שנים שיהודי נמצא בתוך המערה.
כשהיינו בתוך המערה, בא שליחו של ראש העיר ואמר שראש העיר רוצה לבוא למערה כדי להיכנע ולמסור את חברון לרשותי. אמרתי לו שאי אפשר לקבל כניעה בתוך מקום קדוש כזה, שיחכה בעירייה ואני אבוא לשם. אמרתי לו שמספיק שסגן אלוף יקבל את הכניעה, ולא אלוף כמוני.
אחרי שהתפללנו ותקעתי בשופר, השעה כבר הייתה בערך 11. החלטנו לנסוע לבניין העירייה, אל ראש העיר עלי ג'אברי. כשהגענו לשם כבר ישבו ראש העיר והקאדי של מערת המכפלה, וכן מזכירי העירייה ומתורגמנים שלנו ושל הצבא, עם מפקד הגדוד צביקה עופר, והכינו כתב כניעה בערבית.
אמרתי שכל זמן שאינני מבין מה כתוב שם, לא נחתום. מזכיר העירייה תרגם לי לאנגלית את כתב הכניעה, ולא היה כתוב שם שזאת כניעה ללא תנאי.
קרעתי את הכתוב ואמרתי למזכיר: אתה תכתוב מה שאני אגיד לך מילה במילה:
'אני, ראש העיר עלי ג'אברי, בשמי ובשם חברי העירייה ובשם כל תושבי חברון, נכנע ללא כל תנאי למפקד צבא ההגנה לישראל הממונה על העיר, ומתחייב למלא את כל הפקודות שאקבל מגורמים מוסמכים של צה"ל, בלי לערער ובלי להסס, ולמלא את כל פקודותיהם'.
אחרי שקרא זאת בערבית, ביקשתי מראש העיר ומהקאדי שיחתמו על הטיוטה הזאת ויכינו עותק נוסף. את העותק הראשון לקחתי, וגם אני חתמתי עליו.
עלי ג'אברי ביקש ממני מתנה למזכרת, ונתתי לו את התפילה לפני היציאה לקרב, שהכנתי באלפי עותקים. חתמתי לו על הצד השני וכתבתי: כן יאבדו כל אויביך ה".
לזכרו של האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי הראשון לצה"ל, שהיה הראשון שהגיע ונכנס למערת המכפלה במלחמת ששת הימים. יום פטירתו בכ"ד בחשוון תשנ"ה