עו"ד ד"ר לירן אוחיון
עו"ד ד"ר לירן אוחיוןצילום: באדיבות המצולם

לפי דיווחו של אלון חכמון במעריב, ב-2 בנובמבר נעצר מפגין בהפרות סדר במאה שערים בירושלים, בחשד שהשליך אבן לעבר שוטרים. למחרת ביקשה המשטרה מבית משפט השלום בירושלים להאריך את מעצרו בחמישה ימים, לצורך שמונה פעולות חקירה.

נציג המשטרה טען שקצין זיהה את החשוד משליך את האבן ושמר עמו על קשר עין עד למעצרו. הוא טען גם לקיומה של עילת מסוכנות, אף שאישר שלחשוד אין עבר פלילי. לפי ynet, הבקשה התבססה על דו"ח הפעולה של השוטר.

לפי הדיווח במעריב, בחקירה הנגדית התברר שאין בידי המשטרה סרטון שמתעד את החשוד משליך את האבן, ושהפעלה של מצלמת גוף אינה מצוינת בחומר שהוצג. אז הציג הסנגור, עו"ד רועי פוליטי, סרטון מהאירוע בטלפון הנייד שלו. נציג המשטרה אמר "לאחר שראיתי את הסרטון, השתכנעתי שמדובר באדם אחר שזרק את האבן", והסביר שמי שזרק את האבן נצמד לחשוד, ולכן הקצין סבר, ככל הנראה בתום לב, שהחשוד הוא שזרק. המשטרה ביקשה לשחרר אותו מיד וללא תנאים, והשופטת חגית פלאוט-באב"ד הורתה על שחרורו.

אין לי סיבה להניח שמישהו שיקר. לפי מעריב, עו"ד פוליטי טען שנרשמו "דו"חות פעולה ומזכרים שאינם נכונים", אבל זו טענה של צד, ואיש לא הכריע בה. המשטרה מסרה שהמעצר בוצע "במהלך פעילות מבצעית מורכבת ודינמית", ושכאשר הוצג תיעוד שהפריך את החשד, ביקשה את שחרורו המיידי. זיהוי שגוי בהמון צפוף הוא טעות מוכרת. איני יודע גם אם המשטרה ידעה על הסרטון, מי צילם אותו ומתי אפשר היה להשיגו. השאלה שלי אחרת. איך מוודאים שכבר בבקשת המעצר מוצגת לשופטת תמונה מסודרת של התיעוד הקיים והחסר?

חוק המעצרים דורש חשד סביר לעבירה שאינה חטא ועילת מעצר. עילה המבוססת על צורכי חקירה מחייבת נימוקים מיוחדים והליכים שאי אפשר לקיימם אלא כשהחשוד במעצר (סעיף 13(א)). גם כשמתקיימים התנאים, אין לעצור אם אפשר להשיג את מטרת המעצר בערובה ובתנאים שפגיעתם בחירות פחותה (סעיף 13(ב)). צו מעצר ניתן לתקופה של עד 15 ימים בכל פעם, ואפשר להאריך אותו (סעיף 17(א)). כשהעילה היא צורכי חקירה כאלה, המעצר לא יעלה על חמישה ימים. אם שוכנע בית המשפט שאי אפשר לקיים את ההליכים האלה בתוך תקופה זו, הוא רשאי לצוות על תקופה ארוכה יותר, ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 15 ימים (סעיף 13(א)(3)).

בקשת המעצר מוגשת בכתב, נתמכת בהצהרת השוטר ומפרטת את תמצית העובדות והמידע שעליהם היא מבוססת (סעיף 15(א)). השופט מעיין בחומר שעליו מתבססת הבקשה (סעיף 12), והחשוד או סנגורו רשאים לחקור את השוטר (סעיף 15(ד)).

הרף בשלב הזה נמוך במכוון. נדרשת תשתית לחשד סביר, ולא הוכחת אשמה. לכן השופט תלוי במה שמונח לפניו. דו"ח פעולה מתאר את מה שהשוטר סבור שראה. סרטון מתעד את מה שקרה מול העדשה. בהמון צפוף, המרחק בין "ראיתי" לבין "זה מה שצולם" יכול להכריע אם אדם ישוחרר או יישאר במעצר.

נוהל מצלמות הגוף (נוהל אג"ם 220.003.16, בנוסח שפורסם ב-2021) מחייב שוטר להפעיל את המצלמה באירוע סדר ציבורי כשהוא מפעיל סמכות אכיפה כלפי אדם מסוים, כגון מעצר. מצלמה שמופעלת ברגע המעצר אינה מבטיחה תיעוד של השלכת האבן שקדמה לו. הנוהל מחייב את השוטר לתעד בכתב את נימוקיו כשלא הפעיל את המצלמה, ומתיר לדחות את ההפעלה רק במצבים כמו דחיפות, סכנה לחיים או תקלה טכנית, ואז יש להפעילה בהקדם האפשרי.

נספח החקירות מוסיף שתי חובות. כששוטר נשא מצלמה והאירוע לא צולם, החוקר בודק אם יש הסבר בדו"ח הפעולה או במזכר, ואם אין, מבקש מהשוטר מזכר שמפרט את הסיבות. וכשעצור מובא להארכת מעצר ויש תיעוד זמין של המעצר ושל העבירות, טוען המעצרים מציג אותו לבית המשפט. אם אינו זמין, החוקר מסביר לשופט מדוע.

זה נוהל פנימי ולא חוק, ואיני יודע אם השוטר שעצר נשא מצלמה. אם נשא ולא הפעיל אותה, ההסבר לכך אמור כבר להיות בתיק. מה שהנוהל אינו קובע במפורש הוא שבקשת המעצר עצמה תציין שמצלמה לא הופעלה ומדוע.

לדעתי, זה הפער שצריך לסגור. אינני מציע חובת איסוף חדשה, אלא להביא לשופט באופן סדור מידע שהנוהל כבר מחייב לרשום ולבדוק. ההסבר יכול להיות טוב, אבל השופט צריך לשמוע אותו מהמשטרה בפתח הדיון, גם כשלעצור אין סנגור שיודע מה לשאול.

אני עוסק בראיות דיגיטליות, ויודע שגם סרטון אינו אמת מוחלטת. צריך לברר מי צילם, מתי, מאיזו זווית, ואם הקטע שלם. צריך גם להבחין בין תיעוד שהמשטרה חייבת ליצור בעצמה, כמו צילום של מצלמת גוף, לבין סרטון של אזרח, שאפשר לחפש במאמץ סביר אך לא תמיד לאתר. את הראשון השופט צריך לראות, או לשמוע מדוע אינו בתיק. לגבי השני, ראוי שיידע אם נעשה ניסיון לאתר אותו.

החשוד שוחרר אחרי לילה במעצר. לא לכל עצור יש סנגור שמחזיק בטלפון את הסרטון הנכון. לדעתי, כשמבקשים להאריך מעצר על סמך זיהוי, צריך להציג לשופט גם איזה תיעוד קיים ומה נעשה לאיתור תיעוד נוסף. כששוטר נשא מצלמת גוף ולא הפעיל אותה, עובדה זו וההסבר לה צריכים להופיע בבקשה עצמה. החסר בתיעוד אינו צריך להתגלות במקרה בחקירה נגדית.

עו"ד ד"ר לירן אוחיון, משרד עורכי דין ונוטריון בחיפה, דוקטור למשפטים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, עוסק בדיני ראיות ובראיות דיגיטליות.