פרסום ראשון בערוץ 7: שר המורשת עמיחי אליהו פנה לנשיא המדינה יצחק הרצוג בבקשה לאמץ מתווה חנינות והקלות בעונשם של אסירים יהודים שהורשעו בעבירות אלימות וביטחון על רקע לאומני.
בחוות דעת מפורטת, המשתרעת על פני 19 עמודים, טוען השר כי שחרורם של אלפי מחבלים ואסירים ביטחוניים במסגרת עסקאות ומחוות מדיניות מחייב בחינה מחודשת של היחס כלפי אסירים יהודים, תוך התחשבות בנסיבות האישיות של כל אחד מהם.
המסמך, נערך במסגרת בחינת בקשות החנינה שבה עסק אליהו כמחליפו של שר המשפטים. הוא מתייחס הן לאסירים הממשיכים לרצות עונשי מאסר והן למורשעים שכבר השתחררו ומבקשים להקל בהשלכות הרשעתם, באמצעות קיצור תקופות התיישנות או מחיקת רישום פלילי.
כבר בפתח חוות הדעת מציג אליהו את הטיעון המרכזי העומד בבסיס המלצתו. לדבריו, מדינת ישראל שחררה לאורך השנים יותר מ-11 אלף מחבלים ואסירים ביטחוניים במסגרת עסקאות חילופי שבויים, הסכמים ומחוות מדיניות, בעוד שמדיניות ההקלות כלפי אסירים יהודים שהורשעו בעבירות על רקע לאומני הצטמצמה במידה ניכרת מאז סוף שנות התשעים.
"פער חד זה יצר תחושת עוול עמוקה בציבור, והוא מחייב בחינה ממלכתית אמיצה של הפעלת סמכות החנינה הנשיאותית ככלי של תיקון ואיזון", כתב השר.
אליהו מבסס את עמדתו על שורה של תקדימים משפטיים והיסטוריים. בין היתר הוא מזכיר את החלטותיו של הנשיא השישי חיים הרצוג, אביו של הנשיא המכהן, שהקל באופן מדורג בעונשיהם של אנשי המחתרת היהודית בשנות השמונים.
השר מצביע גם על החלטות הנשיא עזר ויצמן בשנים 1997 ו-1999, שבמסגרתן הוקלו עונשיהם של אסירים יהודים שהורשעו בעבירות אלימות נגד ערבים. לדבריו, חלק מההקלות נבחנו על רקע שחרור אסירים פלסטינים במסגרת מהלכים מדיניים, תוך בחינה פרטנית של נסיבות כל אסיר.
בחוות הדעת מוזכרים בין היתר יורם שקולניק, עמי פופר, אלן גודמן ואסירים נוספים שעונשיהם נקצבו או הוקלו בעבר. אליהו מדגיש כי מדובר בתקדים להפעלת שיקולים לאומיים במסגרת סמכות החנינה, ולא בהכרח בחובה משפטית להעניק הקלות דומות בכל מקרה.
תקדים נוסף שמציג השר נוגע להחלטת הנשיא הרצוג עצמו מספטמבר האחרון, לקצר את תקופת המחיקה של הרישום הפלילי של אלאור אזריה. אליהו רואה בהחלטה זו דוגמה לאפשרות להקל בהשלכות הרשעה לאחר חלוף הזמן, בלי לבטל את תוקפו של פסק הדין.
חלק נרחב מהמסמך מוקדש גם להבחנה המשפטית בין חנינה כללית, המחייבת חקיקה, לבין החלטות חנינה פרטניות של הנשיא. אליהו טוען כי ניתן לבחון בקשות של מספר אסירים בעלי רקע משותף במסגרת מהלך רחב, ובלבד שכל בקשה תיבחן לפי נסיבותיה.
בהתאם לכך, הוא מציע להביא בחשבון את חומרת העבירה, הנזק שנגרם, הזמן שחלף, התנהגות המבקש מאז הרשעתו, תהליכי שיקום, חרטה, מסוכנות עתידית וזכויות נפגעי העבירה ומשפחותיהם.
השר מבהיר במסמך כי מניע לאומני אינו מצדיק פגיעה בחפים מפשע ואינו פוטר אדם מאחריות פלילית.
"רצח אדם חף מפשע, יהודי או ערבי, הוא מעשה חמור מאין כמוהו, והמדינה מחויבת להגן על חיי כל אדם הנתון למרותה", כתב.
עם זאת, אליהו סבור כי ניתן להעניק משקל גם לרקע הביטחוני והלאומי שבו בוצעו העבירות, ככל שקיימת זיקה עובדתית מוכחת בין נסיבות אלה לבין המעשה. הוא מציין את פיגועי הטרור לאורך השנים, את אירועי שומר החומות ואת מתקפת שבעה באוקטובר כחלק מהרקע שלדעתו יש להביא בחשבון בעת בחינת הבקשות.
במסמך נכללת גם השוואה למהלכי חנינה שנעשו במדינות אחרות, ובהן ארצות הברית, בריטניה וספרד. בין הדוגמאות שמציג אליהו נמצאות החנינות שהעניק הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר למפרי חוק הגיוס בתקופת מלחמת וייטנאם, והחנינות שהעניק הנשיא דונלד טראמפ למורשעים בעבירות הקשורות לאירועי הקפיטול בינואר 2021.
אליהו מדגיש כי ההשוואה למדינות אחרות אינה מרחיבה את סמכויות הנשיא בישראל, אלא נועדה להציג את השימוש במוסד החנינה גם ככלי להתמודדות עם שסעים לאומיים וחברתיים.
בהמשך פונה השר ישירות להרצוג ומזכיר את מורשת משפחתו. הוא מתייחס לסבו של הנשיא, הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ולאביו, הנשיא חיים הרצוג, שהפעיל את סמכותו להקל בעונשי אנשי המחתרת היהודית.
"בידך נתונה כיום הסמכות החוקתית והזכות ההיסטורית להמשיך מורשת מפוארת זו, לתקן את העיוות הזועק שנוצר במאזן הצדק הלאומי, ולהושיט יד של חסד, שיקום ופיוס לאותם אסירים ומורשעים יהודים שכשלו בתוך סערת המאבק הביטחוני, ריצו עונש כבד והביעו חרטה על מעשיהם", כתב אליהו.
השר מתייחס גם לתנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים יהודים, ומצטט דברים של השופט יצחק עמית בדבר השפעות המעצר והשהייה לצד אסירים ביטחוניים אחרים. אליהו מבקש להחיל, לשיטתו, שיקולי רחמים ושיקום גם על האסירים היהודים שבקשותיהם נבחנות.
אליהו חותם את פנייתו בקריאה לנשיא לאמץ את המלצותיו, תוך בחינה אישית של כל בקשה. "בהתאם לכך, אני ממליץ בכל פה להיענות לבקשות החנינה והקלת העונש לפי המתווה המדורג שהוצג לעיל, בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מבקש ומבקש". לא נותרה עוד כל הצדקה עניינית, משפטית או מוסרית לעכב מהלך זה, ואני קורא לאמץ את ההמלצות במלואן".