זוג מחכה לפרי בטן. לאחר מספר שנים, בשעה טובה, הם מגלים שהגיע ההיריון. במשך חודשים הם בציפייה ובכיסופים ללידה ולנשמה החדשה שתופיע בביתם. והנה הגיע הזמן, והם ממהרים לבית החולים. בחדר הלידה, להפתעתם ולתדהמתם, מתרחשת לידה שקטה, והם חוזרים לביתם בידיים ריקות.
הכאב עצום, הצער כבד מנשוא וספקות הייאוש מכרסמים. הסובבים אותם - משפחה, חברים ושכנים - עוטפים אותם בחיבוק, במילים מנחמות ובמתן תקווה למה שעוד יתרחש בע"ה (חוץ מהשכנה צרת העין, שבמשך ההיריון ניסתה לזרוע ייאוש בליבם, וכעת בפיה טענת 'אמרתי לכם').
האם אכן הם יתייאשו? האם ירימו ידיים? חלילה. הם יאזרו עוז, ישתדלו לעשות כל מאמץ מעשי אפשרי התלוי בהם, וירבו בתפילה ובהתחזקות באמונה, עד שהפלא יתרחש וחיים חדשים יופיעו דרכם בעולם.
הלידה של נעם לישראל במערכת הבחירות האחרונה לא הייתה שקטה, אבל היא הייתה באופן משמעותי פחות רועשת מכפי שציפינו.
סיימנו את מערכת הבחירות עם תוצאה רחוקה מאוד מזו שקיווינו לה ומזו שהערכנו שנשיג. לצערנו, בקרב המחנה הלאומי רוב המפלגות היו עסוקות בקרבות בוץ פנימיים ובירי בתוך הנגמ"ש, דבר שללא ספק השפיע על כישלון ה'גוש'.
אנחנו, לעומת זאת, התאמצנו בכל מאודנו לנהל קמפיין נקי ממתקפות אישיות או מכל דבר אחר שדומה לזה, והתמקדנו בערכים שעליהם אנחנו נאבקים ובדגלים שאותם אנו מניפים. אחת ההצלחות שלנו במערכת הבחירות הזאת הייתה העובדה שכמה וכמה מפלגות ניסו לנכס לעצמן את מה שבנעם לישראל זועקים עליו כבר זמן רב - הדאגה לזהות היהודית של המדינה ולחינוך של כלל ילדי ישראל. אשרינו שזכינו לכך.
כאותו הזוג דלעיל, אין לנו שום כוונה להתייאש או להיעלם, כפי שהיו רוצים אלו שעשו הכול כדי למנוע מאיתנו חיבורים לפני הגשת הרשימות, ולא בחלו בשום אמצעי לתקוף, לבזות ולהכפיש. כמות האנרגיות והממון שהושקעו בכך מעידה כאלף עדים על ההבנה שלהם מהו כוחה הפוטנציאלי של נעם לישראל.
לצערי, זו איננה הפעם הראשונה שבציבור שאליו אני משתייך מנסים להשתיק את מי שמבקש ותובע מעצמו יותר - יותר קדושה, יותר יהדות, יותר זהות, יותר תורניות - גם כשזה נעשה באופן ענייני ומכבד, וגם אם הוא לא מנסה לכפות את עמדותיו וערכיו על אף אחד אחר.
כך היה כאשר לפני למעלה מחמישים שנה הקימו הורים ורבנים ממרכז הרב את בית הספר 'נעם' בירושלים, כדי להעניק לילדים שלהם חינוך יותר תורני מזה שהיה מקובל עד אז, וכך בהמשך, כאשר הוקמו תלמוד תורה 'מורשה', סניף בני עקיבא הנפרד ברובע היהודי ותנועת הנוער 'אריאל'.
בכל המקרים האשימו את המקימים והיוזמים באליטיזם, בהתנשאות ובבדלנות, ובכך שמעשיהם יפגעו בכלל הציבור.
המציאות הוכיחה שגם המפעלים החדשים התקדמו וגם המערכות הישנות דרשו מעצמן יותר והתקדמו מכך.
ב"ה שהיו להם השכל והעוז שלא להקשיב לכל אותם מבקרים, והפירות של מעשיהם ממשיכים להשפיע עד ימינו.
לנעם לישראל אין שום כוונה לרדת מהבמה הציבורית והפוליטית. קיבלנו אמנם מכה כואבת, אבל מנגד, התמודדנו בפעם הראשונה לבד (ישנן מפלגות שעדיין חוששות משום מה לעשות זאת). אלפי פעילינו פגשו בשטח ובשיחות הטלפון מאות אלפים, והאירו את הארץ בהארת פניהם, בטוהר כוונותיהם ובעיקר בערכים שלמענם הם התגייסו למערכה. כעשרת אלפים איש ואישה לא נכנעו לכל הקמפיינים וההפחדות, ושלשלו לקלפי את הפתק שבו הם באמת מאמינים.
דבר מכל אלו לא נשרף ולא נזרק לאף פח, אלא הכול גנוז לזמן הנכון והמתאים. אנחנו מחכים יחד עם כל הציבור לראות לאן תתגלגל המערכת הפוליטית, ובע"ה נמצא את הדרך לחזור לכנסת בכוחות מאוחדים ומוגברים, כי הזהות היהודית וחינוך דור העתיד - אלו החיים שלנו.