לפעמים, בסוף יום עמוס, אני מסתכלת על כל מה שעשיתי ומרגישה שלא הספקתי שום דבר בשביל הנשמה.
עבדתי, בישלתי, סידרתי ודאגתי לכל מיני דברים. תכננתי גם ללמוד משהו, להתפלל בנחת, לעצור להתבוננות, אבל היום כבר נגמר.
בפרשת חיי שרה, אחרי שהתורה מונה את שנות חייה של שרה, היא מוסיפה את המילים: "שני חיי שרה".
הכתב והקבלה מסביר שהמילים האלה מלמדות על שני ממדי החיים שהיו מחוברים אצל שרה אימנו. החיים הגשמיים והחיים הרוחניים. הוא אומר שהיא הצליחה לחיות באופן כזה ששניהם היו קשורים זה בזה, ככה שגם בתוך העיסוק בצרכים הגופניים היא שילבה כוונה רוחנית באופן מושלם והרמוני.
הוא נותן לכך כמה דוגמאות שנוכל לקחת לחיים שלנו. אנחנו אוכלים כדי לשמור על גוף בריא לעבודת הבורא וישנים כדי לתת לגוף מנוחה ולשמור על צלילות הדעת.
אני חושבת שיש בדברים האלה הזמנה להסתכל קצת אחרת על היום שלנו.
כשאני אוכלת בנחת או הולכת לישון בזמן, אני דואגת לגוף שבאמצעותו אני חיה, פועלת ועובדת את ה'. כשאני מכינה ארוחה למשפחה שלי, יש בתוך העשייה הזאת גם דאגה ונתינה. כשאני מקשיבה למישהי שמשתפת בקושי שיש לה, יש שם מקום לחסד.
לצד הזמן שאנחנו רוצות להקדיש לתפילה וללימוד, אפשר להכניס כוונה גם לדברים שאנחנו ממילא עושות ביום יום, לזכור בשביל מה אני עושה אותם ואיזה טוב יש בהם.
זה לא דורש ממני להרגיש התעלות בכל פעולה. הרבה פעמים מספיקה מחשבה קטנה לפני העשייה כדי להכניס בה כוונה רוחנית. אני נחה כדי שיהיה לי כוח לפעול טוב בעולם. אני מכינה אוכל כדי להיטיב לבני משפחתי. אני מקשיבה כדי לתת מקום לאחר.
השבוע אפשר לבחור פעולה אחת שחוזרת ביום יום שלנו ולנסות לחבר אותה לכוונה עליונה יותר שחשובה לנו.
יכול להיות שנגלה שגם בתוך היום העמוס שלנו, אנחנו כבר נותנות יותר מקום לנשמה ממה שחשבנו. שבת שלום!
הכותבת היא מאמנת NLP ומורה באולפנת הללי