אברהם אבי האומה, הראשון שנטש את חיי הנוחות ויצא למסע קודש בצו אלוקי, בקושי הספיק להתאושש מעקידת בנו אהובו יצחק - ניסיון שנעצר ברגע האחרון בקריאה המהדהדת "אל תשלח ידך אל הנער" - כאשר פורחת נשמתה של שרה אמנו, השותפה הנאמנה שיצאה עמו למסע אל הלא-נודע, הצילה את חייו כשהתחזתה לאחותו והמתינה יחד עמו שנים ארוכות להולדת בנם אהובם יצחק.
איזו טרגדיה.
היו לו לכאורה כל הסיבות שבעולם לשקוע ברחמים עצמיים, לקונן על רוע מצבו ולצלול לתהומות היגון.
אבל לא.
מה עושה אברהם אבינו, ישיש מופלג בן מאה שלושים ושבע, כשהוא מקבל את הבשורה הקשה על מות אשת נעוריו?
הרב יונתן זקס ז"ל הדגיש כי מיד לאחר שהתורה מתארת את פטירת שרה, מסתתרת התשובה בחמש מילים: "ויקם אברהם מעל פני מתו".
שימו לב: אברהם אינו מתעלם מכאבו. תחילה הוא סופד לשרה ובוכה על לכתה. אבל אז הוא קם. כיצד מתאוששים מהשבר הנורא? באמצעות עשייה!
מרגע זה והלאה אברהם נתון בעשייה ברוכה. הוא פועל להגשמת שתי מטרות: רכישת חלקת קבר לשרה במערת המכפלה, שהפכה למקום קבורתם של האבות והאימהות, ומציאת שידוך לבנו יצחק.
הוא לא ישב והמתין בחיבוק ידיים שהקדוש ברוך הוא יפעל למימוש הבטחותיו - ארץ ישראל וצאצאים. הוא הבין שהקב"ה מצפה גם ממנו לפעולה מעשית, להשתדלות אנושית.
מאברהם אבי האומה אנחנו למדים: גם מול המשברים הקשים ביותר, הכאב אינו נעלם, אבל הוא גם אינו חייב לשתק. מביטים קדימה ופוצחים בעשייה חדשה. כך בונים עתיד.
ולפעמים דווקא כשהדלת שחשבנו שתוביל אותנו אל היעד נטרקת בפנינו, נפתחת ההזדמנות להגשים אותו בכוחות עצמנו.
מעשה שהיה: רב צעיר וכריזמטי החליט להעתיק את מקום מגורי משפחתו ליישוב חילוני אליטיסטי במרכז הארץ, במטרה לפעול לקירוב יהודים לאבינו שבשמים. תחילה ניסה להשפיע באמצעות 'הממסד', דהיינו המועצה הדתית ובית הכנסת המקומי, מתוך שאיפה להתמנות לרב רשמי וליהנות מהכלים והמשאבים הנלווים למשרה: משכורת מסודרת, לשכה ומעמד ציבורי.
למרבה האכזבה, הוא נתקל בקשיים מצד גורמים מקומיים שעיניהם צרו בהצלחתו וביקשו לחסום את דרכו למשרה הרשמית.
על סף ייאוש, החל לחפש עצה מה לעשות, ואף פנה אליי.
אמרתי לו: ידידי הנכבד, קיבלת עכשיו הזדמנות שלא תחזור על עצמה. אני מכיר את הכוחות שלך. 'הממסד' או 'המערכת' - איך שלא תקרא לזה - יכולים לסייע לאנשים גדולים, אבל מי שתולה בהם את כל תקוותיו, מגביל מראש את כוחו.
הניסיון מלמד: אנשים רציניים שבאו לעבוד באמת, ולא המתינו לחסדי התקציבים וה'טייטלים' של הממסד על כל מגרעותיו הביורוקרטיות, אלא החליטו להקים מאפס, בהתמדה אישית, עקב בצד אגודל - הם שהצליחו לבנות אימפריות שהחזיקו מעמד לאורך זמן. לעומתם, מי שבנו אך ורק על חסדי הממסד, הצליחו במקרה הטוב לטווח הקצר.
כך עשה האיש, והצלחתו כיום מסחררת. דווקא כשחדל להמתין למינוי הרשמי, החל לממש את מלוא כוחותיו.
הטיפ הזה נכון בעולמות הרוח, לא פחות מאשר בעולמות העסקיים.
כללו של דבר: עשייה היא אחת התרופות הטובות ביותר למשבר. אל תבנו על אחרים ואל תמתינו לתפקיד, לתקציב או לאישור כדי להתחיל לפעול. קומו והגשימו בעצמכם את מטרותיכם. כשההצלחה תאיר לכם פנים, כולם כבר יבקשו להיות חלק ממנה.
אברהם אבינו לימד אותנו את הסוד הזה במילים: "ויקם אברהם מעל פני מתו".
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי "בקהילה"