אנשים בעולם עמלים על המצאות ופיתוחים טכנולוגיים בתחום הרפואה, בניראות, בהלחנת מנגינות, בתכנון, בביצוע עד כדי בניית בתים בעזרת מדפסות תלת-ממדיות ואף פיתוחים שיחליפו את המפתחים עצמם...
כולם מברכים כשזה מגיע לשדות החקלאיים ומניב יותר מזון לעולם, לסניטריה ואקולוגיה כמובן, בוודאי כשזה מגיע לעולם הצלת חיים והרפואה - לניתוחים, להדפסת איברים, ליכולת צילום באיברים הפנימיים, "סטנדים" לרוב וכיו"ב, ב"ה.
לצד הברכה, ישנם גם צדדים מאירים-פחות. הכל מופשט ולעוס, הפרטיות הולכת ונעלמת: בחשבונות הבנק, במידע הרפואי, בפרטים האישיים. כל מה שמדובר בטלפון או הוקלד במחשב - גלוי וידוע למישהו היכן שהוא. ויש ויאמרו: הנה שיעור, "את האלוקים ירא", ללמדך שבדומה לטכנולוגיה, הקב"ה משגיח על מעשי כל אדם ופועלו... לפני הקב"ה - ניחא, אבל דוד המלך כבר אמר: "כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה" - לך תדע מתי "ייפול" אדם או איזה אלגוריתם "בוטי" עליך... ולא מנינו כל מגרעות הטכנו.
העולם אץ-רץ בפיתוחים טכנולוגיים, אך חסרו לו הפתרונות לנזק החמור מכולם! הלא הוא, הכרסום בתקשורת הבינאישית הבלתי-אמצעית, ביחסי אנוש. תוך שנים מועטות לא יהיו עוד סניפים ופקידים בבנק הפועלים, הכל יהיה "בוטי". המומחים לבינה מלאכותית מבטיחים שעם או בלי חיבור לקוונטים, קרוב היום שבו בכל בית יהיה רובוט דמוי-אדם, ממש כמו הכלבלבי חמד הרובוטיים שכבר נמכרים בעולם. עוד מעט, פנייתנו אנו לשירות, תיעשה על ידי בוט...
ומה יהיה על האדם עצמו, שעל אודותיו נאמר "לא טוב היות האדם לבדו"?! - לא טוב היות האדם עם בוטו. יעקב אבינו אומר "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" - כמה בודד הייתי, לא היה לי עם מי לדבר. סיפר לי אנתרופולוג שילדים נכנסים היום למעלית וטומנים פניהם במסך הפלאפון, זהו ה"מקלי" שלהם.
השבת נקרא על פטירת שרה אמנו שיחד עם אברהם אבינו עשו נפשות רבות. הכיצד? בלי רשתות חברתיות?! אלא באהבתם את בריות ה', פתחו אוהלם לאורחים, "פתחו שולחן" - עוגות, בשר וכל השאר, ועל כל זה פתחו בשיח אישי הפותח את הלבבות.
על החברה בישראל, ועל הגופים הרשמיים, לתת דעתם להטמעת דפוסי חיים, נהלים חברתיים, כלים והדרכות שיחברו בין אדם לחברו. שיחנכו על הזכות והיופי שביכולת לבקש עזרה מבשר ודם, לדבר אליו, להביע רגשות - ושמנגד, הזולת יידע להקשיב ולהכיל, כמעשה חברתי ומובנה בחברה!!! ולאו דווקא כמעשה חסד.
נכונים הדברים ביותר, למדינה המתמודדת על קיומה בחזית ובעורף. בחזית, בקרב נמצאים חיילינו במדים. הם מגובשים כאגרוף מחץ, אבל את העורף צריך להכשיר כחברה אזרחית מלוכדת, העוצמה האמיתית שמנצחת כל אויב, לחוסן קהילתי. נדרשת התאמה לאתגרי "בין אדם לחברו" של ימינו, וגם לתמורות שהטכנולוגיה מביאה עימה. יש מדינות שכבר השכילו למנות שר לענייני קהילה. לבנות "צוותי כוננות" לתמיכה במוחלשים.
כן, כל זה אפשרי!
"יד תמר" פיתחו ומנחיל את שיטותיו הייחודיות לבניין חברה תומכת במשפחות חולים ופצועים, בבניית מעגלי עזרה למשפחות המתמודדות עם משבר ארוך טווח. "יד תמר" בונה קהילתיות פעילה בישראל, ובמקביל גם מפתחת טכנולוגיות חכמות - כלי עזר לשמירה על הקשר האנושי. טכנולוגיות המאפשרות קשר חי, קשר של "אחי". ב"יד תמר" למדו מאבות האומה ומשלבים את 'בינת החסד' של אברהם ושרה עם 'בינה מלאכותית'.
השבת נפטרה גם תמר ז"ל - גננת דגולה שחינכה ילדים בצפון ת"א לחסד ולמצוות שבין אדם לחבירו. תמר קבעה שילדי הגן יערכו 'קבלת שבת' בבית אבות, וההתרגשות פעמה בלבבות הילדים והקשישים כל פעם מחדש. התעקשה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים כאחד הילדים בגן והיתה חוזרת ומשתפת בהתפעמות "כמה זה טוב לילדים. לכל הילדים". אצל תמר היה אפשר גם רמת אביב ג' וגם חסד וקודש.
בונים מדינה. בונים תורה. ו... בונים חברה - בונים עם ישראל חי.