נהירת הערבים לקלפיות והשפעתה הדרמטית על תוצאות הבחירות מחייבות היערכות אחרת מצד מערכות הביטחון של ישראל. כותרת המאמר לקוחה מתוך השיר "פראג" שנכתב על פלישת בריה"מ לצ'כוסלובקיה ב־68', ונראה שהיא מתארת את מצבה של הדמוקרטיה בישראל. ואת הסכנות הנשקפות למדינה היהודית.
ישנו דמיון נוסף, בין ישראל לצ'כוסלובקיה שנובע מהמיעוט שהביא לנפילתה של צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם ה־2, אך לפני שדנים בעניין מהותי זה, חשוב להתייחס לתופעת "יהודי החצר" שעודה חיה ובועטת ומתגלה בכל כיעורה במפלגות האופוזיציה. והכוונה לאותם בוגרי הציונות הדתית (התנועה לא המפלגה) שמכרו את נשמתם, מתוך כמיהה מכמרת לב להכרה מצד השמאל, ונטישת כור מחצבתם.
התרפסות זו נבעה גם מ"סידור עבודה" עבור אותם ח"כים, שבכנסת היוצאת כילו את זמנם בשיסוי והכפשת החרדים. כלומר, באברכים, שעשרה מהם לפחות היו יכולים לחיות ממשכורת ח"כ נרגן וחסר תוחלת. אותם בני הציונות הדתית אף אינם משמיעים ולו "צפצוף הזרזיר" כנגד כוונות סיעותיהם להקים ממשלה עם טרוריסטים שהסתננו בסיוע בג"ץ לכנסת ישראל.
"הצ'כים קיימו את חובותיהם כלפי בני המיעוט הגרמני עד כדי כך שאפשרו לגייס את דעת הקהל העולמית נגד צ'כוסלובקיה - אף מיעוט לאומי אחר באירופה שבין שתי המלחמות לא נהנה מחופש כזה".
הגרמנים המוזכרים בציטוט לעיל, המופיע בספרו של הדיפלומט וחה"כ לשעבר יוחנן כהן, "אומות במבחן", היו מיוצגים בפרלמנט הצ'כי, ערב "הסכם מינכן" (ספטמבר 1938), באמצעות מפלגת הגרמנים-הסודטים SDP, בראשות ד"ר קונראד הנליין (Konrad Henlein) הפרו-נאצי. כהן הגדיר מפלגה זו כ"גיס החמישי של הנאציזם בתוככי צ'כוסלובקיה."
תוצאות הבחירות לכנסת שבהן זכו הערבים לכמעט 20 מנדטים מעוררות דאגה עמוקה ובכדי למנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה כדאי ללמוד מה עוללו הגרמנים הסודטים לצ'כוסלובקיה. ד"ר אחמד טיבי, מי שהיה יועצו של ראש אש"ף יאסר ערפאת, וד"ר מנסור עבאס, הן המקבילה הישראלית לד"ר הנליין, ויש עוד ד"ר כהנה וכהנה שהם יכולים להיכנס בנעליהם.
יגאל אלון כתב בספרו "מסך של חול" בעניין "[ה] דרכים [שבהם] עלולים יסודות עוינים בקרב האוכלוסיה הערבית לסייע בידי האויב:... מאבק מדיני, על-ידי העלאת תביעות לאבטונומיה חבלית וכן, למשל, להחזרת פליטים באורח סיטוני, על-ידי יצירת מהומות בעלות אופי מדיני בסיטואציות בינלאומיות מיוחדת".
אזהרתו זו של אלון, בעניין "מהומות בעלות אופי מדיני", היא בדיוק הטקטיקה שנקטו הגרמנים הסודטים, כפי שתיאר כהן בספרו את השתלשלות האירועים, שהובילו להסכם מינכן. בעקבות "נאום שיטנה של היטלר בוועידת נירנברג, ב-12 לספטמבר,... הוא [הנאום] נתן אות להפגנות... ולגילויי מרי מזויין, שאותם ארגנו אנשיו של הנליין ברחבי צ'כוסלובקיה."
מהומות אלו הובילו להתפתחות המדינית הדרמטית בצורה המתוארת להלן: "פעולתן של כנופיות הטרור הנאציות דוכאה ביעילות... [אולם] התעמולה הנאצית ניפחה את העניין, זעקה על 'רבע מיליון פליטים מסכנים' ותיארה בצבעים מחרידים את זוועות הדיכוי... [הנשיא] הצ'כוסלובקי אדוארד בנש לא הצליח לשכנע את [ראש ממשלת בריטניה] צ'מברליין [ולא את ראש ממשלת צרפת] דלדיה ... בצדקת עמדתו ובכוונות הזדון הגרמניות. מאידך נאומו של היטלר חיזק את דבקותם בקו הפייסני,... עתה כבר היה ברור לראשי שתי המדינות [אנגליה וצרפת] - כי הממשלה הצ'כוסלובקית נוהגת ב'קשיחות' ובחוסר גמישות, וכי 'היאוש' ו'התסכול' שלזרועותיהם נדחפים הגרמנים הסודטים, משוללי זכות הגדרה העצמית, יביאו בסופו של דבר לכעסו הנורא של הר היטלר".
בצ'כוסלובקיה, שהוקמה לאחר מלה"ע ה-1, היה רוב מובהק לעם הצ'כי. לצד רוב זה בלטו שני מיעוטים גדולים: הסלובקים והגרמנים. עם עליית הנאציזם בגרמניה החלו הגרמנים הסודטים לתבוע את זכותם ל"הגדרה עצמית" על בסיס 14 הנקודות של נשיא ארה"ב וודרו וילסון. תביעתם זו הייתה הסוואה לשאיפותיהם האירדנטיות, שהיו מתואמות ומוכוונות ע"י היטלר שמטרתו הייתה; "לחסל את עצמאותן של אוסטריה וצ'כוסלובקיה".
השימוש בו נקטו הגרמנים הסודטים בזכות ה"הגדרה העצמית" הציב את מנהיגי צ'כוסלובקיה בפני מציאות מורכבת ובעייתית למדינתם החדשה, כפי שניתח זאת כהן: "במיוחד נקלטה תביעת הגרמנים להעניק להם את 'זכות ההגדרה העצמית'. וכי מה יכול להיות מקובל יותר על דעתם של כל אנשי הרצון הטוב באירופה מאשר תביעה צודקת זו,... הישגו הגדול של [נשיא צ'כוסלובקיה] טומאש מאסאריק היה ההכרה שהשיג מווילסון לכינונה של צ'כוסלובקיה העצמאית על יסוד עקרון זה. וכיצד זה, שאלו רבים ותמימים, מעיזים עתה הצ'כים לשלול זכות זו מהגרמנים המדוכאים?"
דרישת הגרמנים הסודטים להגדרה עצמית, שהייתה מתואמת עם היטלר, הייתה במטרה להשפיע על בריטניה וצרפת שיילחצו את הצ'כים לוותר על חבל הסודטים . ואכן "תעמולה זו - הנאחזת בעקרונות מקובלים כדי לנצלם למזימותיה, המציגה אומה קטנה ודמוקרטית כסמל הרודנות והדיכוי וחוליגאנים לאומניים כמשוללי זכויות - נפלה על קרקע פורייה."
סופה של אותה דרישה תמימה כביכול, של 'המיעוט' הגרמני, היה כזכור מסירת חבל הסודטים לגרמניה כפי שנקבע הסכם מינכן.
הקונסטלציה הפוליטית שנוצרה עלולה להוביל לתהליך דומה לזה שהתרחש בצ'כוסלובקיה לפני 90 שנה. מלבד דרישה לאוטונומיה, בנגב ובגליל, עלולה להגיע גם דרישה לאירידנטה (השאיפה לספח שטחים המאוכלסים מיעוטים לאומיים אל מדינה שכנה, בה שולטים בני אותו לאום) עם מדינות ערב. דרישות אלו יגיעו אם הערבים יהיו באופוזיציה. אם הם יהיו חלק מהממשלה הם ישיגו את מבוקשם בדרך ערמומית ונחושה.
אפשר גם לשאוב אופטימיות מהשוואה היסטורית זו שכן "קונסטלאציה מיוחדת- ניצחון מוחץ על פולש אכזר", כפי שכתב יוחנן כהן, "הביאה לפתרון ראדיקלי של בעיית המיעוטים הלאומיים בפולין וצ'כוסלובקיה... גירוש המוני [לאחר מלחמת העולם ה-2] שיחרר את פולין וצ'כוסלובקיה ממיליוני גרמנים".
את נחת זרועו של הפולש האכזר כבר חשה המדינה ב־7 לאוקטובר. נותר רק לקוות שלא יהיה צורך בעוד תזכורת כאובה.
הכותב הוא סגן יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, חבר מערכת רבעון "האומה", ומחבר הספר "עוז לתמורה - עמוס עוז מכשף השבט"