את האמת כולנו יודעים. אנחנו עם אחד, יחיד ומיוחד. כולנו רואים את זה בזמני אסון, ואולי מאז שמחת תורה זה מורגש יותר בהרבה מקומות, בעבודה ואפילו ברחוב. בהרבה מקומות - אבל לא בפוליטיקה.
כמובן, לקראת בחירות המסרים מתחדדים, והפילוג מגיע לשיאו. השאלה היא אם זה באמת או רק כלפי חוץ. כעת, כאשר אין אפשרות לצד אחד להקים ממשלה - הפילוג מתחדד עוד יותר, והפעם נראה שמעדיפים לוותר על האמת לטובת הפילוג.
מצד האמת, טוב שאין אפשרות לצד אחד להקים ממשלה בקלות. עם כל הטוב שהיה בממשלת הימין האחרונה - קרוב לחצי מהעם הרגיש "בחוץ" מה שגרם כנראה לתוצאות בקלפי (ובלי לדבר עוד על הערבים...).
לפני מספר שבועות, כאשר ראשי השמאל ישבו יחד והחליטו לשלב ידיים, חששתי שכוח האחדות יעמוד להם. ה' אוהב אחדות. אוהב את עם ישראל יחד. "...אבל דורו של אחאב (לעומת דורו של דוד המלך) - כולן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין (מלשינים) - היו יוצאין למלחמה ונוצחין" (מדרש פרשת אמור).
למרות שהיו שם עובדי עבודה זרה - אחת משלוש העבירות החמורות ביותר - ה' סייע להם לנצח במלחמה בגלל שהיו בשלום זה עם זה, ולא היו ביניהם קנאה, שנאה ותחרות. לכאורה כתוב פה שה' מעדיף יהודים שעובדים עבודה זרה וחיים בשלום זה עם זה על פני יהודים שומרי תורה ומצוות שרבים זה עם זה וחיים בפירוד ובשנאה.
לעומת החיבורים שהיו בשמאל, בימין - הפירוד שלט בכול. מעבר לחשיבות של "מקסום קולות", זה גם הרחיק אנשים שרוצים לראות אחדות ועבודה משותפת, ולא פירוד ואגו שאולי לפעמים עטופים באידאולוגיה עמוקה וברצון לשינוי. "עם אחד מפוזר ומפורד".
רבי יצחק מוורקא אומר על המדרש "קשה עליי פרידתכם", שנאמר על שמיני עצרת, שקשה עליו, על הקב"ה, הפירוד שלכם בתוככם. עוד מספר שבועות נקרא בתורה על הולדת השבטים. צריכים להיות שנים עשר שבטים. זה בסדר שיש גוונים שונים, לכתחילה. אבל צריך שכולם יכירו בגוונים השונים ובצורך של כל הגוונים להתקיים.
כעת, כשעומדת על סדר היום הקמת ממשלה עם חיות טרף שכל שאיפתן היא להשמיד אותנו, ונותנים לכך עדיפות רק מכוח פסילה של אנשים - מכוח שנאת חינם אדירה - כל הצדדים צריכים לעשות חשבון נפש נוקב. כן. כל הצדדים. איך הגענו למצב שאחינו מ"הצד השני" מעדיפים את שונאינו על פני ישיבה איתנו?
בית המקדש נחרב על שנאת חינם. ולא ייבנה בלעדי אהבת חינם. ואדרבה, לא רק שלא ייבנה, אלא גם הלוואי שלא נצטרך לחוות עוד "שיעורים" כמו שמחת תורה וצרות איומות שחווינו בעבר כדי להגיע לייעוד שלנו. שלא יבוא "צורר היהודים" לצרור אותנו בצרור אחד. בואו נעשה את זה בעצמנו, ולא רק בתוך הימין, אלא בתוך כל עם ישראל.
גוש קטיף נחרב בכמה ימים, ולרוב העם לא היה אכפת יותר מדי. כאשר יש ממשלת ימין - היא יכולה לקדם את הגאולה, אבל אם לא כל העם איתה - הכול יכול להיחרב ברגע. אפילו מתוך איזשהו "אנטי" ו"דווקא" כלפי כל האור והטוב הזה. כי הוא לא שייך רק לימין. הוא שייך לעם ישראל, וכל עם ישראל צריך לרצות את זה ולהיות שייך אליו.
בית המקדש והגאולה הם תוצאה של המצב הזה. אם נבנה אותו היום, במצב הנוכחי, כנראה שהוא לא יחזיק מעמד. בית המקדש הוא תוצאה של מצבנו הרוחני. בסוף האור יבוא. השאלה היא כמה שיעורים נצטרך ללמוד, וכמה כואבים יהיו השיעורים הללו, עד שנגיע ללימוד הזה - והלימוד הזה הוא שלנו. שיעורי בית שעלינו לעשות בעצמנו.
במלחמת ששת הימים הייתה ממשלת אחדות - ראינו ניסים ונפלאות ו"שעת כושר" אדירה - שלא ידענו לנצל את המתנה הטובה.
ועוד נקודה חשובה - לגבי הערבים - אל תהיו תמימים! ראינו אותם בשמחת תורה, ראינו אותם בשומר החומות, ונפגוש אותם כנראה עוד, לא רק יורים ברחובות, אלא גם משתלטים בשקט על מוסדות השלטון.
יהיה חבל אם נבין את זה שוב רק בעקבות אירועים קשים ח"ו, ונתעורר מאוחר מדי. קשה עליי פרידתכם. הקריאה לאחדות צריכה לבוא לא רק בגלל המבוי הסתום של תוצאות הבחירות, אלא לכתחילה, ויפה שעה אחת קודם.