יום השנה ה-32 לפטירתו: פרופ' אביעד הכהן ספד לרבו, הרב אריה בינה, מייסד ישיבת נתיב מאיר, בשיעור בישיבת הר עציון שהקדיש לדמותו.
הכהן, שלמד אצל הרב בינה בצעירותו, סיפר על אדם שמיעט בדיבורים, אך הצליח להטביע חותם עמוק באלפי תלמידים. "הוא היה אומר", בחר הכהן לתאר את רבו בלשון המשנה. "לא בגלל שהוא דיבר הרבה, אלא להפך. הרב אריה בינה דיבר מעט מאוד, כתב מעט מאוד, אבל הדמות שלו כדמות חינוכית, מוסרית, היא אמרה הכול".
אחד הסיפורים שהביא הכהן התרחש בחג הפורים בישיבת נתיב מאיר. כמקובל בישיבות, התלמידים העלו מופע היתולי שבו חיקו את הרבנים וצחקו עליהם. הרב בינה לא התנגד. "לא הייתה לו שום בעיה, היה לו חוש הומור נפלא", סיפר הכהן.
אלא שבאחד המופעים החליטו התלמידים ללעוג לאחת מעובדות המטבח. כאן השתנתה תגובתו של ראש הישיבה. "רב אריה קם, עצר באמצע את הכול ונתן שוב שיחה על אותה אישה קשת יום שעובדת לפרנסתה במטבח של הישיבה", סיפר הכהן. לדבריו, המסר שהעביר הרב לתלמידים היה חד: "אתם יכולים לצחוק עליי, אין בעיה. עליה אי אפשר לצחוק".
הכהן סיפר כי ההקפדה על כבוד האדם הייתה חלק בלתי נפרד מהתנהלותו היומיומית של הרב בינה, וכך גם הצניעות והדוגמה האישית. "רב אריה היה עובר במסדרון בנתיב מאיר", תיאר, "ראש הישיבה בשנות השישים והשבעים לחייו, הוא לא היה מתבייש. היה ניגש לנייר, מרים אותו מהרצפה ושם אותו בפח האשפה".
לדבריו, "לא איזה דבר גדול, מעשה גדול, אבל מי שראה אותו כמובן הבין שמאחורי המעשה הקטן הזה הסתתר מסר גדול". הכהן הוסיף כי כך נהג הרב גם בבית המדרש: "הוא היה מגיע לבית המדרש בבוקר ודואג שכל הסטנדרים והספסלים יעמדו בשורה ישרה. הוא היה עושה את זה בעצמו".
לצד צניעותו, סיפר הכהן, ידע הרב בינה גם להשמיע דברי תוכחה חריפים כשנדרש לכך. בסמוך לפנימיית הישיבה בבית וגן שכן בית החלמה ליולדות, ותלמידים שהרעישו בשעות הערב הפריעו לעיתים למנוחת הנשים.
הכהן נזכר בשיחות ליל שבת שבהן הרב בינה "פשוט זעק חמס" על התנהגות התלמידים. "הוא היה עומד בליל שבת ואומר שמי שמפריע ליולדת ומפריע את מנוחתה ולא נותן לה לנוח, זה כמו לזרוק רימון באיזה פאב בנתניה".
הכהן עצמו התייחס לחריפות ההשוואה: "זה יצא מכל פרופורציה". עם זאת, הסביר כי מאחורי הדברים עמדה מטרה חינוכית ברורה: "הוא רצה כמובן להמחיש לנו את החומרה שבמעשה הזה".
סיפור נוסף שהביא הכהן התרחש בתקופה שבה לימד הרב בינה בכפר הרא"ה, ובמקביל עבד כחקלאי במשקו. יום אחד הגיעו לביתו שני הורים שביקשו לפגוש את הר"מ של בנם. בחצר ראו אדם לבוש בגדי עבודה, אוחז במעדר.
"שאלו אותו איפה הרב בינה. הוא אמר להם: 'תיכנסו פנימה, הוא תכף ייכנס'". הכהן סיפר כי האיש נכנס דרך הדלת האחורית, החליף את בגדי העבודה, לבש חולצה לבנה וחבש את כיפתו השחורה. "ופתאום הם ראו שזה אותו אדם שעמד בחוץ, אותו איכר שעמד בחוץ, זה רב אריה שהוא הר"מ של הבן שלהם".
לדברי הכהן, הסיפור ממחיש את תפיסת עולמו של הרב בינה, שלא ראה סתירה בין גדלות בתורה לעבודת כפיים. "תורה ועבודה אצלו לא הייתה רק סיסמה, אלא חזון שהוא הגשים אותו ממש ממש הלכה למעשה".