"לא כל נקודה, כל חווה היא גאולת ארץ. לא נכון". הרב ד"ר בני לאו, המזוהה במשך שנים עם הציונות הדתית ועולם ההתיישבות, משמיע אזהרה חריפה מפני פעילותן של קבוצות בחוות ובגבעות ביהודה ושומרון שאינן פועלות בתיאום עם מוסדות המדינה.
בריאיון לעוזי ברוך בפודקאסט של ערוץ 7, בעקבות ביקור שערך ביום חמישי האחרון בגוש עציון, הוא מבקש להבחין בין התיישבות חלוצית הפועלת בשיתוף פעולה עם הרשויות לבין פעילות שלדבריו מתנהלת בניגוד לעמדת הצבא, המועצות האזוריות והנהגת ההתיישבות.
הרב לאו אינו מסתיר את הערכתו למפעל ההתיישבות. בספרו החדש, "בדרך האבות: מסע אישי לחשבון נפש ציוני" הוא מתאר מסע שערך במשך חודשים בין חוות, גבעות ומאחזים, לאחר שפנה לדניאלה וייס וביקש ממנה לסייע לו להכיר מקרוב את המתרחש בשטח. "זו חוויה מדהימה", סיפר. "אנשים סוחבים שורשים של שלושה וארבעה דורות בתוך ציונות מגשימה וחלוצית". אלא שלצד ההערכה לחלוציות, הוא מזהה מחלוקת עמוקה על הדרך.
לדבריו, בתוך ההתיישבות פועלות שתי תפיסות שונות. האחת, שאותה הוא מזהה עם תנועת אמנה וזאב חבר (זמביש), מבקשת לקדם התיישבות בשיתוף פעולה עם המדינה וצה"ל. השנייה, שאותה הוא מייחס לתנועת נחלה ולהנהגתה, דוגלת לדבריו בקביעת עובדות בשטח מתוך ציפייה שהמדינה תצטרף בהמשך. "אני אעבוד עם המדינה, עם מערכות המדינה", תיאר את גישת אמנה, והדגיש את ההבדל בינה לבין תפיסה שלפיה "המדינה תבוא אחרינו".
המחלוקת הזאת קיבלה מבחינתו ביטוי מוחשי בביקורו בחוות גפן עמי שבגוש עציון. לאו סיפר כי לפני שהגיע למקום שוחח עם ראש המועצה האזורית גוש עציון, ירון רוזנטל, ועם גורמים בהתיישבות. לדבריו, נאמר לו כי החווה אינה פועלת בתיאום עמם. בהמשך נפגש עם יאיר בן ברוך, שאותו הציג כאחראי לנקודה, וביקש לשמוע את עמדתו ישירות.
במרכז השיחה עמדה טענתו של לאו לפגיעה בתושבים פלסטינים המתגוררים בשולי הכפר בית אומר, בסמוך לחווה. לדבריו, באזור התרחשו בחודשים האחרונים הצתות של כלי רכב וחממות, והוא חושד כי המעורבים מגיעים מכיוון הדרך שנפרצה מהחווה. לאו הדגיש כי בן ברוך לא הכחיש את עצם הפגיעות, אך דחה את הטענה שאנשי החווה אחראים להן. הטענות על מקור התקיפות לא הוכחו במסגרת הריאיון, ולא הובאה בו תגובת הרשויות.
"אתה פועל ללא שום היתר של אף אחת מהרשויות", אמר לאו בהתייחסו לחווה, והסביר כי בעיניו הבעיה אינה עצם הנוכחות היהודית במקום, אלא פעילות שאינה כפופה לגורמי הביטחון והשלטון. הוא סיפר כי פנה גם לגורמי צבא בדרגים שונים, וטען שקיבל מהם תמונה מדאיגה על הקושי לטפל באירועים. עם זאת, הבהיר שאינו יכול לקבוע מי, אם בכלל, מעניק גיבוי לפעילות שעליה מתח ביקורת.
לאו דוחה את הטענה שכל ביקורת על חווה או גבעה היא התנגדות להתיישבות. הוא הזכיר כי כנער השתתף בעצמו במאבק ההתיישבות בסבסטיה, ואף הפגין נגד שמעון פרס בעת ביקורו במקום. דווקא מתוך הרקע הזה, אמר, הוא מבקש להבחין בין חלוציות לבין התנהלות שאינה מכירה בסמכות המדינה. "אסור לנו לתת לאנשים שמאוד מאוד קצה להוביל את כל המערכה", הזהיר.
בהמשך הפנה ביקורת גם כלפי ההנהגה הרבנית והציבורית בציונות הדתית. לטענתו, רבנים וראשי ציבור נמנעים מלהתבטא נגד מעשים פסולים מחשש לעימות עם פעילי הגבעות או לפגיעה בקשר עמם. "זה חרפה", אמר. "לנוער הזה יש מנהיגים שלא מצייתים, לא לרבנים, לא למפקדי צה"ל, לא לראשי מועצות, לא למבוגרים. זאת אנרכיה, צריך להילחם בה".
הוא התייחס גם לפגיעה במטעי זיתים של פלסטינים ולמכתב שיוחס לרב דב ליאור בנושא. הרב לאו טען כי הרב ליאור הוחתם על מכתב שאינו משקף את עמדתו הקודמת בעניין איסור הגזל, ואף אמר כי נעשה ניצול של מצבו. מדובר בטענה של לאו שלא הובאה לה תגובה בריאיון. "פתאום אין לנו גזל? פתאום מותר לנו לעשות מה שעולה בדעתנו?", שאל.
לקראת סיום חזר הרב לאו לשאלה שמלווה את מסעו: לא רק היכן מתיישבים, אלא כיצד. "איך עושים את זה עם הצבא? איך עושים את זה בקצב שהוא נכון לעם ישראל? איך עושים את זה יחד עם כלל ישראל?", שאל. לדבריו, האחריות לשינוי מוטלת בראש ובראשונה על ההנהגה, ולא רק על בני הנוער הפועלים בשטח.