בזמן התמרון ברצועת עזה, נתקל אחד הטנקים של צק"ח 7 בבעיה: מגדל גדול חסם לגמרי את הציר בו היה צריך לעבור, והפריע לתנועת הכוחות. לאחר בחינת האפשרויות, הבינו שהדרך היעילה ביותר תהיה להפילו אותו.
"לא ידענו מה יהיו ההשלכות של הפיצוץ", מתאר מפענח השטח המבצעי (מש"ם) של חטיבה 7, רס"ר (במיל') ע'. אבל בתור מי שמגיע מ-9900, יחידת איסוף המודיעין החזותי של צה"ל, הוא לא יכול היה להשלים עם הפער. "כדי לפתור את זה, הרצתי אחורה על המערכות את כל התיעודים שיש על המבנה, והגעתי עד שנות ה-80 - במטרה להבין את עובי הדפנות", הוא משחזר.
"יחד עם גיאולוג מהיחידה, ניתחנו אנליטית את התמונה, הבנו בדיוק את המידות של המגדל, והסקנו מה תהיה ההשפעה של הפלתו". כך, הצליחו כוחות האש למקם את הפגיעה בנקודה הנכונה שתגרום נזק מבוקר.
הדוגמה הזו מייצגת בדיוק את עבודת הדרג הנפרש של 9900 באמ"ן, שמתחילת המלחמה פיזרה מילואימניקים בכל היחידת המתמרנות. החיילים מצטרפים לכוח המודיעין, והופכים לחלק אינטגרלי ממנו. כך הם לומדים להכיר את אופי היחידה, כמו גם את דרכי הפעולה הנכונים לה.
"לצה"ל יש מאגר ידע מודיעיני גדול למדי, ואנחנו האנשים שאמונים לתרגם אותו למידע אופרטיבי זמין ורלוונטי, עליו מפקד יכול להסתמך ביציאה לפעילות", מסכם בקצרה מש"ם 7.
"כמובן שעיקר העבודה שלנו הוא ניתוחי צירים ומרחבי פעולה, יחד עם יעדי תקיפה", ממשיך אותו מש"ם חטיבת הצנחנים, רס"ל (במיל') ש', "מה שבעצם מאפשר לכל לוחם בקצה לקבל מגוון יכולות רחב, שלפני המלחמה היה שמור ליחידות עילית ומבצעים מיוחדים".
אבל איך בכלל מגיעים לתפקיד מיוחד כזה? ש' השתחרר מ-504 רק שנה לפני 7 באוקטובר, ואחרי פרוץ המלחמה חיפש איך לתרום ולהתגייס למאמץ: "כתבו בקבוצה של הצוות על תפקיד מודיעיני שדומה לסדיר שלנו, ותוך כמה ימים הגעתי לבה"ד 15". שם, עבר קורס מזורז על מספר מערכות שלא הכיר, וגילה על תפקיד שבכלל לא ידע שקיים.
"הכניסו אותנו לחמ"ל צנחנים, לסיפוח שאח"כ הפך גם לקבוע", הוא מגולל, "זו הייתה תקופה מאוד עצימה ומורכבת - הכוחות רק התחילו לתמרן ברצועה. אבל דווקא ברגעים האלה למדתי הכי הרבה. מהר מאוד הבנתי שגם אם אני לא מחסל אויב בעצמי, יש לי חלק בפענוח המפה המבצעית בדרך הנכונה, וכך גם להציל חיים".
כדי להצליח לבצע תפקיד מודיעיני שכזה כמו שצריך, מפענח השטח המבצעי צריך להכיר את הגזרה ב-360 מעלות. "זו הסיבה שבמשך משמרות שלמות, ניטרתי שטחים ארוכים, קילומטרים על גבי קילומטרים, וחקרתי דקויות רק ברמת הצמחייה, המבנים או עמודי החשמל. ואז, בשעת כושר בה נצטרך מידע מדויק על מיקום מסוים, אצליח לספק אותו תוך זמן קצר בהרבה".
לפני פעילויות שונות של החטיבה, הקמ"ן היה מגיע ומסביר ל'נפרש' כפי שהם מכנים את עצמם, את המשימה על בוריה. "ברמה הבסיסית, אנחנו מוצאים צירים עדיפים לתנועה, מבנים חשודים, או מצלמות פעילות", מתאר רס"ר (במיל') ע', "ברמה היותר מורכבת - יתעכבו על כל פרט ופרט, מאור פתוח בחדר או אשפה טרייה". הרבה פעמים, שבב המידע הזה הוא שיכריע בין מבצע מוצלח לכישלון.
באחד מימי התמרון, קיבל רס"ל (במיל') ש' תמונה שמחבל צילם, כשכל מה שרואים בה הוא חוט חשמל, עץ ובניין עם קשתות. "חיפשתי נקודה במרחב בו פעלנו, שהכילה את שלושת האובייקטים הללו. מה שלא היה כל כך פשוט בהתחשב בגודל הגזרה. אבל אחרי חיפושים עיקשים הצלחנו לאתר את זירת הצילום, ובהמשך גם הגענו למחבל עצמו".
המש"מים, והדרג הנפרש בכללותו, ממשיכים ללוות את הכוחות בשטח. הם לומדים כל עץ, מבנה ועמוד שלעין בלתי מזוינת, יכולים להראות רגילים לחלוטין, אבל עבורם הם רמז בתוך המערכה הגדולה. "התפקיד קיבל משמעות אדירה במלחמה האחרונה. לדעת שאתה מלווה כל צעד של הלוחמים בשטח, ממש רואה בעיניים את מה שקורה מולם ויכול לספק להם מידע, זו תחושה שקשה להסביר".