הנשיא דונלד טראמפ הכריז כי הוא וראש הממשלה נתניהו הסכימו להפסיק את המימון האמריקאי השנתי לישראל, בהיקף של כ-4 מיליארד דולר.
בין שארצות הברית תפסיק את הסיוע לישראל עד סוף 2026 ובין שלא, ההצהרה מסמנת התקדמות בכיוון הנכון. על ישראל להפסיק בהדרגה את הסיוע הצבאי האמריקאי השוטף, ובמקביל להעמיק את השותפות הצבאית והמודיעינית שלה עם ארצות הברית.
הנימוק המרכזי להפסקת המענקים הוא הענקת שליטה רבה יותר לישראל ברכש שלה וביכולתה לחדש מלאים ולהחליף ציוד בזמן מלחמה. רוב המימון הצבאי האמריקאי משמש לרכישת ציוד ושירותים אמריקאיים. עד שנת התקציב 2028 צפוי להתאפס החלק שישראל רשאית להוציא בתחומה. באמצעות כספה יתאפשר לישראל להמשיך לרכוש מטוסים אמריקאיים, ובמקביל להפנות חלק גדול יותר מתקציב הרכש לקווי ייצור ישראליים, לחלקי חילוף ולמלאי טילים מיירטים. ישראל יכולה לצמצם את חשיפתה לסיכוני אספקה בתחומים שבהם ביכולתה להרחיב את הייצור המקומי או לפתח מקור אספקה נוסף ואמין.
לפני שלושים שנה העניקה ארה"ב לישראל מענקים שוטפים בסך 3 מיליארד דולר בשנה, ובהם 1.2 מיליארד דולר בסיוע כלכלי ו-1.8 מיליארד דולר במימון צבאי. שתי המדינות הפסיקו בהדרגה את המענקים הכלכליים, בתהליך שהושלם ב־2008. חבילת הסיוע השוטפת כיום, הכוללת הגנה משותפת מפני טילים, שווה כ-40 אחוזים פחות במונחים ריאליים, לאחר התאמה לאינפלציה. באותה תקופה גדל התוצר הישראלי מ-105 מיליארד דולר ל-611 מיליארד דולר במחירים שוטפים. חבילת הסיוע האמריקאית השוטפת הייתה שקולה בעבר לכמעט 3 אחוזים מהתוצר הישראלי. ב-2025 היא הייתה שקולה ל-0.6 אחוז בלבד. לישראל יש כיום יכולת גדולה בהרבה לממן את הגנתה בעצמה מכפי שהייתה לה לפני דור. עליה לנצל יכולת זו כדי לשאת בעלות רכש הנשק השוטף, תוך שמירה על אספקת חירום ועל הגנה משותפת עם ארה"ב מפני טילים.
כדאי לבחון את הזעזועים שספגה כלכלת ישראל מאז 7 באוקטובר. ברבעון האחרון של 2023 צנח התוצר בקצב שנתי של 20.8 אחוזים. למרות זאת, התוצר הריאלי צמח באחוז אחד בשנת 2024 וב-2.9 אחוזים ב־2025. לאחר התכווצות נוספת בתחילת 2026, הנתונים המעודכנים מצביעים על התאוששות ברבעון השני, עם צמיחה בקצב שנתי של 15.4 אחוזים. חלק מהזינוק נבע מחידוש פעילות שנדחתה בשל הלחימה. בכל זאת, כמעט שלוש שנים של מלחמה וגיוס נרחב שהעמידו את הכלכלה שוב ושוב במבחן, ישראל שבה והתאוששה, בין היתר, בזכות בסיס איתן במגזר הפרטי. בשנת 2025 עלה תוצר ההייטק ב-8.2 אחוזים במונחים ריאליים. הענף הניב יצוא בסך 85 מיליארד דולר. חברות טכנולוגיה ישראליות גייסו 14.6 מיליארד דולר, עלייה של 30 אחוזים לעומת 2024. כמעט שליש מההשקעות הופנה לחברות המתמקדות בבינה מלאכותית. היקף חוזי היצוא הביטחוני הגיע ל-19.2 מיליארד דולר, כמעט 30 אחוזים מעל השנה הקודמת ופי ארבעה מהיקפו עשור קודם לכן.
נתונים אלה מצביעים על מקורות צמיחה מרשימים. תרחיש הבסיס של בנק ישראל מאוקטובר צופה צמיחה של 3.4 אחוזים בשנת 2026 ושל 5.1 אחוזים ב-2027, בניכוי הייצור של חברות ישראליות בחו"ל.
אולם חוזים עסקיים אינם מממנים טילים מיירטים. הסיכון הגדול ביותר לישראל בהפסקת הסיוע הוא מחסור במימון או באספקה בזמן מלחמה. שתי הממשלות צריכות להסכים מראש על אופן אספקת הציוד והתחמושת בשעת חירום, ולשוב ולאשר בפומבי את מחויבותן להגנה משותפת מפני טילים ולשיתוף מודיעין. כך יצטמצם הסיכון שאויבינו יפרשו את הפסקת הסיוע כסימן להתרחקות בין ירושלים לוושינגטון.
הפסקת המענקים השוטפים תחזק את עמדתה של ישראל במימון משותף של פרויקטים משותפים. פרויקטים אלה יאפשרו לשתי הממשלות להסביר איזו תמורה מקבלים אזרחיהן לכספם. אפשר להתחיל במערכת חץ. צוותים אמריקאיים וישראליים מפתחים ובוחנים את המערכת יחד, משום שלשתי המדינות יש עניין ביירוט טילים בליסטיים. אותו היגיון תומך בהעמקת שיתוף המודיעין, בהרחבת התרגילים המשותפים ובתכנון מתואם.
ישראל וארצות הברית כבר הסכימו בעבר להפסיק בהדרגה את הסיוע הכלכלי השוטף, והקשרים הביטחוניים ביניהן המשיכו להעמיק. הסיוע האמריקאי עזר לישראל לבנות את העוצמה שיש לה כיום. על ישראל להשתמש בעוצמה הזאת כדי לשאת בעלות רכש הנשק השוטף שלה, ולהעניק לשתי המדינות סיבות נוספות להשקיע בחיזוק הפרויקטים המשותפים שביכולתן לקדם יחד.
הכותב הוא שותף מייסד בפירמת עורכי הדין האמריקאית ארנשטיין סייגר, המתמחה במשפט מסחרי, ליטיגציה מורכבת ובוררות בינלאומית בסיכון גבוה.