לפני כחמש שנים, הגעתי עם אשתי למיון יולדות. תוך כדי שהבאתי את תיק הלידה קיבלתי שיחת טלפון: "שלום, עזריאל, עברתי עכשיו לידה שקטה ואני צריכה עזרה." קפאתי. בזמן שאני עומד בפתחה של התרגשות משפחתית, מישהי אחרת צוללת אל תוך תהום של אסון ושקט רועם.
אותו השקט מלווה אותי מאז יום-יום במסגרת עבודתי כמרכז תחום קבורת עוברים ותינוקות בארגון "עתים", ולצערי, ככתובת האזרחית היחידה בארץ שעוסקת בכך באופן בלעדי מול בתי חולים, גורמי קבורה ומשרדי ממשלה. רק השבוע הסתיים חודש אוקטובר, חודש המודעות לאבדן הריון ולידות שקטות. השנה, חודש המודעות הזה עבר כמעט מבלי שנעצרנו להקשיב; הקשב הציבורי והתקשורתי נשאב כולו אל מערכת הבחירות, והשאיר את המשפחות הללו מחוץ למעגל תשומת הלב. אך המבחן האמיתי שלנו אינו נמדד בימי מודעות מוצהרים, אלא ביכולת שלנו לראות את הכאב ולפעול למענו בכל ימות השנה.
הטלפון שלי מצלצל לא פעם בזמן אמת, דקות לאחר הלידה השקטה, תוך כדי שההורים ההמומים עדיין בחדר הלידה. הם פונים אליי משום שהצוותים הרפואיים, אלו שאמורים להוות עבורם אי של יציבות ברגעים הקשים ביותר, מוצאים את עצמם לא פעם אובדי עצות ומספקים מידע שגוי או חלקי אל מול הטרגדיה. מתוך הבנה עמוקה של השבר, אני מעביר הכשרות לצוותי בתי חולים, כדי שילמדו היטב את הנהלים, ידעו שאפשר וצריך לתאם קבורה מכובדת בהשתתפות ההורים, ויעניקו להם יחס מדויק, מקצועי ואנושי.
אך המערכת ממשיכה להשאיר פצעים פתוחים. שבוע, חודש, ולפעמים שנים אחרי האסון, הורים שבורים מתקשרים בבקשה נואשת אחת: לדעת היכן הילד טמון. אנו נתקלים במחדלים שבהם בתי חולים "שוכחים" לשחרר עוברים או שאינם יודעים לאן נשלחו לקבורה. מעבר לכך, אנו פוגשים חברות קדישא שמערימות קשיים ולעיתים אף מסרבות לקבל עוברים או תינוקות לקבורה כנדרש. ברגעים האלו, הסיוע שלנו קריטי: אנו מתערבים מיידית, שוברים את האטימות הבירוקרטית, מוודאים שהקבורה מתבצעת כחוק ובכבוד הראוי, ומסייעים להורים לאתר את הקבר שבו נטמן העובר.
כמובן שיש לא מעט אנשי מקצוע שמהווים אור בכל החושך הבירוקרטי; זכיתי לעבוד עם אנשי מקצוע וצוותים מסורים בבתי חולים ובחברות קדישא שאינם מוכנים להשלים עם המצב. יחד אנחנו מצליחים לאתר קברים, לוודא הקמת לוחות זיכרון ולעמוד לצד משפחות ברגעיהן הקשים.
אי אפשר למנוע את הכאב, אבל בהחלט אפשר למנוע את ההפקרות הבירוקרטית והזלזול. דרוש פיקוח הדוק, רישום שקוף ונגיש שבו המידע על מיקום הקבורה פתוח לכל משפחה, מבלי שהורים כואבים יידרשו להתחנן או להתרוצץ בין גופים שונים כדי לגלות היכן יקיריהם טמונים. דרוש לוודא שצוותי בתי החולים יכירו לעומק את הנהלים ואת המציאות בשטח, ידעו לתווך להורים את זכויותיהם הבסיסיות, ויסבירו כיצד מתנהלת הקבורה בפועל. מעל לכל, חובה לאכוף את הנהלים בבתי העלמין עצמם: לוודא שגורמי הקבורה קוברים כחוק ובצורה מכובדת המאפשרת להורים לפקוד את המקום, ולא לנהוג בהם כבסחורה שצריך רק "לפטור" בחיפזון ובדוחק.
הורים שאיבדו את היקר מכל לא צריכים להילחם לבדם מול מערכות אטומות כדי לזכות בבדל של זיכרון.
אם אתם מתמודדים עם אבדן, נתקלים בבירוקרטיה אטומה או זקוקים להכוון - אנחנו כאן כדי להיות יד ושם עבורכם ברגעים הקשים ביותר.
הגיע הזמן לתקן.
הכותב הוא רכז בכיר בארגון "עתים"