המטפלות שנעצרו בחשד להתעללות קשה בפעוטות במעון באריאל טוענות כי פעלו על פי שיטת חינוך סובייטית. על הטענה הזו ועל ההבדלים בין שיטות החינוך ברוסיה ובישראל שוחחנו עם לאה אהרוני, מנכ"לית עמותת Our People, העוסקת בקליטה ובחינוך של ילדי עולים דוברי רוסית.
אהרוני מדגישה כי דבריה מבוססים על הפרסומים בתקשורת בלבד וכי החשדות עדיין טעונים בירור. עם זאת, לנוכח החשדות לחניקת ילדים, להעמדתם בפינת חדר חשוך ולמעשים נוספים, חשוב לה להבהיר: "זה לא חינוך סובייטי. אני זוכרת את עצמי הולכת לגן ילדים ברוסיה הסובייטית ואף אחד לא חנק אותנו".
"כל התעללות בילדים אינה מקובלת ולא נהוגה בשום מדינה, בהחלט לא ברוסיה. עם זאת, החינוך הרוסי קפדן יותר ועומד על גבולות יותר מחינוך ישראלי. הוא גם דורש יותר מהילדים, ולכן יש הרבה הורים ששולחים ילדים למסגרות כאלה", אומרת אהרוני.
לדבריה, בערים רבות בישראל פועלים גנים רוסיים שבהם הילדים שוהים שעות ארוכות יותר, והחינוך מתאפיין במשמעת קפדנית, בהשקעה בלימודים ובדרישות גבוהות יותר מהילדים.
אהרוני מספרת על משפחה שילדיה לומדים במערכת החינוך הישראלית, אך גם לאחר סיום יום הלימודים הם ממשיכים למסגרת חינוך רוסית עד השעה תשע בערב. במסגרת זו הם עוסקים בין היתר באמנות, בספורט ובנגינה. "הדרישות האקדמיות הן גבוהות יותר, וזה מה שמעניין את ההורים", היא מסבירה.
"זו שיטה שדורשת מילדים ושמעמידה יותר גבולות, אבל אין בה הכאה של ילדים", מדגישה אהרוני. לדבריה, החינוך הרוסי מעניק פחות מקום להתפתחות הרגשית של הילד, ולא כל ההורים דוברי הרוסית מודעים לכך. עם זאת, היא שבה ומבהירה כי התעללות אינה חלק משיטת החינוך הרוסית, בוודאי לא בדור הנוכחי.
אהרוני מסבירה כי הורים בוחרים מסגרת חינוכית בהתאם לערכים וליכולות שהם מבקשים לפתח אצל ילדיהם. לדבריה, בעוד הורים ישראלים נוטים להתמקד יותר בשאלה אם הילד מאושר, הורים דוברי רוסית שמים דגש רב יותר על הישגים ועל הצלחה בעתיד.
"יש הורים שחשוב להם העולם הרגשי של הילד, אבל כהכללה ניתן לומר שההורים הישראלים עסוקים יותר בשאלה אם הילד מאושר, וההורים הרוסים בהכללה גסה עסוקים יותר בהישגיות כדי שיוכל להתקדם ולהצליח", היא אומרת.
את ההבדלים בין הגישות החינוכיות פוגשת אהרוני גם בפעילות העמותה, המקיימת מחנות משותפים לילדי עולים מרוסיה ומאוקראינה ולילדים ישראלים. לדבריה, המפגשים חושפים פערים בין הילדים, אך גם מלמדים שאפשר לגשר עליהם, במיוחד כאשר מדובר בילדים המתגוררים בסמיכות וחולקים סביבת חיים משותפת.
לצד ההסתייגות מהחינוך הנוקשה, אהרוני סבורה שגם למערכת החינוך הישראלית יש מה ללמוד מהגישה הרוסית.
"נולדתי ברוסיה, אני בארץ כבר 35 שנים. גידלתי בארץ שבעה ילדים. לתפיסתי אנחנו צריכים לדרוש יותר מהילדים והרבה פעמים השיטה הישראלית סלחנית מדי, ילדים לא מכבדים את המורים ויש מקום ליותר משמעת וליותר הישגים לימודיים ועם זאת, העולם הרגשי והבריאות הנפשית של הילד הם מעל הכול".