היום אני מסיים כמעט ארבע שנים בכנסת ישראל.
לפני 4 שנים הגעתי אופטימי ומאמין לכנסת והשנים המגה סוערות הללו רק חיזקו אותי יותר. והיום כשאני נפרד לעת עתה מהכנסת אני בטוח לגמרי שהקב"ה מלווה את עם ישראל מקרוב, הגורל שלנו בידיים שלנו ואנחנו באמת באמת יכולים לשנות. גם הרים שנראים בלתי עבירים אפשר להזיז.
ראיתי את זה מול העיניים.
כשנכנסתי לכנסת הגדרתי 2 דברים שיובילו אותי בכל יום שבו אזכה להיות נציג ציבור: פיקוח נפש וקידום הגאולה.
בכל חוק, כל דיון בוועדה, כל מאבק ציבורי, בפגישות עם לוחמים ומשפחות חטופים, עם אנשים מהקצה השני של המפה הפוליטית ועם כאלו שאתגרו גם מימין - זה היה המצפן.
זה משוגע לגמרי ומבעית להביט למציאות בעיניים אבל כששגינו בדמיונות קיבלנו את האויב בסלוני הבתים באכזריות אין קץ וללא טיפת חמלה.
זה אמיתי לגמרי - אנחנו המדינה היחידה בעולם שנמצאת במצב פיקוח נפש באופן מוחלט ללא הפסקה.
האויבים שלנו רַבִּים ולשניה לא עוצרים את ההכנות והתכנונים להשמדתנו חלילה. פיזית אנחנו נמצאים בין למעלה ממיליארד בני אדם שמאמינים שאסור לנו להיות כאן.
אין לי את הידע הצבאי של הרצי הלוי או את הניסיון המודיעיני של רונן בר. אני מבין בקושי ערבית ואנגלית. אבל כשאני מנסה להבין איך ייתכן שאני וחבריי ראינו שוב ושוב דברים שהם לא הצליחו לראות, אני מגיע לתשובה אחת: האמונה בקב"ה והידיעה שלעם ישראל יש תפקיד מרכזי בתיקון העולם דווקא בחלקת האדמה הזו.
בנאום הבכורה שלי דיברתי על החלום להביא פוליטיקה חסידית, כזו שמאמינה שאת העולם כולו אפשר לתקן. שאין דבר אבוד. הבעל שם טוב לימד שבהתמודדות עם כל קושי יש 3 שלבים: הכנעה, הבדלה והמתקה. זה סל הכלים שאיתו הגעתי לכנסת.
את הרע קודם כל מכניעים, אחר כך מבדילים בין מה שרע במהות לכל השאר ובסוף אפשר להמתיק כי לכל דבר יש תפקיד בעולמו של הקב"ה.
אני באמת מאמין גדול בחינוך - וכזה שמקיף הרבה מעבר למה שיש בחומרי הלימוד בבית הספר אם כי גם זה חשוב מאוד. חינוך שמדינה מעניקה באמצעות המעשים שלה, התגובות והמחירים שהיא קובעת להתנהגויות שונות.
אני מאמין בכל ליבי שהטרור צמח לממדים מפלצתיים מפני שאנחנו חינכנו אותם שזה משתלם.
אני מאמין בכל ליבי ש"בידוע שעשיו שונא ליעקב" זו רק תחילת הסיפור, ולא סופו. בסופו של הסיפור אנחנו מאמינים ש"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונהרו אליו כל הגויים".
אני חושב שהדבר הכי חשוב שיש לעשות במלחמה מול כל אויב הוא צריבה חזקה של מחיר ההפסד ומחיר קריאת התגר על החיים שלנו.
אנחנו עם שאוהב את החיים מאוד, עם שיש לו המון תכניות לתיקון העולם ועם שלא מוכן שאף אחד בעולם ינסה לפגוע בו. זה חייב להיות הכי ברור וחד משמעי שיש. רק כך אפשר באמת לתקן.
זה עובר דרך מלחמה ללא פשרות בכל סוגי ההסתה, בגביית המחיר המלא מול כל סוגי הטרור, באפס רחמים מול מי שמאיים על חיינו ובגביית המחיר האזרחי ממי שבוחר להשקיע את כספו בטרור.
בחודשים הראשונים שלי בכנסת הגשתי כמה חוקים למלחמה בהסתה, יזמתי דיונים בנושא והצלחתי יחד עם שותפים נוספים להביא לשינוי כל הדרך בה נחקרות עבירות הסתה במדינת ישראל. ורק כדי לסבר את האוזן, בשנת 2022 הוגשו כ20 כתבי אישום בעבירות הסתה ובשנת 2025 כבר היו יותר מ400, הייתי הח"כ הראשון שהגיש את הצעת החוק לסגירת אל ג'זירה עליה חתמו 20 חברי כנסת שאכן נסגר בהמשך בהצעת חוק ממשלתית שהוגשה אחרי.
כל תהליך כזה כרוך באינספור פגישות עם אנשי היעוץ המשפטי, משרד המשפטים והפרקליטות, עבודת נמלים של ידידי שמחה רוטמן כיו"ר ועדת חוקה ושיתוף פעולה של בן גביר ויריב לוין השרים הממונים אבל בסוף ב"ה כיוון הספינה השתנה.
כיו"ר ועדת המשנה לענייני יו"ש יזמתי אין סוף דיונים שעסקו בהפקרות הערבית ביו"ש. זאת מתוך הבנה שכל שקל שהרשות שבעיני צריך לפרק תיאלץ להוציא על אשפה, ביוב, כבישים, חינוך וכו' זה שקל שיאפשר לה פחות לשלם למחבלים ויציל בפועל חיי יהודים אחרי שאלפים מתו כתוצאה מההפקרות שנהגה בשטח. העברנו גם את החוק שמחייב את הרשות לשלם מיליארדים למשפחות נפגעי הטרור בישראל ובנוסף השר סמוטריץ עצר את כלל התקציבים המיועדים לרשות שעברו במשך שנים דרך מדינת ישראל.
כיו"ר ועדת החינוך הצלחתי לסגור בתי ספר שנוהלו על ידי עמותות טרור, לפתוח זרקור אדיר על המתרחש בבתי הספר במגזר הערבי והבדואי ולהביא את משרד החינוך להבנה כי נדרשת תכנית לאומית למלחמה בטרור ובאלימות בבתי הספר במגזר. זהו נושא שלא טופל מעולם בצורה מערכתית וסוף סוף החל להיות מטופל ברצינות.
כחבר כנסת בטח מהספסל האחורי הכח שלך מוגבל אבל יש סל כלים שאם אתה משתמש בו נכון אתה יכול בהחלט לשנות מציאות ומדיניות בצורה דרמטית מאוד.
היכולת להניע מהלכים בכנסת תלויה בארבעה דברים: אתה חייב לדעת מה החזון ולהגדיר בצורה מדוייקת מה אתה רוצה לשנות. הכל עובד רק בשיתופי פעולה. עם חברי כנסת ושרים אחרים וכמובן עם הפקידות כולה בכל משרדי הממשלה. כל ההישגים שלי בכנסת ממש כולם היו יחד עם שותפים נוספים.
הכרות מעמיקה עם סל הכלים שיש לך כנציג ציבור. להיות מוכן לשלם מחירים אישיים ופוליטיים כדי לקדם את הדברים שאתה מאמין בהם.
באופן שונה ממה שחושבים הרבה פרשני טלויזיה, הדרך של חבר כנסת להשפיע בישראל עוברת המון במרחב הציבורי מעבר לסל הכלים הפרלמנטרי.
הייתי חבר הכנסת היחיד בקואליציה שאיים להתפטר אם לא ישנו את הקונספציה הביטחונית ערב ה-07.10 זו הסיבה גם שהקמתי את הסוכה המפורסמת בחווארה.
הייתי גם חבר הכנסת היחיד שיצא בכל הכח נגד שר הביטחון גלנט שניסה לשכנע קבלת הסכם עם חיזבאללה תוך כדי המלחמה כשהאחרון נשאר על הגדרות כדי שנוכל להתמקד בעזה. תוך אמירה מפורשת שאלך הביתה ולא אשאר בקואליציה שתגיע להסדר עם לבנון בלי להכריע את חיזבאללה.
כחבר כנסת נורבגי אין איום לקואליציה בהכרזה שלי להתפטר כי אפשר לשלוח אותי הביתה בקלות אבל לאמירה ציבורית כזו יש השפעה שלעיתים מכריעה.
כך אחרי ניתוץ האנדרטה בכפר מדמא שהובילה לסערה ציבורית אבל הובילה גם את צה"ל לצאת במבצע להרס 50 אנדרטאות כאלו שעמדו במשך עשרות שנים.
כך אחרי הכניסה למחנה שדה תימן שגם אם לא הייתי חוזר עליה כי למפרע הבנתי שיש מחלוקת בפרשנות המשפטית לחוק החסינות הובילה לרעש ציבורי אדיר שהביא בסופו של דבר לחשיפת האמת בפרשה.
כך כשהחתמתי 70 חברי כנסת ושרים על עצומה לחזרה לציון יוסף הצדיק מה שהוביל את הכניסות להתבצע באור יום
וכך כשהובלתי את החלטת הממשלה עם השר סמוטריץ לשיפוי נפגעי פרוטקשן כדי שאנשים יפסיקו לשלם לעבריינים.
בנוסף, הצלחתי בסייעתא שמיא:
בהתיישבות: להעביר 5 מיליון ש"ח מידי שנה לטובת ההסברה ביהודה ושומרון, להעביר את חוק הטבות המס ליישובים מאוימים ביו"ש כדי להביא לפה מסות של אנשים שמרוויחים טוב ולפתח משמעותית את האזור, למעלה מ-50 מיליון לשיפור הקליטה הסלולרית ביו"ש, להעביר את הסמכויות במערת המכפלה חזרה לידים של עם ישראל, עוד עשרות מיליונים לטיפול בארכיאולוגיה ביו"ש.
ביטחון מילואים ומלחמה: 90,000 שעות תגבור מיוחדות לילדי הצפון במלחמה, יזמתי את הדיונים בוועדת החוץ והביטחון בנושא הברחות האמל"ח בגבול מצרים שהובילו להכנסת שב"כ לאירוע, יותר מ100 מיליון ש"ח לטובת הקלות ותגבורים למילואימניקים ובנות זוגם באקדמיה, להוביל את הדיונים בנושא עדכון רוח צה"ל.
בחברה: להוביל מערכת אוטומטית לרישום במעונות יום בלי לשלוח טופסולוגיה, לייצר מפגשי שיח רבים בתקופת הרפורמה ועוד נושאים רבים בועדות.
אז היום תם הפרק של הכנסת ה-25
זמן לומר תודה לצוות היקר שלי: צורי, יוסי, יהודה, שניאור ושלמה זלמן. הייתם כמו משפחה, עבדתם בנחישות ובדיוק מסביב לשעון והצלחנו לעשות כל כך המון ביחד ב"ה. בזכותכם!
לשר בצלאל סמוטריץ שנתן בי אמון מלא לאורך הקדנציה ולחברי בציונות הדתית על החבורה המופלאה ששיתפה פעולה לאורך כל הדרך. לצוות המקצועי ולעובדי הכנסת אותם זכיתי להכיר, אנשים מדהימים וטובים שאתגעגע אליהם מאוד ומקווה לחזור בהקדם. לאנשים הטובים מכל עם ישראל ששלחו הודעות, פרגנו יעצו, עזרו, פנו, העירו והאירו לאורך הזמן. אתם הבוסים הכי טובים שיש.
ואחרונים חביבים - לחיה אשתי ולילדים המתוקים שבקושי ראו את אבא ב-4 השנים האחרונות. מקווה לפצות בתקופה הקרובה.
אני אמנם נפרד היום מהכנסת אבל לא מהשליחות. אלו היו 4 שנים סוערות ששינו את כולנו אבל השליחות התחילה הרבה לפניהם ובעז"ה תמשיך עוד הרבה אחריהם.
ויהי רצון שיהא החודש הזה סוף וקץ לכל צרותנו תחילה וראש לפדיון נפשנו כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות. (מתוך תפילת מוסף לראש חודש)