התלמידים קובעים: החינוך לא מוכן לעתיד

האם מערכת החינוך בישראל מכינה את התלמידים לעולם שמחכה להם מחוץ לכיתה? מתוצאות סקר חדש שהוצג בכנס החינוך הבינלאומי Edunation 2026 בירושלים עולה כי מרבית התלמידים אינם סבורים כך.

בעוד שחלק מצוותי ההוראה מביעים שביעות רצון מתפקוד המערכת ומהתאמתה לעידן הטכנולוגי, התלמידים מציגים תמונה ביקורתית בהרבה, בעיקר בכל הנוגע להכנה לעתיד, לשילוב בינה מלאכותית ולהתמודדות עם השפעת הרשתות החברתיות.

הסקר הוצג בכנס שנערך ביוזמת עיריית ירושלים, בהשתתפות אנשי חינוך ודוברים מהארץ ומהעולם. אחד המשתתפים הבולטים היה יוצר התוכן נאס דיילי, שהציג תפיסה שלפיה מערכת החינוך חייבת לשנות באופן יסודי את שיטות ההוראה שלה כדי להתאים לעולם שבו תלמידים צורכים מידע באמצעות רשתות חברתיות וכלי בינה מלאכותית.

אחד הממצאים המרכזיים בסקר הוא הפער בין תפיסת המורים לבין תחושות התלמידים בנוגע להכנה לעתיד. 87% מהתלמידים סבורים כי צוותי ההוראה אינם מכינים אותם כראוי לאתגרים הצפויים להם, בעוד ש-43% מהמורים מחזיקים בעמדה חיובית יותר בנושא.

הפער מתחדד כאשר בוחנים את עמדות הנשאלים כלפי הבינה המלאכותית. כ-80% מהתלמידים מעריכים כי בעתיד תוכל הטכנולוגיה להחליף את צוותי ההוראה, בעוד שקרוב למחצית מהמורים אינם שותפים להערכה הזאת.

גם בשאלת ההיערכות של מערכת החינוך לעידן ה-AI ניכרים הבדלים משמעותיים: 40% מהמורים סבורים כי המערכת כבר התאימה את עצמה למציאות החדשה, אך יותר מ-75% מהתלמידים חושבים שההתאמה עדיין לא התרחשה.

נאס דיילי, שהתייחס בהרחבה לשינויים הנדרשים בחינוך, טען כי אחת הבעיות המרכזיות של הכיתה המסורתית היא הניסיון ללמד עשרות תלמידים באותה דרך ובאותו קצב.

"AI זה הפתרון לרוב הבעיות במערכת החינוך. כרגע זה רק קול אחד של המורה שמדבר ל-40 תלמידים. אבל 40 תלמידים לא לומדים באותו אופן, אלא כל אחד בצורה שונה ובקצב שונה", אמר.

לדבריו, הבינה המלאכותית יכולה לאפשר התאמה אישית של תהליך הלמידה, כך שכל תלמיד יקבל מענה המתאים לצרכיו.

"AI זה הדבר היחיד שיכול לעזור לכל תלמיד ללמוד באופן המותאם לו", טען.

דיילי הציג גם חזון מפורט למבנה הכיתה העתידית, שבו המורה לא יהיה עוד הגורם היחיד שמעביר את החומר, אלא יפקח על מערכות בינה מלאכותית שיסייעו לתלמידים.

"קח לדוגמה את הכיתה. זה 40 ילדים ועוד איש או אישה אחת. זה לא העתיד. העתיד הוא כנראה מורה אחד, חמישה סוכני AI וארבעים תלמידים. האם זה הגיוני?", שאל.

בהמשך הסביר כיצד הוא רואה את תפקיד המורים בשנים הקרובות: "המורה אחראי לוודא שסוכני ה-AI מלמדים כמו שצריך. המורים הם סופרוויזורים, משגיחים. זו מטרת המורה בחמש או עשר שנים הבאות".

הוא הודה כי החזון עשוי להישמע קיצוני במונחים של מערכת החינוך הנוכחית. "היום תגיד שאני משוגע. מה זה הרעיון הטיפשי הזה? אבל כך אני רואה את הדברים בעוד חמש שנים", אמר.

לצד השינויים הטכנולוגיים, הסקר הצביע על חוסר שביעות רצון רחב מהאופן שבו מערכת החינוך מתמודדת עם השפעת הרשתות החברתיות. כ-80% מהתלמידים ומההורים אינם מרוצים מהטיפול בנושא, בעוד שכ-40% מצוותי ההוראה סבורים שהמערכת עושה די.

דיילי, שבנה את פעילותו סביב סרטונים קצרים ברשת, הסביר כי בתי הספר מתמודדים עם תחרות קשה על תשומת הלב של התלמידים.

"המתחרה של מערכת החינוך הוא פשוט כפתור טיקטוק אחד. והטיקטוק כל כך מעניין ומדהים, אז אני מסתכל על המורה שלי והיא לא מנסה מספיק. אז כמובן שארצה ללכת לטיקטוק", אמר.

לדבריו, הניסיון האישי שלו מלמד שאפשר להעביר ידע גם בדרכים שונות לחלוטין מאלה המקובלות בכיתות.

"האמת היא שאני מלמד, אבל זה לא לימוד בכיתה עם 40 ילדים. אני מלמד אונליין 40 מיליון איש, ובמקום ללמד עשר שעות אני מלמד דקה אחת כל פעם", סיפר.

הסקר בחן גם אילו תחומי לימוד מבקשים התלמידים, ההורים והמורים להוסיף למערכת החינוך. בתחום ההתנהלות הכלכלית נרשמה תמיכה רחבה במיוחד: 86% מההורים מעוניינים שילדיהם ילמדו כלכלה והתנהלות פיננסית, וגם בקרב המורים והתלמידים נרשמה תמיכה גבוהה בהוספת התחום.

לעומת זאת, בנושא לימודי הטכנולוגיה נמצאו פערים: יותר מ-60% מההורים מעוניינים בהרחבת הלימודים בתחום, בהשוואה לכמחצית מהתלמידים ולכ-45% מהמורים.

ממצא מסקרן נוסף נוגע ללימודי ביטחון, סייבר ומודיעין. כ-43% מהתלמידים מעוניינים לשלב תחומים אלה בלימודיהם כדי להיערך לעתיד, אך רק 19% מצוותי ההוראה ו-23% מההורים סבורים שיש בכך צורך.

גם בתחום היחסים בין תלמידים למורים עולה תמונה מורכבת. 57% מבני הנוער עצמם סבורים שהתלמידים אינם מכבדים את צוותי ההוראה. שיעורים דומים נרשמו בקרב המורים וההורים: 54% ו-53%, בהתאמה.

מנגד, 54% מצוותי ההוראה סבורים כי ההורים נוהגים בהם בכבוד, בעוד שרק 51% מההורים מעריכים כך את התנהגותם שלהם.

לצד הביקורת, נמצא נושא אחד שבו קיימת הסכמה רחבה בין כלל הקבוצות: כ-90% מהנשאלים סבורים כי בית הספר אינו אמור להסתפק בהקניית ידע ובהכנה מקצועית, אלא חייב לשמש גם מרחב בטוח מבחינה נפשית ורגשית.

המחקר העלה גם הבדלים בולטים בין מורים למורות בהערכת תפקודה של מערכת החינוך. בעוד ש-72% מהמורים הגברים הביעו שביעות רצון ממערכת החינוך הציבורית, בקרב המורות עמד השיעור על 50% בלבד.

פערים דומים נרשמו בשאלת ההכנה לעולם העבודה: 66% מהמורים הגברים סבורים שהמערכת מכינה את התלמידים לעתיד, לעומת 33% בלבד מהמורות.

גם ביחס להתאמת המערכת לעידן הבינה המלאכותית נמצאו פערים: 54% מהמורים הגברים סבורים שההתאמה מתבצעת, לעומת 34% מהמורות.

בשאלת היחס לצוותי ההוראה, 65% מהמורים הגברים מעריכים שהתלמידים מכבדים אותם, אך רק 38% מהמורות שותפות לתחושה הזאת. באשר ליחס ההורים, 66% מהמורים הגברים סבורים שהוא מכבד, לעומת 50% מהמורות.

נתון נוסף שעלה בסקר הוא שיותר ממחצית מבני הנוער סבורים שהפערים בחינוך בין המרכז לפריפריה שוליים או אינם קיימים. במבט כולל, שביעות הרצון ממערכת החינוך גבוהה משמעותית בקרב צוותי ההוראה, בעוד שרק כשליש מהתלמידים מביעים שביעות רצון ממנה.

מעבר לדיון בטכנולוגיה ובתפקוד בתי הספר, הקדיש נאס דיילי חלק מדבריו בכנס ליחסים בין יהודים לערבים בישראל, להתמודדות עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהשלכות אירועי 7 באוקטובר.

הוא סיפר כי בתקופת ילדותו חווה מציאות של הפרדה כמעט מוחלטת בין שתי האוכלוסיות, גם כאשר התגוררו במרחק קצר זו מזו.

"בילדותי ראיתי אנשים מרוחקים אחד מהשני. הכיתה שלי הייתה 100% ערבים וחמישה קילומטרים משם 100% יהודים. זה לא בסדר. ראיתי אנשים מופרדים. רציתי להיות הפוך. לחבר בין אנשים. זה המסר שלי", אמר.

דיילי הדגיש את תחושת השותפות שלו עם החברה הישראלית, וטען כי עתידם של אזרחי ישראל הערבים והיהודים קשור זה בזה.

"אני חושב שעבור הרבה ערבים ישראלים יש תכנית מגירה, לעבור אולי לפלסטין או לירדן. אבל בעצם, אני חושב שהמסר הוא שאין תכנית מגירה. אנחנו בזה ביחד", אמר.

בהמשך הוסיף: "כשלישראלים היהודים קשה, אנחנו איתם. ואם קורה משהו לישראלים יהודים או לישראל כמדינה זה ככל הנראה יקרה גם למשפחתי. אז אנחנו יחד. אנחנו חולקים את הסכנה. אני רוצה שנחלוק את הסיכון, ובעשור הקרוב אני מקווה שנחלוק גם את הרווחים".

לדבריו, שיפור היחסים מחייב עבודה הן מצד המדינה והן מצד החברה הערבית עצמה. הוא קרא להגברת הסובלנות, הסקרנות, השליטה באנגלית וההשתלבות בחברה הישראלית, לצד פעולות נוספות מצד מוסדות המדינה.

"אני חושב שיש שתי בעיות. הראשונה במדינה והשנייה בנו כאנשים, ערביי ישראל. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו קודם. ועלינו ללמד את עצמנו קודם איך להיות טובים יותר", אמר.

דיילי שיבח את פעילות משרד החינוך ומשרד הבריאות בשילוב אזרחים ערבים במערכות הציבוריות, אך טען כי בתחום לימודי השפות נדרש שינוי יסודי.

לדבריו, לאחר 12 שנות לימוד בבית הספר הוא וחבריו לא רכשו שליטה מספקת בעברית, והמצב דומה גם ביחס ללימודי האנגלית.

"אחרי 12 שנים בבית הספר אני לא מדבר עברית מספיק. וכל חבריי לכיתה גם לא מדברים עברית מספיק. בית הספר לא מלמד אותנו שפות. שלוש שעות שבועיות ללמוד עברית? זה לא מספיק ואותו הדבר לגבי אנגלית", אמר.

הוא הציע לבחון יצירת מסגרות לימוד משותפות שבהן תלמידים יהודים וערבים יידרשו להשתמש בעברית בחיי היומיום, במקום להסתמך על שיעורי שפה בלבד.

"אם תחייב ש-20 אחוז מחבריי לכיתה יהיו יהודים ושהמורה תהיה יהודייה, אהיה חייב לדבר איתם בעברית. אבל זה לא המצב. למה שאני אדבר עברית?", שאל.

את דבריו בנושא החינוך חתם בהדגשת חשיבותה של האנגלית ככלי להצלחה ולהשתלבות בעולם.

"המפתח להצלחה הוא לדעת אנגלית", אמר. "אם הייתי משרד החינוך היום הייתי מלמד רק אנגלית בשנתיים הראשונות, לא מתמטיקה ולא שום דבר".

בעיריית ירושלים התייחסו לממצאי הסקר שהוצג בכנס Edunation 2026 וציינו כי הם מציגים תמונת מצב חשובה ומורכבת של מערכת החינוך, ובמרכזה הפערים בין האופן שבו צוותי ההוראה מעריכים את עבודתם לבין החוויה של התלמידים וההורים.