האם פוליטיקאי רשאי להבטיח לבוחריו הבטחה מפורשת, ולאחר שנבחר לפעול בניגוד לה? בשיעור שמסר הרב ירון אונגר מעפרה הוא בחן את הסוגיה מנקודת מבט משפטית והלכתית, תוך הבחנה בין שינוי נסיבות בלתי צפוי לבין הפרת הבטחה כאשר המציאות נותרה כפי שהייתה.
בתחילת דבריו הסביר הרב כי המשפט הישראלי אינו רואה בהבטחות בחירות התחייבות חוזית מחייבת. הוא הזכיר עתירה עדכנית נגד פוליטקאי שבה נדחתה הטענה כי הפרת הבטחת בחירות מקימה עילה משפטית.
אולם לדבריו, העובדה שאין עילה משפטית אינה הופכת את המעשה למותר מבחינה מוסרית. "זה לא שהוא אומר שכך ראוי לעשות, זה לא שהוא אומר שלהבטחת בחירות אין ערך. זו לא עילה משפטית", הדגיש.
בהמשך הציג הרב את עמדתו של הרב שלמה גורן, שלפיה נבחרי הציבור פועלים מכוח הכלל ההלכתי "שלוחו של אדם כמותו". לפי גישה זו, נבחר ציבור החורג מהמדיניות שעל בסיסה נבחר עלול לאבד את סמכותו ההלכתית.
הרב אונגר ציטט את דברי הרב גורן, שלפיהם נבחר ציבור המשנה את דרכו המדינית ואינו מחזיר את המנדט למפלגתו "גוזל את הרבים ועובר על דעת הבית ונקרא גזלן".
לדבריו, הרב גורן אף הציע לחוקק חוק שיביא להפסקת כהונתו של חבר כנסת החוצה את הקווים הפוליטיים בניגוד למנדט שקיבל מבוחריו.
עמדה דומה הוצגה בשם הרב אהרן וולקין, בעל שו"ת "זקן אהרן", שדן בפרנס קהילה שהתחייב לפעול בהתאם להחלטות המפלגה שבחרה בו, אך לאחר בחירתו פעל בניגוד להתחייבותו.
הרב וולקין קבע כי כאשר הבחירה נעשתה על תנאי, והנבחר הפר את התנאי, פוקעת סמכותו. עם זאת, הרב אונגר הדגיש כי המקרה שונה ממציאות ימינו, שבה חברי הכנסת אינם מתחייבים לציית בכל הצבעה לעמדת מפלגתם.
מנגד, הציג הרב את גישתו של בעל ה"ציץ אליעזר", הרב אליעזר ולדנברג, שלפיה נבחרי ציבור דומים לאפוטרופוסים, המוסמכים לקבל החלטות עצמאיות גם בנושאים שלא עמדו לפני הבוחרים בעת הבחירות.
אלא שכאן הדגיש הרב אונגר הבחנה עקרונית: סמכות להכריע בסוגיה חדשה אינה מעניקה היתר להפר הבטחה מפורשת. "הרב ולדנברג לא דיבר על הפרה של הבטחות. הרב ולדנברג דיבר על דבר חדש, שלא עלה על דעת הבוחרים", הסביר.
בסיום השיעור שב הרב אונגר לשאלה המרכזית: מה הדין כאשר פוליטיקאי הבטיח לפעול בדרך מסוימת, הנסיבות לא השתנו, ובכל זאת הוא בוחר בדרך הפוכה? לדבריו, אין ללמוד מדברי הפוסקים היתר גורף להתנהלות כזאת. את מסקנתו חתם בקביעה ברורה: "אין היתר לשקר".