איש התקשורת מוטי שקלאר, עמית מחקר במכון הרטמן, מותח ביקורת על המהלכים להקמת ממשלה חלופית לבנימין נתניהו, ומזהיר מפני ויתור על התחייבויות מרכזיות של גוש השינוי בניסיון להשיג רוב בכנסת.
בטור דעה שפרסם ב"ידיעות אחרונות" הוא מתמקד בשתי סוגיות: האפשרות להקים ממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות והנכונות להגיע להסכמות עם המפלגות החרדיות על חשבון ההבטחה לקדם גיוס רחב יותר.
שקלאר פותח את ביקורתו בטענה כי חלק ממצביעי הציונות הדתית שבחרו בגוש השינוי עשויים להתאכזב מההרכב הקואליציוני המתגבש. להערכתו, רבים מהם לא היו תומכים בגוש אילו ידעו שהחלפת השלטון תתבסס על שותפות פוליטית עם החרדים והמפלגות הערביות.
בהתייחסו לאפשרות להקים ממשלה שתישען על תמיכה מבחוץ, שקלאר דוחה את ההבחנה בין חברות בקואליציה לבין תמיכה פרלמנטרית בה. לדבריו, ממשלה נדרשת לא רק לנהל את ענייני המדינה, אלא גם לשקף את זהותה הלאומית ולבסס תחושת שותפות בקרב הציבור.
הוא מדגיש כי הוא רואה באזרחי ישראל הערבים שותפים לגיטימיים לחיים במדינה, אך סבור ששילוב מפלגות ערביות בהנהגה מחייב הסכמה ברורה על אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לטענתו, כל עוד לא חל שינוי בעמדות שהוא מייחס לחלק מהמפלגות הערביות, אין הצדקה להפרת ההתחייבויות שניתנו לבוחרים בעניין זה.
הביקורת החריפה ביותר בטור נוגעת לסוגיית גיוס החרדים. שקלאר טוען כי אין לראות בהבטחה להרחבת הגיוס סעיף שניתן לוותר עליו במסגרת משא ומתן קואליציוני, משום שהיא נוגעת לחלוקת הנטל הביטחוני ולערבות ההדדית בחברה הישראלית.
לדבריו, בשעה שחיילי מילואים ומשפחותיהם נושאים בעומס כבד, פשרה שתותיר את המצב על כנו עלולה לפגוע באמון הציבור ובהמשך הנכונות לשרת. הוא מציג את סוגיית הגיוס כמבחן מרכזי לאמינותן של המפלגות שהתחייבו לשינוי.
במאמר הוא אינו שולל פשרות פוליטיות באופן עקרוני. הוא מכיר בכך שנסיבות משתנות עשויות להצדיק נסיגה מהבטחות בחירות, אך דורש לבחון אם חל שינוי ממשי המצדיק זאת. לשיטתו, עצם הרצון להחליף את נתניהו אינו מספק תשובה לשאלה הזאת.
לקראת סיום הטור מציב שקלאר בפני מנהיגי גוש השינוי מבחן של עקביות ערכית. הוא שואל אם מצביעיהם היו מקבלים באותה מידה ויתור על התנגדות לרפורמה המשפטית בתמורה להחלפת הממשלה. באמצעות ההשוואה הוא מבקש להבהיר כי גם ההתחייבות בנושא הגיוס אינה אמורה להפוך לקלף מיקוח.
את ביקורתו מסכם בקביעה שהחלפת ממשלה אמורה לשרת תפיסת עולם ומדיניות, ולא להיות יעד המצדיק כל פשרה. מבחינתו, המבחן של גוש השינוי אינו רק ביכולתו להרכיב קואליציה, אלא גם בנכונותו לשמור על העקרונות שבשמם ביקש את אמון הבוחרים.