מופע הבלהות שאנו עדים לו מאז פיגוע זיוף הבחירות הגדול בתולדות המדינה בידי גורמים זרים, גורם לרבים לדאוג מפני הבאות.
אינני מקל ראש במהלכים שמנסים לרקום כעת בחדרי חרדים - סליחה, בחדרי חדרים - ועם זאת, אני משתדל להביט בעיקר על הדרך המבריקה שבה קורע ריבונו של עולם, יום אחרי יום, את מסווה השקר מעל כל פנים; שקרי התקשורת, שקרי מערכת המשפט, שקרי הפוליטיקה, ועכשיו - שקרי מערכות החקירה והאכיפה, שמתגלות שוב כמערכות לאכיפה בררנית, מגמתית וזדונית בידי מערכת המשפט המעוותת.
הכול מתגלה. אין אבן שלא נהפכת בתהליך הבירור האלוהי העמוק שמתרחש כעת בעולם וימשיך ביתר שאת. כאשר האור מתחיל להאיר בעוצמה, כל מי שמתנהל במחשכים מבין שיומו קרב ובא. וזה מה שמצפה לנו בזמן הקרוב. כל השאר - קצף על פני המים.
לכן, בתוך כל הרי חדשות השקר, הצביעות והספינים שאופפים אותנו, אני מנסה לשים לב בעיקר לקרני אור האמת המבליחות מבעד לערפילי השקר ומפוגגות אותם. אמת שמבליחה מדי פעם אל כלי התקשורת, גם אם שלא בטובתם.
לפני כשבוע היה רגע אמת שכזה, כאשר התקשורת הזדעזעה (איך לא...) מעמדותיה הפוליטיות החשוכות של הזמרת יהודית רביץ. רביץ, שהשתייכה עד לא מכבר למחנה הנאור, המשכיל והנכון, לקתה ככל הנראה, לשיטתם, ברגרסיה תרבותית חריפה ונפלה, לא עלינו, אל זרועות כת הימין הפרימיטיבית - דבר שעורר סימני שאלה מדאיגים לגבי מצבה הנפשי והאינטלקטואלי. שיחת הטלפון שערכו לה בהפתעה, בניסיון לברר מה קרה לה, הייתה רגע מרנין ומענג שכדאי לכל איש תרבות לשמוע.
שינוי כיוון פוליטי מפתיע
וכך נאמר עליה בכתבה בחדשות 13 ("מההפגנות בקפלן ללייקים לנתניהו: המהפך של יהודית רביץ"): "יהודית רביץ גרסת 2026 מרמזת על שינוי כיוון פוליטי מפתיע". ואז מובא סרטון שרביץ שיתפה ובו לוחם מילואים אומר: "אנחנו נמשיך להגיע למילואים ואתם לא יכולים לבגוד בנו ולשבת עם תומכי טרור... תראי מה קורה בצרפת, תראי מה קורה בספרד. הם יכבשו גם אותנו".
והכתבה ממשיכה בתיאור מצבה ה"מדאיג" של היוצרת: "סימני השאלה על המהפך של רביץ צצו כשהגולשים התחילו לשים לב לפעילות שלה ברשתות החברתיות. שיתופים ולייקים באינסטגרם של תכנים שמזוהים עם הימין... סרטוני הסברה פרו־ישראליים ואפילו לייקים לסרטונים של ראש הממשלה נתניהו".
ואז מגיע הקטע הנפלא: "בתגובה לקהל שתהה אם היא באמת שינתה את עמדותיה ומזדהה עכשיו עם גוש נתניהו, היא בחרה לענות רק שהיא מנהלת את חשבון האינסטגרם שלה בעצמה ומודעת היטב לתכנים שהיא מפרסמת".
מראיין: "פתאום אנשים התחילו ככה לראות שבאינסטגרם את עושה הרבה שיתופים לפוסטים שבאים מכיוון הימין הפוליטי".
רביץ: "אחלה. יופי של שיח. בסדר גמור. השיח הזה הוא לא שקרי, אז קיבלת את התשובה שלך על זה. אני אמן, אני עושה לייקים, עושה שיתופים, ושמה אתה יכול למצוא את התשובות שאתה רוצה. אני מודעת לפעולות שאני עושה. אני עושה את זה".
אני פשוט במציאות
כאן המראיין מנסה, באופן מרשים למדי, ללמד זכות על רביץ:
מראיין: "חשבנו בהתחלה אולי זה הסטודנט שמתפעל לך את האינסטגרם..."
ורביץ הורסת לו את לימוד הזכות:
רביץ: "אין סטודנט, לא, זה שלי פרטי ואני עושה את זה. אחריות מלאה".
ושוב המראיין מגייס את עינו הטובה והחומלת:
מראיין: "אוהבים אותך. לכאן או לכאן, איפה שאת לא תהיי במפה הפוליטית".
ורביץ מפתיעה אותו במשפט שהוא לא ידע מאיפה הוא בא:
רביץ: "תשמע, אני במציאות, אני לא במפה הפוליטית. אני פשוט במציאות".
משפט הסיום הזה הוא אחד מהרגעים שבהם אור האמת מבליח לשבריר שנייה ומצליח לחדור גם את מסנני האמת של התקשורת. אולי שווה להפוך אותו לסלוגן, סטיקר או אפילו לשיר. מה דעתכם?
דברים שרואים מכאן
יש אירוניה בשיר שמלווה את הכתבה, שמילותיו נעשו מזוהות, אולי יותר מכול, עם תרבות השקר הפוליטית: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן", שירו של יענקל'ה רוטבליט בלחנו של מתי כספי ובביצועה של רביץ.
המשפט מיוחס לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שהשתמש בו כדי להסביר מדוע שינה את עמדותיו (בהובלת ה"התנתקות" - הגירוש מגוש קטיף) לאחר שנבחר. מה שבימים ההם היה בגדר השערות מבוססות למדי, הפך כעבור למעלה מעשרים שנה לקרוב לוודאי - "דברים שרואים משם", כאשר אינך מאוים בחקירה פלילית, "לא רואים מכאן" - כאשר מנוהלת נגדך חקירה כזאת. וכדבריו המדויקים של ח"כ צבי הנדל: "כעומק החקירה עומק העקירה".
תוכנית ההתנתקות הייתה למעשה תוכנית מילוט מפני מערכת המשפט המושחתת, ששיתפה פעולה עם מערכת התקשורת הרקובה שכזכור "אתרגה" את שרון עד שההתנתקות תושלם. הדברים מתועדים בשלל עדויות (להרחבה עיינו "לא בכל מחיר", ד"ר ענת רוט, עמ' 194-203), וכיום, עם גילויי התנהלות הפרקליטות ומחלקת החקירות במשטרה, הם שקופים עוד יותר. הגירוש מגוש קטיף לא היה אלא אתנן למערכות השמאל הבלתי נבחרות שאיימו על ראש הממשלה בחקירה, אלא אם ייכנע ויעשה את רצונן.
והינה, אותן מילות שיר משמשות רקע לכתבה על מי שהפכה גם היא את עמדותיה, אך לא בשל לחץ חיצוני אלא בשל הכרה פנימית אמיתית. כמו פעולתה של רבקה בפרשת תולדות, שמכירה במציאות שבהווה למרות התקווה המיוחלת לעתיד. וכדברי ד"ר לבני בספר "הסוד הישראלי" על הצעד של רבקה אל מול רצון יצחק: "רבקה שהייתה מעשית יותר, אנושית יותר, דאגה להווה. היא הבינה שאידיאל זה (=שיתוף הפעולה בין עשו ויעקב) עדיין אינו בר יישום, ושבהיסטוריה המיידית אין עשו מוכן לפרנס את יעקב, ויתר על כן עשו מוכן גם להרוג את יעקב".
לכן, "דברים שרואים משם", כאשר אוחזים באוטופיה ולא מחוברים למציאות - "לא רואים מכאן", כאשר מביטים למציאות בעיניים. ובקיצור: "אני במציאות, אני לא במפה הפוליטית".