במשך חודשים ארוכים הוצג המאבק על חוק הגיוס כעניין מוסרי טהור, כחובה של החברה הישראלית ככלל ונבחריה בפרט - למשרתיה. כל ניסיון להצביע על מורכבות חברתית בתהליך, או להציע תהליך הדרגתי ומותאם לחברה החרדית וצרכיה, תויג מיד כהפקרת הלוחמים וכפגיעה בביטחון המדינה.
כבר שנים, סומנה מטרה פוליטית ברורה בראשם של יחצנ"י השמאל: הפלת שלטון הימין. לאחר שרכבו על כאבן של משפחות החטופים המשיכו הלאה לשימוש בכאבן של משפחות המשרתים. השימוש הציני האחרון בקולם של המשרתים כוון לפגיעה ישירה ב"נקודת התורפה", כביכול, של השר בצלאל סמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית.
כבר מתחילת המלחמה, כצופה מן הצד ראיתי איך התנהל קמפיין עיקש, ואגרסיבי, משלטי ענק באיילון ועד הכפשות בכל עלוני השבת, שבוע אחר שבוע, בשמם, המפוברק מסתבר, של המשרתים. הם טענו שסמוטריץ' הפנה עורף לבוחריו, לבני הציונות הדתית, למילואימניקים ובני משפחותיהם, שמשרתים במילואים הרבה מעבר ליחסם באוכלוסיה ואף חווים את הכאב הגדול ביותר במלחמה.
ארגוני המחאה לקחו את הכאב האמיתי והמוצדק של הציבור המשרת והפכו אותו לאינטרס פוליטי ציני שנועד להשיג את המטרות הבאות: פיצול בתוך הציבור הדתי-לאומי, שבירת הקואליציה, גרימת כאוס ברחובות והפניית הקשב של הציבור מניצחון במלחמה לעיסוק בגיוס החרדים.
אבל מול כל הרעל והניצול הפוליטי, סמוטריץ' לא נכנע ובחר לעמוד מול הקמפיין האגרסיבי ולהתעקש לשרטט את התמונה כפי שהוא ראה אותה כבר אז: "לי לא כואבת הבטן על החרדים ועל הגיוס? כואבת. אבל רגע אחרי הבחירות השמאל ייתן להם דף לבן, עולם ומלואו ופטור מלא - רק כדי להפיל את שלטון הימין". הוא ידע שמי שבאמת דאג ודואג לתגמולים, לסיוע כלכלי, למענקים והוקרה מהמדינה בתקציבי עתק למשרתים, למילואימניקים, למשפחות, לבעלי העסקים זה הוא. לא הם.
השבוע האחרון הוכיח עד כמה סמוטריץ' צדק. כמה הוא ידע לראות עשרה צעדים קדימה. ליברמן, האיש שהוביל את הקרב נגד החרדים עוד מ-2019, הוא הראשון שהכריז השבוע על נכונות לשבת עם המפלגות החרדיות ולהתפשר על "מתווה מרוכך", יותר מרוכך ממה שהוא כינה 'חוק ההשתמטות' בשלוש השנים האחרונות. כל זאת כשהנימוק הוא אחד: הרצון העז להזיז את רה"מ נתניהו מתפקידו כדי לשבת בעצמו על הכיסא בכל מחיר.
שתיקתם הרועמת של שאר מפלגות גוש השמאל ניכרת לא פחות. בנט, שהציב את סוגיית הגיוס במרכז קמפיין הבחירות שלו כשהבטיח: "נסגור את הברזים למשתמטים ונעביר את הכסף למשרתים"; איזנקוט, שהגדיר את חוק הגיוס כתנאי סף עליו לא יתפשר ואף ילך לבחירות נוספות - שניהם ממלאים את פיהם מים.
סמוטריץ' צדק. חוק הגיוס מעולם לא היה מאבק על ביטחון ישראל או על כוח האדם ההכרחי בצבא. צה"ל אכן זקוק ללוחמים, ושילוב החרדים בו הוא צורך לאומי אמיתי, אבל עבור השמאל - הלוחמים היו רק תפאורה, לא יותר מאשר ניצבים במשחק פוליטי ציני שהתנהל על גבם.
עכשיו גם אתם יכולים לראות את האמת: הניסיון להציג את הציונות הדתית כמי שאינה דואגת ללוחמיה, או חלילה כבוגדת בהם, קרס. מי שחשב שגוש השמאל יביא מחר בבוקר עשרות אלפי חרדים לבקו"ם, גילה שהם מוכנים להעניק להם פטור גורף ודף חלק, העיקר לראות את הימין מאבד את השלטון.
אפשר להסכים עם סמוטריץ' ואפשר לחלוק עליו, אבל דבר אחד ברור: הוא קרא את המפה. כמו במלחמה ובלחצים על חמאס כדי להצליח להשיב את בני היקר, איתן, הביתה, הוא קרא את המציאות נכוחה והחליט החלטות נכונות למען עם ישראל וביטחון המדינה, כך אני סמוך ובטוח שידע לעשות גם היום. זו הסיבה שאני לצידו, זו המטרה אליה אני שם פניי עם כניסתי לכנסת ישראל.
הכותב הוא חבר כנסת במפלגת הציונות הדתית