המילואימניקים בפעולה
המילואימניקים בפעולהצילום: דובר צה"ל

בפרשת תולדות אנו נפגשים באחד המפגשים המורכבים והמכוננים ביותר בהיסטוריה היהודית - לידתם ומאבקם של שני האחים, יעקב ועשו.

התורה מתארת שני קטבים הופכיים: עשו הוא "איש יודע ציד איש שדה", המייצג את כוח הלחימה, התעוזה הפיזית והשליטה בחומר. לעומתו, יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים", המייצג את עולם התורה, הרוח, הטהרה והדבקות בה'.

ההפרדה הזו נראית במבט ראשון כגזירת גורל נצחית. עשו אחראי על החרב, ויעקב על הספר. אולם, כאשר יצחק אבינו בא לברך את בנו, הוא מברך אותו דווקא בברכה הגשמית המשלבת מטל השמיים וממשמני הארץ. ברגע השיא שלפני המפגש ותחילת הברכה, אומר יצחק את המשפט האלמותי: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", כלומר: מי אתה? - עשו אין דרכו להזכיר שם שמים בדיבורו, והנה מתברר למפרע שיעקב היה הראוי לקבל את הברכה הגשמית של אביו כדי להוביל את עם ישראל לא רק ברוחניות, אלא גם בהתעסקות בחומר עם כל הכוחות ובניית אומה, ובהמשך מדינה וצבא על פי רצון ה'.

במשך אלפי שנות גלות, נאלץ עם ישראל לחיות רק עם "קול יעקב". היינו עם הספר, שקועים באוהלה של תורה, נטולי כוח צבאי ומדיני. כוחו של עשו - כוח החרב והמלחמה היה מופקע מאיתנו. אך בדורנו, דור התחייה והגאולה, זכינו לחזור לארצנו ולהקים את מדינתנו ואת צבא הגנה לישראל. המציאות החדשה דורשת מאיתנו קומה רוחנית חדשה. איננו יכולים עוד להסתפק בפירוד שבין הספר לחרב.

זכינו לראות בכל שנות המלחמה הקשה הופעה מופלאה של לוחמים גיבורים המגיעים ממוסדות החינוך הנפלאים שלנו, המחנכים להתפתחות העולם הרוחני: תורה, תפילה, מצוות, צניעות ועדינות שהופכים, אך יחד עם זאת, מחנכים את התלמידים להיות בעלי מסירות נפש ולהרים את דגל התורה גם בחיי המעשה הלאומיים, להיות שותפים למצוות מדאורייתא של הגיוס לצבא ולהסתער מתוך אמונה בשדה הקרב ולהיות עזי נפש שמסוגלים להביס את הרוע המתגלה בקמים עלינו לכלותנו.

הדמות שמייצגת את ההופעה הזאת כגילוי של ממלכה, זהו דוד המלך, עליו נאמר "עדינו העצני", שבשעה שהיה יושב בבית המדרש היה עדין כתולעת, ובשעה שהיה יוצא לשדה הקרב, היה מקשה עצמו כעץ כדי שיוכל להכריע את האויבים בשדה הקרב.

פעם היה לנו דוד המלך אחד, היום ממשיכים לצעוד בדרכו הטהורה עשרות אלפי חיילים בקבע, סדיר ומילואים. כך בדיוק מתנהלים ומתנהגים החיילים שלנו. מצד אחד מלאים בתורה, ברוך, עדינות וטהרה, ומהצד השני יוצאים אל מול האויב המנאץ ומחרף מערכות אלוקים חיים. הלוחמים שלנו יודעים ללבוש את מדי עשיו ולנצח את האויב בעוז ובענווה, ידם האחת אוחזת בנשק ובדגל המדינה האהובה שלנו ובידם השנייה הנשק מתוך חיים של תורה ותחושה פנימית של התקיימות חזון הנביאים.

אנו בארגון צל"ש עמלים להגיע ללוחמים אלו עוד בטרם גיוסם ומטעינים אותם עם מעל 100 רבנים שמגיעים לשטח בכוחות של קודש מתוך בית המדרש וזוכים לראות עין בעין את שילוב כוחם של יעקב עם ההתלבשות החיצונית של עשו. הידיים שאוחזות בנשק מתוך קול יעקב, ומתוך כך מעמיקים את הקשר להשם יתברך.

זאת תורה של גאולה. השילוב הזה הוא המפתח לניצחון. כשהקול הוא קול יעקב - קול של תפילה, של אמונה צרופה, של לימוד דף גמרא או הלכה בתוך הנגמ"ש או בעמדת השמירה - אז גם הידיים, ידי עשו, הופכות לכלי שרת של הקדוש ברוך הוא. יהי רצון שנזכה להמשיך ולגדל דור של לוחמים תלמידי חכמים, המקדשים שם שמיים במדיהם, ומתוך החיבור של ספרא וסייפא נזכה לניצחון מוחץ של עם ישראל על כל אויבינו.

הכותב הוא יו"ר ארגון צל"ש ו"האבא של החיילים"