בירושלים הפוטנציאל הדמוגרפי גדול במיוחד - הערבים מהווים כמעט 40% מאוכלוסיית העיר, שיעור שעשוי להשפיע על מאזן הכוחות בבחירות המקומיות. מי שמבקש להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות חייב לשקול גם את התקדים שהוא יוצר.
מי שחושב שהשפעתן של המפלגות הערביות על הרכבת ממשלת ישראל היא סוף הסיפור, כדאי שיפנה את מבטו לירושלים. מה שנראה כיום כמהלך פוליטי הנוגע להרכב הממשלה בלבד, עלול לפתוח פתח לשינויים מרחיקי לכת גם במוקדי קבלת ההחלטות המקומיים. ירושלים, בירת ישראל והעיר המסמלת יותר מכל את הריבונות היהודית, עלולה למצוא את עצמה במרכזו של מאבק פוליטי מסוג חדש. מהלך שכזה עלול ליצור תקדים פוליטי בעל השלכות הרבה מעבר לכנסת.
אם המפלגות הערביות יגלו שבכוחן להקים ולהפיל ממשלות בישראל, מדוע שלא יבקשו לתרגם את כוחן גם להשפעה על מוקדי השלטון בירושלים? ברגע שהשתתפות פוליטית ברמה הלאומית תהפוך לדבר מקובל, עשויה להתעורר גם השאלה מדוע לא לדרוש השתתפות והשפעה בזירה המוניציפלית. בירושלים הפוטנציאל הדמוגרפי להשפעה פוליטית משמעותי במיוחד. הערבים מהווים כמעט 40% מאוכלוסיית העיר, שיעור שאי אפשר להתעלם ממנו כשבוחנים את עתידה של הבירה. עד היום נמנע רוב הציבור הערבי במזרח ירושלים מהשתתפות בבחירות לעירייה, בין היתר בשל התנגדות פוליטית פלשתינית להשתתפות במוסדות השלטון הישראלי.
אבל האם החרם הזה יימשך לעולם? האם המציאות הפוליטית הנוכחית מבטיחה שגם בעתיד יימנע הציבור הערבי בירושלים מהשתתפות בבחירות העירוניות?
כאשר רואים את השינויים המתרחשים בזירה הפוליטית הארצית, אי אפשר להתעלם מהאפשרות שגם המדיניות ביחס לבחירות בירושלים תשתנה. אם המפלגות הערביות יהפכו לשותפות בהקמת ממשלה בישראל, עשויה גם הרשות הפלשתינית לבחון מחדש את התנגדותה להשתתפות בבחירות בירושלים. מדוע להסתפק במאבק מדיני מבחוץ, כאשר ניתן לנסות להשפיע מבפנים, באמצעות מוסדות השלטון המקומיים? השתתפות בבחירות עשויה להפוך מבחינת גורמים אלה לכלי נוסף במאבק על דמותה של העיר ועל השליטה במוסדותיה.
דווקא המציאות הזאת מחייבת להעלות מחדש לסדר היום את הצורך בירושלים רבתי. לא עוד ירושלים בגבולותיה המצומצמים, אלא מטרופולין ירושלמי רחב, שיכלול את גוש עציון, מעלה אדומים, גבעת זאב וחלקים נוספים מבנימין. הרחבת גבולות העיר תוסיף לה מאות אלפי תושבים יהודים, תחזק את הרוב היהודי ותיצור מרחב מטרופוליטני גדול, רציף ובעל משקל דמוגרפי, התיישבותי ולאומי.
וזו האזהרה שלנו: ירושלים אינה עוד עיר בישראל. היא בירתה, ליבה וסימלה של הריבונות הישראלית. לקואליציה הנשענת על המפלגות הערביות עלולות להיות השלכות מדיניות שלא ייעצרו בכנסת. תקדים של שותפות פוליטית ברמה הלאומית עשוי להקרין גם על ירושלים ולהפוך אותה לזירת מאבק פוליטי חדשה. השאלה איננה רק מי יישב סביב שולחן הממשלה בירושלים, אלא גם מי יבקש להשפיע על הנהגת העיר ועל עתידה. מי שמבקש להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, השוללות את היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, חייב להביא בחשבון לא רק את הרוב הדרוש להצבעת האמון, עליו לשקול גם את התקדים שהוא יוצר ואת ההשלכות האפשריות שלו על מעמדה של ירושלים.
באנו להזהיר!
יהודית קצובר ונדיה מטר הן יושבות ראש תנועת הריבונות