הצביעות של מפלגת “ביחד" ושל גוש השינוי שוברת שיאים חדשים.
האנשים שבמשך שנים הטיפו לנו על טוהר המידות, על ניגודי עניינים ועל קשרי הון ושלטון, עומדים כעת להפקיד את ראשות ועדת הכספים בידיה של חברת כנסת שמשפחתה מחזיקה במשרד ייעוץ המייצג כמה מהחברות הגדולות והחזקות במשק. וכל "אבירי איכות השלטון" שותקים.
תארו לעצמכם לרגע שחבר כנסת מהימין היה מועמד לראשות ועדת הכספים, בזמן שמשפחתו מנהלת עסקים עם בנקים, חברות נדל"ן, חברות אשראי ותאגידי ענק. אותם פוליטיקאים היו עומדים על הרגליים האחוריות ודורשים את פסילת המינוי. אבל כשמדובר בחברת הכנסת לירן אבישר בן חורין ממפלגת “ביחד", פתאום הכול בסדר.
בואו נדבר על העובדות.
משרד “בן חורין אלכסנדרוביץ’", הנמצא בבעלות משפחתה של יו"ר ועדת הכספים המיועדת, מעניק על פי הפרסומים שירותים לבנק מזרחי טפחות. אותה ועדת כספים אמורה לעסוק במיסוי הבנקים ובהחלטות שמשפיעות על רווחיהם.
המשרד המשפחתי מעניק שירותים גם לחברת אשטרום, מענקיות הבנייה והנדל"ן בישראל. ובוועדת הכספים? ידונו במיסוי מקרקעין, במיסוי נדל"ן ובהחלטות ששוות מיליארדים לענף הבנייה.
וזה ממשיך. כאל, אלטשולר שחם, שטראוס, פוקס, טבע וסולאראדג’. רשימה ארוכה של חברות שהאינטרסים הכלכליים שלהן עשויים להגיע שוב ושוב לשולחנה של ועדת הכספים.
ומי אמורה לקבוע אילו נושאים יעלו לדיון, מתי יתקיימו הדיונים ואילו החלטות יקודמו? חברת הכנסת שמשפחתה מחזיקה במשרד המייעץ לאותן חברות.
יד רוחצת יד, ובקואליציה העתידית אין פוצה פה ומצפצף.
היכן כל אבירי שלטון החוק? היכן כל אלה שזעקו על כל חשש לניגוד עניינים בממשלות הימין? האם טוהר המידות הפך פתאום לעניין של השתייכות פוליטית?
הרי כבר כשכיהנה כמנכ"לית משרד התקשורת היא נדרשה להסדר ניגוד עניינים בשל הקשרים העסקיים של משפחתה. ועכשיו היא אמורה לקבל לידיה את אחת מעמדות הכוח הכלכליות המשמעותיות במדינה.
אבל אני לא מתכוונת לשתוק.
פניתי ליועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, בדרישה לעצור את המינוי עד לבחינה משפטית יסודית של הקשרים העסקיים, לבדוק האם בכלל ניתן לגבש הסדר ניגוד עניינים אפקטיבי ולפרסם את מסקנות הבדיקה לציבור.
ואם למרות ניגוד העניינים המובהק יחליטו בכל זאת להושיב אותה בראש ועדת הכספים, כדאי שידעו כבר עכשיו: אנחנו נהיה שם. בכל דיון, בכל הצבעה, בכל החלטה ובכל ניסיון לקדם אינטרסים של מי מהחברות הקשורות למשרד המשפחתי. נבחן כל החלטה בזכוכית מגדלת, נדרוש תשובות ולא ניתן לאף אחד להפוך את ועדת הכספים לחצר האחורית של בעלי ההון. מי שחושב שיוכל לנהל כאן קשרי הון ושלטון בשקט, עומד לגלות שיש מי שלא מתכוונת לתת לו רגע אחד של שקט.
הקופה הציבורית אינה רכושם הפרטי של חברי הקואליציה. ומה שאסור לימין, אסור גם לשמאל.