האם גבורה בשדה הקרב מספיקה כדי להכשיר אדם לקבל החלטות על עתיד המדינה? האם נבחר ציבור יכול לוותר על שיקול דעתו לטובת מנהיג מפלגתו? ומה קורה לאמון הציבור כאשר מי שאמורה לייצג את שלטון החוק עומדת בעצמה במרכז מחלוקת משפטית?
בטור הווידאו שלו בערוץ 7, לקראת עיתוני סוף השבוע, מעלה ד"ר רמי סדן שלוש סוגיות שמעסיקות אותו במיוחד: התנהלות היועצת המשפטית לממשלה, מקומם של גיבורי המלחמה בפוליטיקה והצהרותיו של מתן כהנא על יחסיו עם גדי איזנקוט.
סדן פותח בביקורת חריפה על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, על רקע טענתו כי היא מסרבת להתייצב בפני בית המשפט בעקבות בקשה שהופנתה אליה. מבחינתו, מדובר בסוגיה החורגת מהמחלוקת המשפטית המסוימת ונוגעת לאמון שהציבור יכול לתת במערכת האמונה על אכיפת החוק.
לדבריו, דווקא מי שעומדת בראש מערכת התביעה הכללית נדרשת להציב דוגמה אישית של שקיפות ואחריות. סדן טוען כי התנהלותה מעוררת שאלות קשות על תום הלב ועל הנכונות לתת דין וחשבון. הוא אף מעלה דרישה שלפיה, אם יתברר שפעלה שלא בתום לב, עליה לשקול השבה של שכר שקיבלה בתקופה הרלוונטית. מדובר בדרישה ובטענות שמעלה סדן בטורו, ולא בקביעה משפטית בדבר התנהלותה.
הביקורת שלו מופנית גם כלפי האופן שבו, להערכתו, תסוקר הפרשה בעיתוני סוף השבוע. סדן חושש כי במקום לבחון את השאלות שהוא מעלה, חלק מכלי התקשורת יציגו את היועצת המשפטית כמי שנאבקת למען שלטון החוק. בעיניו, השאלה החשובה היא האם המאבק הזה אכן משרת את הצדק ואת אמון הציבור במערכת המשפט.
לצד הביקורת, סדן מדגיש כי הוא רואה במערכת משפט ישרה ומתפקדת צורך חיוני למדינה. הוא מבקש להבחין בין שמירה על מערכת המשפט לבין הגנה אוטומטית על מי שעומדים בראשה. לשיטתו, מערכת משפט אינה יכולה להסתפק בהליכים פורמליים בלבד, אלא נדרשת לפעול מתוך מחויבות לצדק.
מהדיון במערכת המשפט עובר סדן לשאלה אחרת, רגישה לא פחות, שנוגעת למקומם של גיבורי המלחמה בחיים הציבוריים. הוא מקדים ומביע הערכה עמוקה לאנשים שגילו אומץ לב יוצא דופן, מסרו את נפשם למען המדינה והתמודדו עם קשיים שקשה לתאר. אלא שדווקא מתוך ההערכה הזאת הוא מבקש להעלות שאלה על ההבחנה בין גבורה אישית לבין התאמה לתפקיד ציבורי.
סדן תוהה האם אדם שהפגין מסירות נפש יוצאת דופן בשדה הקרב הוא בהכרח האדם המתאים לקבל החלטות מורכבות כחבר כנסת. הוא מזכיר כי עבודתם של נבחרי הציבור אינה מסתכמת בשאלות ביטחוניות, אלא כוללת גם הכרעות על סל הבריאות, על קרנות הפנסיה ועל נושאים כלכליים וחברתיים המשפיעים על חייהם של אזרחים רבים.
מכאן הוא מעלה את שאלת הניסיון הניהולי והיכולת לקבל החלטות בתחומים מגוונים. לדבריו, ההערצה הציבורית לגיבורי המלחמה מובנת, והם ראויים להוקרה ולסיוע, אך אין פירוש הדבר שהגבורה לבדה צריכה להיות הקריטריון לבחירתם לתפקידי הנהגה. את השאלה הזאת הוא מפנה לכלל המפלגות, בלי להבחין בין מחנות פוליטיים.
בחלקו האחרון של הטור מפנה סדן את הביקורת כלפי מתן כהנא, בעקבות אמירה שהוא מייחס לו בדבר נכונותו לפעול בהתאם להחלטותיו של גדי איזנקוט. סדן, שמדגיש את הערכתו לשירותו הצבאי של כהנא ולתרומתו למדינה, מתקשה לקבל את הרעיון שנבחר ציבור יכפיף את שיקול דעתו באופן מוחלט לאדם אחר.
לדבריו, מי שמבקש למלא תפקיד בכיר בכנסת נדרש להביא עמו עמדה עצמאית, שיקול דעת ומצפן מוסרי. סדן פונה לכהנא באופן אישי, מתאר אותו כאדם ישר והגון וקורא לו לשמור על העקרונות שליוו אותו לאורך שירותו הציבורי והצבאי. הוא מבקש ממנו לבחון את ההחלטות הפוליטיות לא רק דרך הנאמנות לאיזנקוט, אלא גם דרך אמונותיו ושיקול דעתו שלו.
בהקשר הזה מעלה סדן גם את שאלת שיתופי הפעולה הפוליטיים ואת הגבולות המוסריים שלדעתו צריכים להנחות אותם. הוא מבקר אפשרות של ישיבה לצד גורמים שלטענתו שיבחו מעשי טרור, ומזהיר מפני מצב שבו השאיפה לתפקיד פוליטי תגבר על שיקולים ערכיים. גם כאן מדובר בביקורת ובעמדה שמציג סדן, ולא בקביעה על הסכמים או החלטות שכבר התקבלו.
את שלוש הסוגיות קושר סדן לדרישה אחת ממנהיגי הציבור: לפעול מתוך אחריות למדינה ולא מתוך מאבק על מעמד או תפקיד. הוא קורא להתרחק ממאבקים פוליטיים שמעמיקים את הפילוג ולחפש דרכים לחיבור בין חלקי החברה. לדבריו, מנהיגים צריכים להיות נאמנים לדרכם, אך להציב בראש סדר העדיפויות את מדינת ישראל ואת עם ישראל.
בסיום הטור משתמש סדן בדימוי של אצבעות היד המתאחדות לאגרוף כדי לתאר את העוצמה שהוא מבקש לראות בחברה הישראלית. הוא קורא למנהיגים לפעול יחד, בלי לוותר על עקרונותיהם, וליצור חיבור בין הכוחות השונים בעם.