1. היה זה למחרת יום הבחירות לכנסת. כשהחלו ברדיו לדווח על המפולת של ש"ס ועל הצטמקותה מ־11 מנדטים לשבעה, ביקש יו"ר המפלגה, אריה דרעי, להרגיע את חוזי השחורות ושלף מן השרוול את נוסחת הקסמים: "חכו, חכו לקולות החיילים".
הביטוי "קולות החיילים" הוא כידוע כינוי למעטפות הכפולות, שבאמצעותן מצביעים חיילים וקצינים בצה"ל, וכן בעלי זכות בחירה שאינם יכולים להצביע בקלפי שבה הם רשומים, ובהם דיפלומטים ישראלים בחו"ל, תושבים שפונו מבתיהם בשל המצב הביטחוני, אסירים ומאושפזים בבתי חולים.
דרעי התעודד מזיכרונות בחירות 2022. ש"ס קיבלה אז תוספת של 31,378 קולות מהמעטפות הכפולות, שהספיקה כמעט להעניק לה מנדט נוסף, ה־12 במספר. דרעי קיווה שגם הפעם יתחולל נס "בזכות מרן", שירכך את המהלומה האלקטורלית. אלא שעם השלמת ספירת המעטפות הכפולות התבררה תמונה עגומה עוד יותר: לא זו בלבד שש"ס לא עלתה משבעה מנדטים, אלא שכוחה הצטמק לשישה חברי כנסת בלבד בכנסת ה־26, שהושבעה השבוע.
ספירת המעטפות הכפולות לא רק שללה מש"ס את המנדט השביעי שקיוותה לקבל, אלא גם הותירה אותו בידי הליכוד. מבחינת ש"ס, שהפכה את עצמה לשותפה נאמנה במיוחד של הליכוד, היה בכך משום נחמה פורתא: הקול נשאר במשפחה.
2. לדעתי, לתבוסתה של ש"ס תרמו במידה רבה ההתבטאויות החריפות של רבניה נגד הגיוס לצה"ל. בראשם ניצב חבר מועצת חכמי התורה, הרב יצחק יוסף, שהמליץ בבוז ובשאט נפש להשליך לאסלה את צווי הגיוס ששולח צה"ל לצעירים המיועדים לשירות ביטחון. האחריות מוטלת גם על רבנים נוספים בש"ס, שהגדירו, בדומה לרבנים חרדים אשכנזים, את עצם הגיוס לצה"ל כגזירת שמד, ועל אריה דרעי, שניהל מאבק נחרץ נגד הגיוס ואף התגאה בנכדיו שאינם מתגייסים.
דרעי הסיק לכאורה מסקנות מן התבוסה. לאחר שנשמעו בתחילת השבוע קריאות להטיל עליו אחריות אישית למפלה, הודיע כי יפנה את מקומו ברשימת ש"ס לכנסת ה־26, אך ימשיך לכהן כיו"ר המפלגה.
בהודעתו כתב: "בשבוע שעבר הורו לי מרנן ורבנן מועצת חכמי התורה שליט"א להמשיך לכהן כיו"ר תנועת ש"ס. קיבלתי את הוראתם ללא הרהור, וכבר התחלנו לפעול במלוא המרץ. לנוכח המשימות והאתגרים הרבים העומדים לפנינו, בכוונתי לצאת לסיורי עומק מקיפים לאורכה ולרוחבה של הארץ ולחזק את הקשר הישיר וההדוק עם השטח, עם הנציגים והפעילים ועם הציבור. ביקשתי וקיבלתי את הסכמת מועצת החכמים לפנות את מקומי ברשימת ש"ס לכנסת, לטובת הנציגים הצעירים. במקביל, אמשיך לכנס את ישיבות סיעת ש"ס מדי שבוע כסדרן, להנחות את חבריה ולפקח מקרוב על עבודת החקיקה. אמשיך לפעול כיו"ר ש"ס לאורם של מרנן ורבנן שליט"א, להחזיר עטרה ליושנה ולשמור על עולם התורה ועל זהותה היהודית של מדינת ישראל".
3. דרעי נהג כראוי כשהכיר בצורך לשלם מחיר אישי על תבוסת ש"ס, אך השאלה היא אם פינוי מקומו בכנסת, תוך המשך שליטתו במפלגה, יביא לשינוי אמיתי בדרכה. דרעי, ככלות הכול, הוא האיש שהוביל את ש"ס להישגים כבירים, ששיאם 17 מנדטים בבחירות 1999, והוא גם מי שניצב בראשה בעת הידרדרותה לשישה מנדטים בלבד בבחירות 2026.
כמי שעוקב אחר פעילותה הפוליטית של ש"ס, נראה לי שהמהלך של דרעי לא יחזיר לחיקה את המצביעים הרבים שהפנו לה עורף. בהצהרתו הכתובה לתקשורת הוא ממשיך להשתמש באותו עולם מושגים שהקנו לו החרדים האשכנזים. ניסוחיו נשמעים כאילו נלקחו מעולמם של כותבי העיתון הליטאי "יתד נאמן", והם רק מרחיקים מש"ס את היהודים המזרחים הציונים, הרואים במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו ומזדהים עימה בכל ליבם.
הצהרתו של דרעי מלמדת, לטעמי, כי דבר מהותי לא השתנה בש"ס. הוא ממשיך להיגרר אחרי עמיתיו, העסקנים החרדים האשכנזים, ומוליך את מפלגתו לעבר מה שעלול להתברר כחגיגות סיום הש"ס, בדומה למסלול הדעיכה של המפד"ל ההיסטורית.
4. מבחינת ש"ס, האפשרות שמצביעים צעירים נוטשים אותה לטובת מפלגות אחרות, ובהן הליכוד, עוצמה יהודית והציונות הדתית, צריכה להדליק נורה אדומה. אם אכן מדובר במגמה מתמשכת, היא עלולה להעיד על הזדקנות בסיס התמיכה של המפלגה ועל קושי ממשי להבטיח את עתידה הפוליטי.
ולמה להשתמש במונחים חריפים כל כך, של גוויעה ושל "קץ ההיסטוריה"? מפני שמפלגה פוליטית זקוקה לעירוי מתמיד של דם חדש, ובעיקר של מצביעים צעירים. די להיזכר בגורלה של המפד"ל הוותיקה כדי להבין מה עלול לקרות למפלגה שאינה מצליחה לחדש את שורותיה.
התוצאה החלשה של ש"ס בספירת המעטפות הכפולות עשויה לרמוז על קושי בקרב אוכלוסיות צעירות וניידות יותר, אף שאין בה כשלעצמה כדי להוכיח נטישה של המצביע הצעיר. המעטפות הללו כוללות קבוצות אוכלוסייה מגוונות, ולכן נדרש ניתוח מעמיק יותר של דפוסי ההצבעה כדי לקבוע אם אכן חל שינוי דורי בתמיכה בש"ס.
5. מבחינה סוציולוגית ופוליטית, המעטפות הכפולות עשויות לספק אינדיקציה מסוימת לדפוסי ההצבעה של אוכלוסיות שאינן מצביעות בקלפי הרגילה שלהן, ובהן גם חיילים וצעירים. כאשר מפלגה מקבלת בקרב מצביעי המעטפות הכפולות תמיכה נמוכה יחסית לזו של מפלגות אחרות, אפשר להעלות כמה השערות: שבסיס התמיכה שלה מבוגר יותר בממוצע, שכוחה בקרב צעירים נחלש, שהיא מתקשה להתרחב מעבר לגרעין המצביעים הנאמן שלה, או שדור ההמשך אינו מצטרף אליה בקצב שבו הדור הוותיק ממשיך לתמוך בה.
אלה השערות המחייבות בדיקה, ולא מסקנות מוכחות. ובכל זאת, כאשר מצרפים אותן לעובדה שכוחה של ש"ס נחתך כמעט במחצית, מ־11 לשישה מנדטים בכנסת ה־26, קשה להתעלם מן השאלה: האם אנו עדים לתחילתן של חגיגות סיום הש"ס?
6. היו שניסו להסביר את נפילתה של ש"ס בטענה שמדובר בתוצאה של "מזימה נגד המזרחיות". בעיניי, זהו ניסיון פסול להסיט את הדיון מן האחריות של הנהגת המפלגה לכישלונה.
הרב חיים אמסלם, לשעבר חבר כנסת מטעם ש"ס, דוחה גם הוא את הטענה הזאת. לדבריו, מי שמעלה אותה "מנקה את דרעי מאחריות". אמסלם, המכיר היטב את המפלגה מבפנים, מותח ביקורת חריפה על דרכה ועל האופן שבו, לטענתו, התרחקה מן החזון המקורי של מייסדיה.
וכך כתב אמסלם, בלשונו:
"ש"ס היא מסכת ארוכה של אונאה והטעייה של ציבור ספרדי תמים, שהאמין ברעיון הגדול של החזרת העטרה ליושנה, וזקיפות הקומה הספרדית. גאון התורה הרב עובדיה בכוח אישיותו הכריזמטית, הצליח למגנט סביבו עשרות ומאות אלפים, אך במקום לרומם את הספרדים בהכוונתם, להשכלה, לפרנסה, ולהצלחה כללית, בשילוב תורה ומסורת, ש"ס (ואני עימה; היינו שותפים) בהנהגתו עסקה רק בלחרד את הציבור, והפיכת ציבור מסורתי-דתי לחרדי, העוסק רק בלימוד תורני, נבער מהשכלה, נדחק בפרנסה ותלותי.
"מציבור גאה ומשרת, נהפך ציבור נאמני ש"ס לציבור אנטי ציוני אנטי יצרני, שפוט הליטאים, מתבדל ומקצין!
"זו בעצם תרומתו של הרב עובדיה לספרדים, אבל אף אחד לא מעז לומר את האמת. הרב אולי לא התכוון, אבל בפועל הזיק מאוד לספרדים ולספרדיות.
"מתנועה למען הספרדים ובשבילם, היא נדבקה בנפוטיזם, אינטרסים, שחיתות, וחרדיזציה מקצינה.
"הסתלקותו של הרב עובדיה פתחה סכר לבריחה מהמפלגה שהזיקה כל כך, מי באמת רוצה שבניו וצאצאיו יהיו עניים? מי אינו מתגעגע לרבנים מתונים ושפויים? רוב הספרדים רוצים יהדות מתונה בלי מסעות הפחדה למיניהם, חוץ אולי מהבני תורה והנערים שטופי המוח, והתמימים, וראשי הישיבות בעלי האינטרס שהפכו כמו האשכנזים הליטאים את התורה קרדום לחפור בו.
"כשל הרעיון הזה של מפלגה ספרדית-חרדית - אנטי ציונית- מתבדלת ומקצינה, והוא לזרא לנפש הספרדית.
"אם בכל זאת הם ישרדו זה יהיה הסבר בהיעדר אלטרנטיבה ואופציה, ובתמימות ובשטיפת מוח, בהפחדות, בגימיקים והבטחות של כל מיני רבנים ו'באבות' מאחזי עיניים שלצערנו, יש לספרדים נטיה להאמין בהם ולנהות אחריהם".
דבריו של אמסלם חריפים, ולעיתים אף בוטים, אך הם מציפים שאלה שש"ס אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממנה: האם המפלגה שהוקמה כדי להחזיר עטרה ליושנה עדיין מייצגת את הציבור הספרדי הרחב, או שהפכה למפלגה חרדית מגזרית המתקשה לפנות אל הדור הבא?
דרעי אמנם מפנה את מקומו בכנסת, אך ממשיך להחזיק במושכות המפלגה. אם ש"ס לא תבחן מחדש את דרכה ואת יחסיה עם הציבור המסורתי, הציוני והצעיר, היא עלולה לגלות שהמנדט השביעי שאבד לה אינו אלא סימן ראשון למשבר עמוק הרבה יותר. השאלה היא אם הנהגתה תתעורר בזמן, או שתמשיך לצעוד לעבר חגיגות סיום הש"ס.