בימים אלה אנו נמצאים ב"עונת הבקשות", שאותה אנו פותחים תמיד בפיוט העתיק והמוכר "דודי ירד לגנו". באחד הבתים פונה הקב"ה אל כנסת ישראל שבגלות במילים מלאות תקווה: "בִּתִּי אַל תִּפְחֲדִי, כִּי עוֹד אֶזְכְּרֵךְ, וּמֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֲקַבֵּץ פְּזוּרֵךְ".
המילים הללו מזכירות לנו מאין באנו. לפני פחות משמונים שנה עוד היינו עם מפוזר בגלויות, חסר ריבונות והגנה, המייחל מרחוק לבית משלו. והנה, בחסדי ה' המרובים, זכינו לראות את ההבטחה הזו מתגשמת לנגד עינינו: קיבוץ גלויות, ריבונות יהודית ומדינה משגשגת בארץ אבותינו.
חכמי המערב תמיד ראו בהקמת מדינת ישראל את התגשמות כיסופי הדורות, והתבוננו במציאות במבט תורני, ממלכתי ומאחד - מבט שאינו רואה את המדינה דרך משקפיים מגזריים צרים, אלא כנחלתו המשותפת של כלל ישראל.
עלינו להבין ולזכור גם היום את גודל הנס של שיבת ציון שזכינו לה, ולא לשקוע בפלגנות, בשסעים ובמחלוקות פנימיות שאינן לשם שמיים. הקמת מדינת ישראל היא הערך הבסיסי, המשותף והמאחד של כולנו. כשמביטים אל השורש הזה, ברור שרב המשותף בינינו על המפריד.
בשנים האחרונות, לנוכח האתגרים הביטחוניים והחברתיים הקשים, ראינו כולנו שאויבינו אינם מבחינים בינינו. ברגעי האמת, בחזית ובעורף, התגלתה עוצמתה של הערבות ההדדית הישראלית במיטבה - עם ישראל בתפארתו.
עכשיו, כשהבחירות מאחורינו, צו השעה הוא להתעלות מעל המחלוקות האישיות, להתאחד סביב הערך המשותף של מדינת ישראל ולהקים הנהגה ציונית רחבה, שתישא יחד באחריות לעתידנו ותדע להתמודד עם האתגרים הניצבים לפנינו.
הכותב הוא מזכיר איגוד חכמי המערב בארץ ישראל ורב קהילת אוהל יצחק בהר ברכה