השרה וחברת הקבינט אורית סטרוק קוראת בריאיון לערוץ 7 לפתוח בשיחות כנות להקמת ממשלת אחדות, ומבהירה כי המהלך יחייב גם פשרות מצדה. לצד זאת, היא אינה מתחייבת שתוכל להיות חלק מהממשלה שתקום: אם ההסכמות יחצו מבחינתה את הגבול, היא עשויה להישאר בחוץ.
"יכול להיות שהפשרה שיגיעו אליה תהיה פשרה שאני למשל לא אוכל לחיות איתה בשום פנים ואופן. אז אני אמצא את עצמי מחוץ לממשלה הזו", היא אומרת. "אבל קודם כול צריך לשבת כולם ביחד ולדבר, ולנסות להגיע לאיזושהי ממשלה שיכולה לתת מענה לעם הזה".
את הקריאה הזאת היא מביאה גם למאהל שהקים ח"כ אלישע מדן בירושלים. מבחינתה, הדרך אליו החזירה אותה למוצאי שבת לפני שלוש שנים, כששמעה על פציעתו הקשה ומיהרה לבית החולים. היא נזכרת באמו רותי, שעמדה לצדו, ובמילים שאמרה לה אז בניסיון לחזק אותה: "הוא בחור חזק, הוא יהיה בסדר".
"תראה, עברו שלוש שנים, הוא בחור חזק והוא בסדר, והוא קורא את כולנו לסדר", אומרת סטרוק. "זה מה שעלה בדעתי כשעשיתי את הדרך אליו והתיישבתי לידו. הוא באמת קורא את כולנו לסדר, וטוב שכך".
סטרוק אינה מקלה ראש במרחק שבין המחנות. לדבריה, בחלק מהסוגיות העמדות קוטביות, והניסיון לגשר עליהן יהיה קשה. אלא שלשיטתה, תוצאות הבחירות מחייבות את נבחרי הציבור לנסות: היא טוענת כי לאף אחד מהגושים אין רוב להקמת ממשלה ללא הישענות על מפלגות שהיא שוללת את השותפות עמן.
"אנחנו חייבים לעשות את המאמץ הזה לפחות, לעשות אותו בצורה ישרה וכנה ואמיתית", היא אומרת. ממשלה שתישען על קולות של מי שהיא מגדירה כאויבי ישראל היא בעיניה "סכנה קיומית ממש", ולכן היא רואה בניסיון להגיע להסכמות חובה לאומית.
כשהיא נשאלת אם תהיה מוכנה להתפשר בעצמה, תשובתה חד־משמעית: "בוודאי". היא מציגה את הפער שבין שאיפותיה ביהודה ושומרון ובעזה לבין עמדותיהם של מי שנמצאים בצד השני של המפה הפוליטית, ומכירה בכך שממשלה משותפת תחייב אותה להגיע לפשרה.
עם זאת, על שאלת הרוטציה עם גדי איזנקוט, ובפרט האפשרות שיכהן ראשון, היא מסרבת להשיב. "הניסיון שלי, ויש לי ניסיון רב לצערי, מלמד שכל משא ומתן שנעשה בתקשורת סופו להיכשל". את הפרטים, היא מדגישה, צריך לברר בחדר סגור, בלי מיקרופונים ובלי הדלפות.
גם הדרישה להקים ממשלה ללא נתניהו אינה משנה מבחינתה את העיקרון: "את שיח החרמות צריכים לשים בצד". לדבריה, תחילה יש לעסוק במחלוקות עצמן ובהסכמות האפשריות, ובהמשך גם בחלוקת התפקידים. "אני באה ממקום שאני לא רוצה להרוג את האירוע, אני רוצה שהוא יצליח".
לצד הקריאה לשיחות, סטרוק מותחת ביקורת חריפה על ליברמן ומתן כהנא, בעקבות האפשרות שימונו לתפקידים בכנסת בקולות המפלגות הערביות. היא מזכירה דברים שאמר כהנא בעבר בריאיון לערוץ 7 נגד שותפות עם רע"ם, וטוענת כי קיימת סתירה בין הדברים לבין רצונו להתמנות כעת ליו"ר הכנסת בתמיכת מי שלדבריו אינם צריכים לכהן בה.
בהמשך הריאיון היא מתייחסת גם לכעס במפלגות החרדיות כלפי הליכוד והציונות הדתית. סטרוק מביעה הבנה לאכזבתן, אך מבהירה כי עמדתה בסוגיית הגיוס שונה: "אין אצלנו דבר כזה שכל מי שלומד תורה לא יתגייס".
היא מספרת על שיחות שקיימה, כחברה בוועדה לבחירת דיינים, עם דיינים שביקשה לבשר להם על בחירתם ומצאה אותם במדים בעזה ובסוריה. "זה באמת מילא אותי בגאווה על בתי המדרש שמהם מגיעים תלמידי החכמים שלנו". עם זאת, היא מדגישה כי גם בממשלה רחבה יהיה צורך לשמוע את החרדים ולתת מענה לנושאים החשובים להם.
לקראת סיום נשאלת סטרוק על האפשרות לחידוש המלחמה עם איראן. היא מסרבת להתייחס לדיוני הקבינט, אך מזהירה כי איראן לא זנחה את שאיפתה להשמיד את ישראל וממשיכה להתחמש ולהתעצם.
על הטענות לשיקולים פוליטיים בהתמודדות עם האיום האיראני היא משיבה בביקורת על איזנקוט, שלדבריה מכיר היטב את עבודת הקבינט מתקופתו כרמטכ"ל וכשר. "כל ראשי מערכות הביטחון צריכים ויכולים לדבר ולומר את דעתם בצורה הכי ברורה, ומקשיבים להם, ובסופו של יום הדרג המדיני הוא שמחליט. ואם אין את הדבר הבסיסי הזה, אין לישראל יכולת להתמודד עם האיומים הבאמת קיומיים שיש עלינו".