ד”ר חנה קטן בשיחה עם אפרת קווין

אפרת קווין, בת 23 ואם לשני ילדים קטנים, מתגוררת עם משפחתה לסירוגין בנקודת ההתיישבות החדשה אור בנימין שבוואדי זרקא, בגוש טלמונים.

בריאיון לד"ר חנה קטן באולפן ערוץ 7 היא מספרת על החיים בגבעה המבודדת, ללא תשתיות מים וחשמל מסודרות, על ההתמודדות עם גידול ילדים בתנאים מורכבים ועל הסיבות שבגללן בחרה להגיע דווקא למקום הזה.

אפרת ובעלה יפתח מכירים מילדותם בקיבוץ שבו גדלו. השניים נישאו בגיל 18, התגוררו תקופה בצפת ובהמשך שבו לקיבוץ. לדבריה, כבר אז ידעו כי ברצונם לקחת חלק בהקמת חוות ונקודות התיישבות חדשות.

תחילה הצטרפו להקמת נקודה סמוך לנחליאל, שבה התגוררו במשך כשנה וחצי. לאחר שהמקום התבסס והצטרפו אליו משפחות נוספות, החל יפתח לחפש את היעד הבא.

כך הגיעו לאור בנימין, נקודת התיישבות חדשה בוואדי זרקא, בין נווה צוף לנחליאל. אפרת מתארת אזור עשיר במעיינות, בנביעות ובמערות עתיקות. לדבריה, המתיישבים איתרו עד כה כשבעה או שמונה מקורות מים, והם ממשיכים לגלות נוספים.

לדבריה, מאז הגעת המתיישבים השתנתה גם הנוכחות באזור. היא סיפרה כי משפחות ערביות שהתגוררו סמוך למעיינות ועשו בהם שימוש עזבו בהדרגה, לטענתה ללא עימות ישיר, וכי כיום מגיעים למקום מטיילים יהודים רבים.

החיים בגבעה עצמה רחוקים מתנאי מגורים רגילים. במקום שוהים שבעה נערים בני 16 עד 18, רובם מגוש טלמונים, המתגוררים במבנה יחיד שאינו אטום לגשם ואינו מבודד מפני קור וחום.

כאשר אפרת ויפתח מגיעים עם ילדיהם, הנערים עוברים לישון באוהל והמשפחה משתמשת בחדר שבמבנה.

גם ההגעה למקום מורכבת. דרך הגישה מתאימה בעיקר לרכבי שטח, והכשרת דרך נוחה יותר צפויה, להערכת אפרת, לעלות מאות אלפי שקלים.

בינתיים, הצרכים דחופים הרבה יותר: איטום המבנה לקראת החורף, מקום לינה נוסף, ציוד חורף, מעילים, נעליים ואמצעי חימום. "חשמל לחימום, זה בכלל יהיה בונוס", אמרה אפרת, והסבירה כי גם אספקת המים והחשמל הבסיסית עדיין אינה מוסדרת. עם זאת, היא מדברת על הצרכים הללו כחלק מהעבודה הנדרשת כדי להמשיך ולהחזיק את המקום.

ההתמודדות נעשית מורכבת במיוחד בשבתות, כשהמשפחה מגיעה עם שני הילדים. אפרת מספרת כי לפני כל שבת היא בוחנת אם התנאים מתאימים, אם הילדים בריאים ואם אפשר להתמודד עם מזג האוויר ועם המרחק ממקומות יישוב. אין במקום בית כנסת או מניין קבוע, וגם האפשרות להיעזר בשכנים אינה זמינה.

כשהיא נשאלת מדוע להמשיך לחיות בתנאים כאלה, אפרת חוזרת דווקא למפגש עם המטיילים. היא מספרת על אנשים מבוגרים שמגיעים למעיינות עם ילדיהם ונכדיהם, מתרגשים לשוב למקומות שהכירו בעבר ומבקשים להראות לדור הצעיר את נופי ילדותם.

"אנשים כאילו בני ארבעים וחמישים אומרים איך הם התגעגעו למקום הזה, ואיזה מרגש שאפשר לחזור עם הילדים והנכדים, להראות על מה הם גדלו", סיפרה.