
משפחות שכולות, בהן משפחות חללי צה"ל ונרצחי פעולות איבה, פנו לחבר הכנסת מתן כהנא בדרישה שלא לתת יד לבחירתו לתפקיד יו"ר הכנסת באמצעות תמיכתן של המפלגות הערביות.
"מתן, אחינו... אנו קוראים לך: אל תיתן לביזיון הזה לעבור. אל תאפשר לכתם הזה להידבק בשמך ובמורשת הציבורית שלך. אמור לא לשיתוף פעולה עם תומכי הטרור בכנסת. אל תיתן לקולותיהם להכתיר אותך לתפקיד יו"ר הכנסת" - נכתב במכתב שעליו חתמו קרוב ל-200 משפחות שכולות.
הזעקה הגדולה והמרה הזו, כמרדכי היהודי בשעתו, כנגד הכוונה למנות יו"ר כנסת בקולות תומכי הטרור, מבטאת את עומק השבר. לא נלחמנו שלוש לשנים עם האויב מבחוץ, כדי לתת את הריבונות במדינה לגחמות מפלגות האויב מבפנים.
הריבון על הארץ הוא העם היהודי. הריבון של המדינה הוא הקולקטיב היהודי. הכנסת היא המקום בו הריבון מביא את עמדותיו לידי ביטוי. בזמן הקמת מדינת ישראל, הבית הלאומי של עם ישראל, הייתה הכרה פנימית חזקה כי מדינת ישראל שייכת לעם ישראל, דואגת לעם היהודי, וכי העם היהודי הוא הריבון עליה.
"בעיניו של הרצל מובן היה מאליו שהמדינה היהודית תהיה 'האפוטרופוס של היהודים' מבחינה פוליטית" - כתב ד"ר יורם חזוני. המדינה תשמש מולדת הפתוחה לכל יהודי בעולם, ובסיסה המשפטי והפילוסופי הוא כינון ריבונות יהודית: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים", כתב הרצל בספרו מדינת היהודים, "לכל השאר נדאג בעצמנו". בדומה לכך, גם דוד בן־גוריון ומנסחי מגילת העצמאות הכריזו כי מהותה של מדינת ישראל תהיה ריבונות יהודית - ובה תיפדה "זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". דאגתם העיקרית הייתה יצירת עוצמה מדינית יהודית כדי להגן על צרכיו של העם היהודי.
אנחנו נמצאים, תוך כדי מלחמה, באירוע חמור של ניסיון חטיפה של הכנסת. ניסיון חטיפה של הריבונות היהודית על ארץ ישראל. ניסיון של מיעוט יהודי-ליברלי, להשתלט על הכנסת ביחד עם המפלגות הערביות. זוהי חטיפה, כיוון שאי אפשר לעמוד בראש הריבונות היהודית מכוח מפלגות ערביות השוללות את הריבונות היהודית, ורואות עצמן כריבוי ערבי על הארץ, כדברי אחמד טיבי - "אנחנו אדוני הארץ".
מתן אחי, כהן אתה. אני פונה אליך מלב כואב, אל תהיה כהן לשקר הזה! אל תהיה כהן לצד האחר, הרוצה בחורבן מדינת ישראל היהודית! אל תעשה את העגל הזה, אל תחטא. לזיוף הזה אין תקנה, הוא ייטחן עד דק. למרות המחולות שיהיו, ח"ו, סביבך בתחילה, והאמירות שאתה יו"ר הכנסת, האמת התורנית היא, שאם אדם נבחר בקולות המפלגות הערביות הוא אינו יו"ר הכנסת. המצב, ח"ו, יהיה שיש לנו מדינה ואין לנו יו"ר לכנסת.
ההכרה הפנימית בדבר הריבונות היהודית, שפיעמה בתנועה הציונית, היא גם האמת של התורה. עם ישראל נצטווה בתורה לכבוש את הארץ ולהקים בה ריבונות ישראלית. כשנשאל הראי"ה קוק, כיצד יצאו החשמונאים למלחמות הכיבוש שלהם ומי הסמיך אותם לכך, הוא חידש את חידושו הגדול שלפיו "נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה". המלכות, הריבונות והסמכות הן של עם ישראל. גדולי רבותינו ראו בהגדרה זו את מקור הסמכות של ממשלות ישראל.
הגדרת העם היהודי כריבון על המדינה, והגדרת הממשל כפועל מכוח רוב העם היהודי, הביאו את גדולי רבני הציונות הדתית בתקופתנו להגדיר, כי ממשלה שאין לה רוב יהודי אינה ממשלה והיא חסרת סמכות ותוקף. "יש לנו מדינה ואין לנו ממשלה", התבטא וכתב הרצי"ה קוק בימי ממשלת המיעוט של גולדה. בימי ממשלת אוסלו פסק הרב שלמה גורן: "כאשר (הממשלה) אינה נשענת על רוב יהודי אלא על חברי כנסת ערביים, המשלימים את הרוב שהממשלה הזאת נשענת עליו - אין סמכות ותוקף להחלטותיה".
ביחס לממשלת בנט-לפיד-עבאס אמר הרב יעקב אריאל: "המדינה היא יהודית והרוב שקובע חייב להיות יהודי! ממשלה שאינה נשענת על רוב יהודי - מצד העיקרון - היא לא ממשלת ישראל, במחילה! לכל היותר יש כאן שותפות, אזרחים מכמה סוגים שצריכים ניהול משותף. יש לזה מעמד כמו של ועד בית או עירייה... אבל זו לא ממשלת ישראל. היא ענן חולף".
ההכרה הפנימית הציונית וההגדרה התורנית רואות בעם היהודי את הריבון על מדינת ישראל, ואת המיעוטים המכירים בריבונות היהודית ונאמנים לה, בתור תושבים שיש לדאוג לרווחתם.
מחר, ז' בכסלו, הוא היארצייט של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, תלמיד חבר של הראי"ה קוק, וראש ישיבת מרכז הרב. נמשיך לשאוב מים ממעייני הישועה, מתורת אמת שהייתה בפיהו, נמשיך להחזיק במהלך הגאולה, לא ניבהל ולא נפחד ונתאזר בעוז וגבורה, ודבר אלוקינו יקום לעולם.