
בז' בכסלו תשי"ב הלך לעולמו בירושלים הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, רבה של שכונות שערי חסד ורחביה, ראש ישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול", ותלמידו המובהק וחברו של הראי"ה קוק זצ"ל.
במלאת 75 שנה לפטירתו, נחשפים סיפורים חדשים המצטרפים לאגרותיו ומשרטטים את דמותו של גאון בנגלה ובנסתר, אוהב ישראל ורודף שלום, שכל ימיו חי לאור הפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג', י"ז).
"נדמו לו למלאכי השרת"
הרב אליהו שטרית מספר כי בחודש ניסן תשס"ד, בעת שכתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל את הלכות סוכה בספרו "חזון עובדיה", הזכיר את הגרי"מ חרל"פ וסיפר על עדותו של הרב יהודה צדקה, שנכח בשמחת בית השואבה שבה רקדו יחד הרב קוק והרב חרל"פ. לדברי הרב צדקה, השניים נדמו בעיניו למלאכי השרת בקדושתם ובצדקתם.
הרב חרל"פ מוכר לציבור בעיקר בזכות סדרת ספריו "מי מרום", הכוללת כעשרים כרכים ועוסקת בעיקר באמונה, באגדה ובפרשנות התנ"ך. אולם גדולי ישראל הכירו היטב גם את גדלותו בהלכה.
הרב אברהם דוב אוירבך זצ"ל, אב"ד טבריה, שנולד בשכונת שערי חסד, סיפר כי הרב חרל"פ נחשב לאחד מפוסקי ההלכה החשובים בירושלים, ולא רק בקרב בני שכונתו. אביו, הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, גדל בצילו של הרב חרל"פ, ציטט אותו בספריו בנושאים הלכתיים שונים ואף זכה לקבל ממנו הסכמות לספריו.
גם הרב עובדיה יוסף ציטט את הרב חרל"פ פעמים אחדות בספריו. במהלך ביקורו בישיבה יוניברסיטי בארצות הברית, שאל את ראש הישיבה, הרב זבולון חרל"פ, מדוע אין מדפיסים מחדש את סדרת הספרים "בית זבול", העוסקת בעומק ההלכה.
התמודדו על הרבנות הראשית - ושמרו על אהבה וכבוד
הרב עובדיה יוסף סיפר עוד לרב שטרית כי הרב קוק אהב מאוד את הרב חרל"פ, ולכן נחשב הרב חרל"פ למועמד טבעי לרבנות הראשית לאחר פטירתו של הרב קוק, והתמודד על התפקיד מול הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
תלמידי הרב קוק ראו ברב חרל"פ את המועמד המתאים להמשיך את דרכו, בין היתר משום שהרב קוק עצמו מינה אותו לראש ישיבת מרכז הרב עוד בחייו, והוא נחשב ליד ימינו ולממשיך דרכו.
אף שההתמודדות בין השניים הייתה צמודה, הקפידו הרב חרל"פ והרב הרצוג לשמור על יחסי ידידות וכבוד הדדי. בחג הסוכות היה הרב הרצוג בין המבקרים בסוכתו של הרב חרל"פ, ובזמנים אחרים נראו השניים מטיילים יד ביד בשדות הסמוכים לשכונת שערי חסד, כשהם שקועים בדברי תורה.
זקני ירושלים אף סיפרו כי לאחר שהתמנה הרב הרצוג לרב הראשי, ביקש ללמוד עם הרב חרל"פ סתרי תורה ביחידות.
לאחר שקיבל לידיו את הספר "בית זבול" ועיין בו, שלח הרב הרצוג מכתב לרב חרל"פ ובו כתב: "כל הבית נתמלא אור".
המילה האחרונה של אביו: "שלום"
את אהבת השלום ואת השאיפה לאחדות ספג הרב חרל"פ עוד בבית אביו, הרב זבולון חרל"פ זצ"ל. המסר הזה נחרת בלבו בעקבות רגעיו האחרונים של אביו, שאותם תיאר לימים במילים נרגשות.
וכך כתב הרב חרל"פ על פטירת אביו, בט' בשבט תרנ"ח, תשעה ימים לאחר פטירת רבו, המהרי"ל דיסקין זצ"ל:
"רק ביום פטירת קדשו, יום ט' לחודש שבט תרנ"ח, בבוקר, כשהגסיסה התקרבה, פנה אלינו ושאל: איפה יצחק אליעזר (בכורו), הבשעה כזאת הלך מכאן? הלא ר' נחום (ר' נחום משאדיק - רבו) עומד פה, ר' אברום בן ר' אשר וגם ר' אליעזר דן.
"ואחר כך הגסיסה התקרבה ביותר, והוא לחש בשפתיו ומילותיו האחרונות 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלו'', ויצאה נשמתו הטהורה בשלו'."
הפסוק שליווה את רגעיו האחרונים של אביו הפך לאחד מעקרונות חייו של הרב חרל"פ. לאורך השנים פעל למען השלום בין תלמידי חכמים בארץ ישראל ולמען אחדותו של עם ישראל כולו.
"לשכוח את כל ויכוחי העבר": הקריאה לאחדות בשנות המדינה הראשונות
בספר "אגרות מרום", בעריכת יאיר חרל"פ (בית אל, תשפ"א), מובאות בפרק "הלכות ציבור" אגרות שכתב הרב חרל"פ בשנה הראשונה לקום המדינה. באגרות אלה שב וקרא לציבור שומרי התורה והמצוות להתאחד, להתגבר על מחלוקות העבר ולפעול יחד למען הכלל.
אחת האגרות נכתבה לקראת הבחירות הראשונות לכנסת, בשנת תש"ט, לאחר שהמפלגות הדתיות התאחדו במסגרת "החזית הדתית המאוחדת".
האיחוד עורר חששות בקרב חוגים שונים בציבור הדתי, שחששו מאובדן זהותם הייחודית - המזרחית, החרדית או העממית.
הסופר ר' בנימין (פלדמן) פנה אל הרב חרל"פ בשם הירחון "ההד" וביקש לשמוע את דעתו על האיחוד. בתשובתו, מי"ד בשבט תש"ט, הביע הרב תמיהה מעצם השאלה:
"נדהמתי מנוסח השאלה אם האיחוד בחזית הדתית הי' דבר בעתו וחזיון בריא או רעיון מוטעה ונפתל, אם כל תקוותנו מאז ומעולם היא לזכות ליום אשר 'אחד באחד יגשו ורוח לא יעבור ביניהם'..."
בהמשך האיגרת הציב הרב חרל"פ דרישה ברורה בפני כלל יראי ה':
"יראי ד' מוכרחים לסלוח איש לרעהו ולהעריך רק את הטוב שבזולתו, לשכוח את כל ויכוחי העבר, ולו אף אם בצדק יסודם, להתפייס זה עם זה כיוסף עם אחיו ולהתאחד בלב אחד כאיש אחד וכחטיבה אחת, ולצאת שלובי יד למען גילוי שם ד' ותורתו בארץ קדושתו."
עם זאת, הרב חרל"פ הדגיש כי אחדות אין פירושה טשטוש ההבדלים בין הקבוצות. לכל שבט, כתב, יש תפקיד מיוחד ומגמה מיוחדת, אך על כולם לפעול בשלום ובמישור, ברוח הפסוק "האמת והשלום אהבו".
"איש את רעהו יעזורו": לאחד את כל הקוראים בשם ה'
בחודש אייר תש"ט שלח הרב חרל"פ איגרת לוועידה הארצית התשיעית של תנועת המזרחי. גם בה קרא להתעלות מעל ההרגלים והמחלוקות שאפיינו את תקופת הגלות, ולפעול לאיחוד הכוחות בציבור הדתי.
"זה חובה קדושה מוטלת כעת על המזרחי להתרומם ממעל לרגילות, וממעל לסדר הגלותי שהי' עד עתה, וללכת בדרך השלום דרך העולה בית אל, לאחד את כל הקוראים בשם ד'..."
הרב הוסיף וקרא:
"לשכוח כל העבר ולשים עין לטובה על כל מפלגה הדוגלת בשם הקודש, להושיט שלום זה לזה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
"המפלגה אינה עוד בשביל עצמה - אלא בשביל הכלל"
בחודש מנחם אב תש"ט כתב הרב חרל"פ איגרת נוספת, הפעם לוועידה העולמית ה-18 של תנועת המזרחי. במכתבו ביקש להגדיר מחדש את תפקידן של המפלגות במדינת ישראל הצעירה.
לדבריו, תפקידה של מפלגה אינו מסתכם עוד בשמירה על עצמה ועל ציבור תומכיה, אלא מחייב אותה לשאת באחריות לכלל ישראל.
"הגיעה השעה שכל מפלגה ומפלגה תרגיש כי זכות היא לה אם תהי' היא המשמשת את כלל ישראל וחלק לה בהתאגדותם..."
ובהמשך כתב:
"תפקידה של מפלגה כהיום היא איננה עוד בשביל עצמה, בשביל הגנה בלבד, אלא גם בעיקר בשביל הכלל, לשם תנופה, להניף את דגל הקודש של האחדות הנצחית..."
הרב חרל"פ הדגיש כי דווקא מפלגה שתדע לפעול למען הציבור כולו, ולחפש את אהדתם של כלל יראי ה' והמפלגות הדוגלות בשם הקודש, היא שתזכה למעמד הראוי לה:
"וכל מפלגה אשר תדע למלאות חובתה זו, חובת הקודש, לחפש לה את אהדת לב כל יראי ד' ולב כל המפלגות הדוגלים בשם זה ולשרת את עם הקודש כולו, היא היא אשר תקנה לה בזה שם חדש אשר אך פי ד' יקבנו."
"האמת והשלום אהבו": המסר שנותר לדורות
את האגרות הללו כתב הרב חרל"פ כשנתיים וחצי לפני פטירתו, בתקופה שבה כבר היה חלוש בגופו. למרות חולשתו, המשיך לעסוק בשאלות הציבוריות שעמדו על סדר יומה של המדינה הצעירה, ובראשן הצורך באחדות בין חלקי הציבור שומר התורה והמצוות.
בעיני הרב חרל"פ, האחדות לא הייתה פשרה על האמת, והשלום לא חייב ויתור על הדרך הייחודית של כל קבוצה. אולם גם כאשר קיימים חילוקי דעות, האמת צריכה להיאמר מתוך כבוד הדדי, "בשלום ובמישור".
במלאת 75 שנה לפטירתו, דבריו של הרב חרל"פ על הצורך לסלוח, להתפייס ולהתאחד לא איבדו מחשיבותם. הקריאה שהשמיע בשנותיה הראשונות של המדינה ממשיכה להדהד גם היום: "האמת והשלום אהבו".
הסיפורים החדשים המובאים במאמר לקוחים מהמהדורה החדשה של הספר "שירת הי"ם", העוסק בתולדות חייו של הרב חרל"פ. האגרות מובאות מתוך הספר "אגרות מרום", בהוצאת הוועד להנצחת הרב חרל"פ.