בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'צילום: Yonatan Sindel/Flash90

חיים משה שפירא, מנהיג המפד"ל בשנות השישים של המאה הקודמת, לא הותיר חותם משמעותי על החיים הפוליטיים והמדיניים של מדינת ישראל בשנים הארוכות של פעילותו הפוליטית, למעט אירוע אחד שבו קנה את עולמו בשעה אחת.

והשעה הזאת היתה בחודש אייר תשכ"ז, כאשר מדינות ערב נערכו למלחמת השמדה של מדינת ישראל בת הי"ט.

המפד"ל, מפלגת הציונות הדתית, הבית הפוליטי של כל הכיפות הסרוגות באותן שנים, היוותה כוח משמעותי בקואליציה בראשות לוי אשכול. ואת הכוח הזה ניצלה לכפות על ראש הממשלה, באמצעות אולטימטום חד משמעי, להקים ממשלת אחדות עם יריביו הפוליטיים מנחם בגין ודוד בן-גוריון - היא נקראה אז 'ממשלת ליכוד לאומי' - ובעיקר למנות את משה דיין לתפקיד שר הביטחון במקום לוי אשכול.

לממשלת הליכוד הלאומי, ולמינויו של דיין כשר הביטחון, לא היתה שום משמעות מבחינה צבאית טקטית. לוי אשכול כשר הביטחון ויצחק רבין כרמטכ"ל הכינו כבר שנים לפני כן את הצבא למלחמה, כל התוכניות היו מוכנות, ובראשן מבצע 'מוקד' - השמדת חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה. הכוחות היו מגוייסים, דרוכים ומוכנים לפקודה, שהיתה יכולה להינתן גם בלי ממשלת אחדות.

התרומה היחידה והעיקרית היתה מורלית. ישיבה משותפת בממשלה של הקואליציה והאופוזיציה הפיחה בציבור רוח חדשה, שהקלה על התחושה הכבדה עם פרוץ המלחמה. והכל בזכות השר חיים משה שפירא, שבעומק ליבו בכלל התנגד למלחמה יזומה בידי ישראל. שפירא לא שיגר הודעות לתקשורת, ולא פירסם סטטוסים שבאותם ימים היו בכלל מדע בדיוני. הוא לא חיכה לראות מה יקרה ומה יתפתח. הוא בסך הכל יזם כינוס של מפלגתו בכנסת והעביר החלטה מפורשת שכוונה לאוזני ראש הממשלה: אם לא תסכים להקים ממשלת אחדות עם גח"ל בראשות בגין (הליכוד של היום) ורפ"י (בראשות בן-גוריון אחרי פרישתו ממפא"י) כולל מסירת תיק הביטחון למשה דיין - המפד"ל תפרוש מהממשלה.

ללוי אשכול לא נותרה ברירה. ומאז הכל היסטוריה. עיתון 'הצופה', ביטאונה היומי של המפד"ל, פירסם ב-2 ביוני 1967, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, ידיעה ראשית שנתנה ביטוי לתחושה הציבורית: "יזמתה המקורית של המפד"ל ומאמציו הבלתי נלאים של השר מ.ח. שפירא לכינונה של ממשלת ליכוד לאומי, נשאה אמש פרי. סיעות גח"ל ורפ"י נענו לפנייתו של ראש הממשלה מר לוי אשכול להצטרף לממשלת ליכוד לאומי, בה יכהן רב אלוף משה דיין כשר הבטחון - כנציג רפ"י, ח"כ מ. בגין כשר בלי תיק - כנציג "חרות", והיום תקבע סיעת הליברלים את מועמדה - כשר בלי תיק, בממשלה חדשה זו.…

"מיד עם התקבל ההחלטות החיוביות של מפלגות גח"ל ורפ"י להצטרפות לקואליציה, יצאו ח"כ דיין וח"כ בגין ללשכת ראש הממשלה בקריה, והצטרפו לישיבתה שלא מן המניין של הממשלה החדשה. זו התנהלה באווירה מרוממת, בה הודגש הרגע הגדול של ליכוד כל הכוחות, לביצור חומתה של המדינה הנמצאת במיצר. ראש הממשלה מר לוי אשכול, בקדמו פני חברי הממשלה החדשה, הביע תקווה כי הם ישאו בשכם אחד בעול הליכוד אשר נתקבל באהדה בקרב העם בציון ובתפוצות, שהיום מזדהים אתנו בתחושה יהודית עמוקה".

ישנם גם המאמינים, שבזכות אותה אחדות נדירה של אותה שעה, כשכל העם באמת קיבל את השותפות עם כולם בלי עוררים, זכינו לקבל בחזרה את חלקי ארץ ישראל.

אמת, מצבה של מדינת ישראל כיום רחוק מאד מזה של 4 ביוני 1967, ואפילו טוב הרבה יותר ממצבנו בשמחת תורה תשפ"ד, אבל עדיין מספיק בעייתי למען שילוב כל הכוחות הציוניים כדי לשדר גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ שעם ישראל מאוחד מול כל האתגרים המצפים לו, ובעיקר הבדידות המדינית הגוברת וסכנת חידוש המלחמה עם איראן. גם אם מדינת ישראל לא נמצאת בסכנת השמדה כמו לפני 60 שנה, האיום הגרעיני האיראני עדיין מרחף מעל עתיד המדינה.

ממשלת אחדות תתאפשר כיום, רק אם יהיה גורם רציני מחוץ לשתי המפלגות הגדולות, שיצליח לכפות אותה על ראשי המפלגות. ליו"ר מפלגת הציונות הדתית של היום, בצלאל סמוטריץ', נקרתה כעת ההזדמנות למחזר את המהלך של מנהיג הציונות הדתית לפני 60 שנה, חיים משה שפירא: לכפות בכוחו הפוליטי הן על נתניהו והן על איזנקוט, אבל בעיקר על נתניהו, הקמת ממשלה משותפת של שני הצדדים - תוך ויתורים הדדיים. הוויתור של נתניהו יהיה על ראשות הממשלה, לפחות בסבב הראשון ברוטציה.

זה נכון גם דמוקרטית: גם בלי המפלגות הערביות, מספר הממליצים על איזנקוט גבוה משל הממליצים על נתניהו - 50 ח"כים המליצו על איזנקוט גם בלי הח"כים הערבים, 46 המליצו על נתניהו. בדמוקרטיה גם רוב של קול אחד הוא רוב. איזנקוט יצטרך לוותר על שבועתו ונדרו שלא יקים ממשלה עם נתניהו, מתוך הבנה שעדיין קרוב למחצית הציבור היהודי, על פי תוצאות הבחירות, רואים בנתניהו את מנהיגם. אם כבר נגזר על הפוליטיקאים להפר התחייבויות, כי כולם פיזרו לפני הבחירות התחייבויות שמראש היה ברור שלא יוכלו לעמוד בהן בגלל הסתירות הפנימיות שלהן, עדיף שיפרו את ההתחייבות שלא יישבו עם הליכוד, מאשר שלא יישבו עם הח"כים הערבים או החרדים. אם לא ניתן לפסול 'חמישית מהציבור' - הטענה העיקרית נגד פסילת המפלגות הערביות, בוודאי שלא ניתן לפסול כמחצית הציבור היהודי, שרואה בנתניהו את מנהיגו.

אם הזכרנו את השר שפירא לפני 60 שנה, כך גם השר סמוטריץ' יכול וחייב לשתף פעולה בנושא עם ח"כ שפירא - שירה שפירא, רעיית משה נכדו של חיים משה שפירא, ואמו של גיבור ישראל ענר שפירא הי"ד. (ובעצמה נכדה של חבר כנסת מהמפד"ל, יוסף גולדשמידט, שכיהן כחבר הכנסת השביעית וכסגנו במשרד הפנים של סב בעלה חיים משה שפירא).

10 שנים לפני שכפה את ממשלת הליכוד הלאומי, נפצע קשה חיים משה שפירא מרימון שהושלך במליאת הכנסת (שבעקבותיו נוסף לשמו השם חיים). נינו ענר שפירא הי"ד הציל חיים כשהדף רימונים שהושלכו לתוך מיגונית בעוטף עזה. האם ח"כ שירה שפירא התבטאה בשבוע שעבר בראיון ל'ידיעות אחרונות': "ענר לקח את הרימונים שזרקו לתוך המיגונית והעיף אותם החוצה, על האויבים שלנו. אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו, כאן בישראל, וגם בפרלמנט הזה, זורקים את הרימונים המילוליים אחד על השני. ואנחנו צריכים להשליך אותם החוצה, להילחם במי שרוצה ברעתנו, ולהתמקד פנימה בחיבורים. בשביל זה אני פה".

(הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')