מחבלי חמאס בעזה
מחבלי חמאס בעזהצילום: Abed Rahim Khatib/dpa via Reuters Connect

בתוך פחות מחודש נגזר דינם של מבצעי הפיגוע הקטלני שאירע ב-23 באוקטובר 2026, במהלך טקס אשכבה בכנסייה בכפר חמוד שבמחוז כרכ בירדן. בפיגוע נרצחו תשעה בני אדם ו-40 נוספים נפצעו. בית המשפט הירדני גזר על שלושת המחבלים עונש מוות בתלייה, ועל מעורבים נוספים נגזרו עונשי מאסר.

לא כך הדבר בכל הנוגע למחבלים מעזה, שטבחו באכזריות בכ-1,200 בני אדם בישראל בתוך שעות ספורות, בשמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. בין הנרצחים היו משפחות שלמות שנכחדו, נשים, גברים, קשישים וילדים מתושבי העוטף, צעירים שחגגו בפסטיבל הנובה ובסביבתו ואנשי כוחות הביטחון.

בבוקר 23 באוקטובר 2026, במהלך טקס הלוויה שנערך בכנסייה היוונית-אורתודוקסית בכפר חמוד שבירדן, שבו מתגוררת קהילה נוצרית גדולה, יצאו שלושה מחבלים המזוהים עם דאעש מרכב אזרחי ופתחו באש ללא הבחנה לעבר המשתתפים בטקס. לאחר דקות ארוכות של ירי ווידוא הריגה, נמלטו המחבלים מהזירה ללא פגע וללא קרב.

כוחות הביטחון הירדניים פתחו במצוד נרחב אחר המחבלים, בעוד ההנהגה הירדנית המזועזעת דיברה על נקמה. במהלך המצוד תקף חיל האוויר הירדני מטרות בדרום סוריה, שלפי הדיווחים הרשמיים בירדן היו מזוהות עם דאעש. בתקיפות האוויריות הללו נהרגו שמונה אזרחים סורים, בהם ילדים וקשישים. יש לציין כי לא פורסמו תיעוד או עדות לפגיעה בעשרות מחבלים, כפי שנטען בכלי התקשורת הרשמיים בירדן מפי "מקור צבאי בכיר".

כעבור שלושה ימים, ב-26 באוקטובר 2026, אותרו המחבלים, שני אחים וקרוב משפחתם, כשהם מסתתרים בבית נטוש במרחק קילומטרים ספורים מזירת הפיגוע. בקרב ממושך שניהלו עמם כוחות הביטחון הירדניים נפצעו המחבלים ונעצרו, כשברשותם כלי נשק ותחמושת רבה.

בכל הנוגע לטבח שמחת תורה, ב-7 באוקטובר 2023, השימוש במילה "נקמה", כפי שהירדנים הכריזו מיד עם היוודע תוצאות הפיגוע בכנסייה, אינו מקובל משום מה בישראל. עם חלוף הזמן נדחק הטבח באזרחי ישראל לשולי השיח בקרב קהלים מסוימים, בעוד תשומת הלב הופנתה ל"סבלם" של המחבלים הכלואים ושל תומכיהם שנותרו ברצועת עזה.

הטבח הפיזי באזרחי ישראל הפך גם למאבק תודעתי נגד ישראל וחיילי צה"ל, ברחבי העולם ואף בארץ. בסיוע גורמים פוסט-ציוניים, בהם חברי כנסת, אנשי תקשורת ובכירים לשעבר במערכות הביטחון, הואשמה מדינת ישראל ברצח עם, וצה"ל הואשם ברצח תינוקות. לטענתי, דיבת ישראל ולוחמיה הופצה באמצעים שונים, ובהם הפגנות ומחאות מתוקשרות, כתבות על פרשת שדה תימן וכוח 100, שלטענתי כללו מידע מפוברק, וסרטים תיעודיים לכאורה, כדוגמת "נז"א" (נזק אגבי), הידוע לשמצה.

מרגע שהמחבלים בירדן נתפסו בחיים, החלה חקירתם המאומצת, אף שהיו פצועים, חלקם באורח קשה. התביעה הכללית בירדן הגישה נגדם ונגד שני נאשמים נוספים, שסייעו להם ומכרו להם את הנשק ששימש לביצוע הפיגוע, כתבי אישום חמורים.

המשפט נפתח בבית המשפט לביטחון המדינה בעמאן ב-4 בנובמבר 2026, תחת אבטחה כבדה, בדלתיים סגורות בפני התקשורת ובנוכחות בני משפחות הנרצחים בלבד. הדיונים נמשכו 11 ימים, ובמהלכם העידו עדי ראייה שזיהו בוודאות את המחבלים ותיארו את מעשיהם.

ב-15 בנובמבר 2026 הרשיע בית המשפט לביטחון המדינה את הנאשמים בעבירות של ביצוע פעולות טרור, קשירת קשר, שימוש בנשק, הפצת אידאולוגיה של ארגון טרור ומימון טרור. על שלושת המחבלים שביצעו את הירי בפועל נגזר עונש מוות בתלייה, ועל שני הסייענים נגזרו שש שנות מאסר בפועל.

יותר משלוש שנים חלפו מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר 2023. אלפי מחבלים שהשתתפו במתקפה, שבמהלכה בוצעו מעשי רצח, חטיפה, התעללות ואונס באזרחי ישראל ובכל מי שנקרה בדרכם, עדיין מוחזקים במתקני הכליאה בישראל, מבלי שהחל משפטם ומבלי שמוצה עמם הדין.

זאת אף שבידי מערכת הביטחון הישראלית מצויות ראיות ועדויות רבות, שחלקן נאספו הודות לתיעוד העצמי של המחבלים. הללו התגאו במעשיהם, תיעדו אותם והפיצו את התיעוד בזמן אמת למשפחותיהם, לכלי תקשורת ערביים ולרשתות החברתיות. חשוב להזכיר את התיעוד העצמי הזה, גם כדי להדגיש את קיומן של ראיות שאינן תלויות בהודעות שנגבו בחקירה.

האם מלוא חומרת הדין תמוצה אי פעם בישראל עם המחבלים? בשנה החולפת קודמה בישראל חקיקה בנושא עונש מוות למחבלים, אך עונש זה טרם יושם בפועל.

ממשלה שתישען בעתיד על קולותיהן של המפלגות הערביות ושל חברי כנסת ערבים ויהודים אנטי-ציונים, שלטענתי אינם מגנים ארגוני טרור אך אינם מהססים להחרים את מנהיגי ישראל ולגנות את חיילי צה"ל ואת המתיישבים, עלולה שלא להותיר את החוק על כנו.

האם ממשלה כזו תאפשר להוציא להורג מחבלים שביצעו פשעים נגד האנושות, המזכירים בחומרתם את פשעי הנאצים ועוזריהם? והאם תחת שלטון כזה האפשרות שהמחבלים הללו ישוחררו יום אחד מכלאם בישראל עדיין נשמעת מופרכת?