פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-26
פתיחת המושב הראשון של הכנסת ה-26צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

קשה מאוד למצוא משהו חיובי, משהו אמיתי, במה שמכונה "המאבק לשינוי". וכי מישהו משורות גוש השינוי היה מנהל את המלחמה בכישרון רב יותר? האם היה מגיע לתוצאות טובות יותר? ואם השוויון בנטל הוא הנושא, כיצד ייתכן שכעת הוא אינו תנאי הכרחי להקמת ממשלה?

במקום להתבוסס בצער ובתסכול מתוצאות הבחירות, צריך לשים לב קודם כול לעובדה שמשום מה גוש השינוי אכן זכה להצלחה מסוימת.

בעולם העסקים, חשיבה בכיוון הזה מתבקשת ולעיתים אף קריטית בהתמודדות מול מתחרים. גם אם אתה בטוח שאתה טוב בהרבה מהמתחרה, אסור להתעלם מהישגיו. לא פחות מכך, במרחב הציבורי של עם ישראל יש חשיבות רבה להתבוננות בהצלחתו של הצד השני. ובמילים פשוטות, מותר לנו לשאול את עצמנו: "למה הקב"ה נתן לזה לקרות?"

אפשר ללמוד על כך מסיפור פסל מיכה. לקראת סוף ספר שופטים מסופר על מיכה, אדם רשע ביותר, שהקים מזבח לעבודה זרה בתחום נחלת בנימין, במרחק חמישה מילין בלבד מהמשכן בשילה.

בגמרא (סנהדרין ק"ג ע"ב) מסופר שעשן הקטורת של מיכה עלה והתערבב בעשן הקטורת שעלה מן המזבח בשילה. ביקשו מלאכי השרת לדחות את עשנו של פסל מיכה, אך הקב"ה אמר להם: "הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים".

תגובה בהחלט לא צפויה. הרי מסגולות הקטורת שהיא מחברת את ישראל לאביהם שבשמים. וכי לצד עשן הקטורת הזה יש מקום גם לעשן קטורת של עבודה זרה?

אלא שמתברר כי בכל זאת יש משהו חיובי במעשיו של מיכה: הוא מכניס אורחים. עוברי דרכים הזקוקים לקורת גג ולמשהו לאכול מוצאים אצלו מענה. על כך אפשר לסמוך עליו.

כאן חשוב לזכור שסיפור מיכה מופיע בסמוך לסיפור פילגש בגבעה. לא ניכנס לפרטי הסיפור המזעזע, המובא בסוף ספר שופטים. די לציין שהטרגדיה שהכתה באומה באותו דור נבעה, בין היתר, מהיעדר הכנסת אורחים. לאור זאת, ההחלטה "הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים" מפתיעה הרבה פחות. כך מסביר החת"ם סופר בפירושו על התורה.

ראו עד היכן הדברים מגיעים: עשן הקטורת של מיכה לא נדחה, למרות מעשיו החמורים, בזכות נקודת זכות אחת שנראית לכאורה שולית - הכנסת אורחים.

ובחזרה אלינו, לענייני דיומא. לא קשה לזהות "פסלים" בדמות הנכונות לשבת בממשלה עם שונאי ישראל, הדרישה שהועלתה בעבר להיענות לדרישות מחבלי חמאס תמורת חטופים, והשנאה הבלתי נתפסת לראש ממשלת ישראל.

ובכל זאת, אנשי גוש השינוי הגיעו לאן שהגיעו: הם קיבלו את המנדט להרכבת הממשלה החדשה. איזה עשן לא נעים.

מה אנחנו אמורים להסיק מכך? מהי נקודת הזכות שלהם, אותה "פת המצויה לעוברי דרכים", שבזכותה זכו להצלחה? וחשוב מכך, מה חסר אצלנו שעד כה לא זיהינו?

אולי כדאי להטות אוזן לקריאה הבלתי פוסקת ל"שינוי". אולי אפשר למצוא משהו אמיתי, בעל עומק, בעצם הדרישה הזאת.

מאנשי גוש השינוי עצמם קשה לקבל הגדרה משמעותית לשינוי. לא במישור הביטחוני, לא במישור הכלכלי, וכפי שמתברר כעת, גם לא במישור החברתי, שבו עמד כביכול השוויון בנטל בראש מעייניהם של מובילי השינוי.

אבל בהחלט יש מקום לשינוי. שינוי בגישה, בכמה נקודות רגישות ואף טעונות מאוד. במקום להסתפק בהתגוננות ובתגובות ליוזמות של אחרים, עלינו להוביל יוזמות משלנו.

בנושא הגיוס, צריך לעבור מעמדת התגוננות והתחמקות לעמדה יוזמת. להוביל שינוי עומק בצבא, שיתחיל להתנהל על פי ערכי התורה ולא על פי ערכי השוויון המגדרי. יש להקים יחידות נוספות עבור צעירים שנטשו את מפלגתם האגדית, ש"ס, דווקא משום שאינם רוצים לפסול את האפשרות להתגייס.

בנושא ההתיישבות, יש לעודד יוזמות כמו גרעיני נח"ל בחבל עזה. למה לא? ובכל הנוגע לנוער הגבעות, יזמו אתם, מטעם המדינה, התיישבות בגבעות, באופן גלוי או לא גלוי. ולא רק בשטחי C. יש לקדם גאולת בתים בשכם ובעיר עזה, כפי שנעשה בחברון. כל החלוקה המלאכותית של שטחי ארץ ישראל, השייכת כולה לעם ישראל, צריכה להימחק.

במישור הרוחני, יש לעודד הקמת מיזמים נוספים שיאפשרו גישה לשורשים וחיבור אליהם לכל מי שהתעורר לכך. מי בציצית, מי בתפילין, מי בשמירת שבת ובהדלקת נרות, ומי בכל אלה גם יחד.

בתחום החינוך, יש לעודד כל מסגרת המקדמת לימוד תורה, מהגיל הרך ועד לישיבות הגבוהות ולכוללים. צריך לשנות את התפיסה המעוותת שלפיה "מי שלא לומד תורה, שיתגייס". אדרבה, צריך לעזור למי שאינם לומדים תורה להתחיל ללמוד. ואלה שכבר מלאים בתורה - שיתגייסו וירוממו את רוחו של הצבא כולו.

ובנושא שכמעט אינו עולה על סדר היום הציבורי - עליית יהודי ארצות הברית. וכי איזה חזון יש למדינה בלי שליש מהעם היהודי? נתחיל בסדר גודל של מיליון יהודים שומרי מצוות, בעלי קשר ברור וחזק למדינת ישראל. הגיע הזמן שיבואו ליטול חלק בגאולת עמנו.

אם ההנהגה ידעה עד כה לעבור מעמדות התגוננות ליוזמה ולמתקפה בחזיתות השונות, לאחר שנים רבות מדי של התגוננות, ואם לאחרונה החלה לקדם גם בתחום הסיוע הכלכלי מעבר מתלות לעצמאות מול ארצות הברית, אין שום סיבה שתהסס ליזום שינויים גם בשאר התחומים. בכך יבוא לידי ביטוי השינוי הגדול באמת: הצבת חזון לעתידה של מדינת ישראל.