
כשאני שואלת את עצמי בערב איך עבר עליי היום, אני נזכרת די מהר במה שלא הספקתי ובשיחה שהשאירה בי תחושה לא טובה. לפעמים רק כשאני עוצרת עוד רגע, אני נזכרת גם בחברה שהתקשרה בדיוק כשהייתי צריכה לדבר. באותו רגע היה לי כל כך טוב שהיא התקשרה. אז איך קרה שעד הערב כמעט שכחתי מזה?
בפרשת ויצא, השמות של בני לאה מספרים משהו ממה שהיא עוברת. בלידת ראובן היא אומרת שה' ראה את צערה ומביעה תקווה שיעקב יאהב אותה. בלידת שמעון היא שוב מזכירה את הכאב שלה ובלידת לוי היא מביעה תקווה שיעקב יתקרב אליה. כשנולד בנה הרביעי, היא אומרת "הפעם אודה את ה'" וקוראת לו יהודה.
לצד כל מה שלאה עוד מייחלת לו, היא רואה את הטוב שקיבלה עכשיו. ההודיה שלה מקבלת מקום אפילו בשם שהיא נותנת לבנה.
זה גורם לי לחשוב שגם אני יכולה לבחור לשים לב לרגעים קטנים ביום יום שאני יכולה לפנות להם מקום. הרגע שבו אני שמה לב שהשיחה עם החברה קצת הקלה עליי והרגע שבו אני אומרת תודה על זה. לפעמים התודה תהיה במילים שאומר לה: "שמחתי שהתקשרת, הייתי צריכה את השיחה הזאת". ולפעמים זו תהיה תודה לקב"ה: "תודה ששלחת לי מישהי שהיה לי נעים לדבר איתה היום".
אני יכולה להודות על הרגע הזה גם כשהיום עדיין עמוס וגם כשהעניין שמטריד אותי עוד לא נפתר.
אז לפני שתסגרי את היום, תיזכרי ברגע אחד שהיה לך טוב בו. תני לעצמך לשים לב מה בדיוק היה לך טוב שם, ותגידי עליו תודה.
הכותבת היא מאמנת NLP ומורה באולפנת הללי