
"ביבי או טיבי?" - זו השאלה שרוב היהודים בארץ ישראל מתקוטטים עליה בשבועות האחרונים. בלתי נתפס. כיצד ייתכן שמתנגדי ביבי שונאים אותו עד כדי כך שיעדיפו אדם שפועל בגלוי ובמוצהר לביטולה של ישראל כמדינה יהודית, ועל כן כמדינה בכלל? להשם הפתרונים.
אבל זה רק חלק קטן מהבעיות הקיומיות שאנו מתמודדים איתן. כי בזמן ההתקוטטות הפנימית, אויבינו מבחוץ אינם קופאים על השמרים. גם אם נניח בצד את הגדול שבאיומים, המשטר האיראני וגרורותיו, שאר האיומים אינם זניחים.
להלן כמה דוגמאות מהעת האחרונה, שאני מניח שרוב הציבור כלל לא שמע עליהן.
ב-12 בנובמבר הוגשה לנציבות האירופית עצומה שעליה חתמו יותר ממיליון אזרחים אירופים, הדורשים להשעות לחלוטין את הסכם ההתאגדות עם ישראל, המסדיר את יחסי הסחר והדיאלוג בין הצדדים. לא מדובר בעצומה שולית, אלא במנגנון רשמי של האיחוד האירופי הנקרא "יוזמת האזרחים האירופית" (ECI), המאפשר לאזרחי האיחוד לדרוש מהנציבות לקדם מהלכים מדיניים שונים.
לפי אתר פוליטיקו, שלוש המדינות שמהן הגיע מספר החתימות הגדול ביותר הן צרפת, איטליה וספרד. בעקבות חציית רף מיליון החתימות נקבע שימוע בנושא לתחילת שנת 2027.
ב-17 בנובמבר הטילה בריטניה סנקציות על חברות בנייה ישראליות. הנושא אומנם הגיע לכותרות, אבל פחות ידוע שלמחרת הצטרפה גם אוסטרליה לסנקציות. ב-19 בנובמבר פרסמו שרי החוץ של 15 מדינות הצהרה משותפת הקוראת למדינות נוספות בעולם להצטרף להטלת הסנקציות נגד ישראל.
המדינות החתומות הן קטאר, אלג'יריה, מצרים, אינדונזיה, ירדן, כווית, לוב, המלדיביים, ניז'ר, עומאן, פקיסטן, סעודיה, סומליה, טורקיה ואיחוד האמירויות.
ב-18 בנובמבר אירחה ספרד את הכנס האירופי לציון 20 שנה לתנועת ה-BDS. תנועה שבנוסף להיותה אנטישמית, מהווה בעיניי הסחת דעת מכוונת מבעיותיו החמורות באמת של העולם, לעבר השעיר לעזאזל הנצחי - עם ישראל.
מיליוני אנשים בעולם סובלים מדי יום, אבל תנועה עתירת משאבים וקשרים בינלאומיים החליטה שכל זה פחות מעניין מהכפשת ישראל. אותה ישראל שמעניקה זכויות אדם ואזרח נרחבות יותר מרוב מדינות העולם, ושפיתוחיה והמצאותיה הטכנולוגיים הצילו מיליוני בני אדם מרעב, מצמא וממחלות. צביעות פתולוגית.
העובדה שהציבור בישראל אינו מודע למהלכים האנטי-ישראליים המתרחשים סביבנו ללא הפסקה מובילה לכך שגם נבחרי הציבור מתעלמים מהם. אפשר לקרוא לזה פופוליזם, ואפשר לקרוא לזה חיבור לעם. בין אם נשפוט זאת לכף חובה ובין אם לכף זכות, העובדה היא שהחברה הישראלית אינה דוחפת את נבחריה להתמודד עם הבעיות הללו.
ולמדינת ישראל בהחלט יש כלים להתמודד איתן.
בכל הנוגע לעצומות בינלאומיות נגד ישראל, נבחרי הציבור שלנו יכולים להודיע מראש לאיחוד האירופי שכל ביטול של הסכמים עם ישראל יוביל להפסקה מיידית של שיתוף הפעולה המודיעיני למאבק באיומי טרור ביבשת.
כל הטלת סנקציות על חברות ישראליות יכולה להיענות במהלכים באו"ם הקוראים להטלת סנקציות על אותן מדינות בשל סירובן להשיב לאפריקה ולמצרים את האוצרות שנגנבו מהן. אוצרות שנמצאים כיום במוזיאונים אירופיים ומכניסים מיליוני אירו בשנה לענף התיירות "המתורבת", הנשען על מורשת של הרג, שוד וביזה במדינות העולם השלישי.
ירדן, סעודיה ואיחוד האמירויות חתמו על הצהרה נגד ישראל? אין בעיה. על ישראל להודיע לירדנים שכל חתימה על עצומה בינלאומית נגד ישראל תוביל להפחתת הקצאות המים שהיא מעבירה לירדן. לסעודיה ולאיחוד האמירויות ישראל יכולה להודיע שתחדל לסייע להן במאבקן מול איראן.
ספרד מארחת כנס לציון 20 שנה לתנועת ה-BDS? גם לכך אפשר להגיב. על ישראל לקרוא להטלת סנקציות על ספרד בשל מה שאני רואה ככיבוש הבלתי חוקי שלה בערים המרוקניות סאוטה ומלייה.
וכל זה רק על קצה המזלג. יש עוד הרבה מה לעשות. צריך רק לפנות את הקשב ואת הזמן, ולהתחיל להיאבק באמת נגד אויבינו.
הכותב הוא מחבר הספר "שודדי הגלובוס" העוסק בפשעים נגד האנושות שמבצעים האירופים והערבים באפריקאים.