כנראה שהישראלים אוהבים לחיות טוב, גם אם אין כסף. או, שהמצב הכלכלי מצויין.
הסבר אחר לא ניתן לספק לעובדות שעולות היום מפרסומי הלמ"ס, לפיהם רמת החיים עלתה מאז קום המדינה ב-3.5% בשנה, ובשנת 2002 היתה גבוהה פי 6 בהשוואה לשנת 1950.


הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה כי בשנים 1950-2002 הצריכה הפרטית לנפש, המשמשת כאומדן לרמת החיים, עלתה באופן שלא ייאמן כמעט.

בצריכה הפרטית נמדד סיכום ההוצאות על סחורות ושירותים ע"י משקי בית, ונראה כי בשנה הקודמת היא הסתכמה ב-291.6 מיליארד שקלים.


עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי בשנים 1951-1970 גדלה הצריכה הפרטית לנפש ב-4.3% לשנה בממוצע.

בשנים 1971-1980 הואט הגידול בהוצאה, ובשנים אלו גדלה הצריכה ב-2.6% לשנה בלבד.

בשנות ה-80 גדלה ההוצאה לצריכה פרטית לנפש ב-3.8% לשנה בממוצע ובשנות ה-90 ב-3.2%.

בשלוש השנים האחרונות ניכרת ירידה,בשיעור ממוצע של 0.6% לשנה.


מניתוח ההוצאה לצריכה שוטפת, שהיוותה בשנת 2002 כ-92% מההוצאה לצריכה פרטית.
31% מההוצאה היתה על שירותים, 24% היתה הוצאה על שירותי דיור, 21% על מזון, משקאות וטבק, 11% הוצאות על הנעלה, הלבשה וחפצים אחרים.

ההוצאות לדלק ולחשמל נשארו יציבות לאורך השנים, והן מהוות 5%.

במשך העשור האחרון טיפסה כמעט פי שניים ההוצאה לצריכת מוצרים לשימוש רב פעמי, כגון כלי רכב וציוד חשמלי לבית.

כמו כן, חלה עלייה רצופה מ-43% ל-49.3% בכמות הייבוא של מוצרי התעשייה, שהגיעה לשיאה בשנת 2000, בה למעלה ממחצית התצרוכת, כ-55%, היה מיובא.



(ב)