כתבנו חגי הוברמן מדווח כי להערכת אותם גורמי מודיעין, החמאס, בשלב הזה, עדיין לא רואה את עצמו כגורם שלטוני ברצועה. לא כרגע, למרות שמבין כל האירגונים אין כיום חזק ממנו. במסרים שהעבירו אנשי חמאס לאנשיו של דחלאן, הנתפס ככוח המרכזי שישתלט על הרצועה אם צה"ל ייסוג ממנה, התחייבו אנשי החמאס לעשות הכל כדי להימנע ממלחמת אחים. ההבנות בין שני הצדדים - דחלאן ידוע כבעל קשרים עתיקי יומין עם אנשי החמאס, עוד מהימים שהסתיר את מוחמד דיף בלשכתו - הם שהניעו את דחלאן לצאת בהכרזתו המפתיעה כי לא צפויה מלחמת אחים אחרי נסיגת ישראל.
לשני הצדדים, החמאס ודחלאן, יש אינטרס משותף להגיע להבנות, גם אם לא מדובר בהסכם חתום: דחלאן, המקובל כמנהיג עממי אוטנתי הנתמך בידי האליטה הכלכלית ברצועה, עשוי לקבל את הכרת החמאס במנהיגותו בחבל עזה. החמאס יקבל הבנה שבשתיקה להמשך הפעילות נגד ישראל ונגד צה"ל גם אחרי הנסיגה, בעיקר בכל הקשור לירי רקטות מכל הסוגים.
עוד מדווח הוברמן כי במערכת הביטחון מתבוננים בדאגה רבה אחרי התפתות הנשק הרקטי הפלשתיני. מה שהתחיל כאיום פרימיטיבי, נתפס כיום בקצונה הבכירה כאיום יותר מאסיבי. בעיקר רקטות הנ"ט (נגד טנקים) שהשימוש בהן הולך וגובר. כמות הירי בשנת 2003 עלה ב- 80 אחוז על זה שבשנת 2002. החמאס פיתח את הרקטה המכונה "אל בנא" (על שם מייסד האחים המוסלמים חסן אל-בנא), ובהמשך את הרקטה "אל-בתאר" (החותך). בנוסף הם הצליחו להבריח דרך מנהרות רפיח כמויות לא קטנות של רקטות אר.פי.ג'י תקניות.
איכות הרקטות הולכת ומשתפרת. "אל בתאר" הוא רקטה עם ראש כיפתי גדול המכיל 5 ק"ג של חומר נפץ מרסק, המסוגל לחדור גם לתוך טנקים. לאחרונה החלו הפלשתינים לעשות בו שימוש בירי לעבר בתים בגוש-קטיף. משפחת צדוק בנוה-דקלים חשה היטב על בשרה את הרקטה הזו לפני כשבוע וחצי, כשאל-בתאר כזה "כיסח" להם את הבית.
כך גם איכות הרקטות. תחילה היה קסאם 1, אח"כ קסאם 2 וקסאם 3. נכון לעכשיו, הפלשתינים לא הצליחו לפרוץ את מחסום ה- 10 ק"מ (הרקטה שנפלה באיזור זיקים לפני מספר חודשים הגיע לטווח המירבי הזה) אבל בפיקוד הדרום משוכנעים שגם זה רק ענין של זמן. כמות ירי הקסאמים למיניהם ב- 2003היה פי 3מאשר ב-2002. (גם כאן השם "קסאם" הוא שם כולל של התקשורת. לחמאס יש את הקסאם, על שם עז אל-דין אל-קסאם, הגי'האד האיסלמי יורה רקטות "אל קודס" ואילו התנזים פיתח רקטות בשם "סראייה"). קצין בכיר ברצועה הסביר בשבוע שעבר כי למרבה הצער, הדבר לא חוצה את סף התודעה הישראלית, בעיקר בגלל מיעוט הנפגעים. לבקשתי מהקצין הבכיר לתת הסבר רציונלי למספר הנפגעים האפסי למרות ירי אלפי הרקטות הן ברצועה והן לתחומי ישראל הריבונית, הוא מנה שלוש סיבות: שתיים התייחסו למהות הירי והנשק, שלא נפרטם כאן מסיבות של צנזורה. הנימוק הרציונלי השלישי: ההשגחה העליונה. "נראה לי שאני מתחיל להצטרף לדעתם של תושבי גוש-קטיף שיש מישהו משגיח מלמעלה" - זה היה הנימוק הרציונלי השלישי של הקצין הבכיר גלוי הראש, שאינו ידוע כבעל איזושהי זיקה נפשית מינימלית לאמונה בבורא.
בצה"ל, מכל מקום, אין ספק שהירי הזה יימשך גם אחרי הנסיגה הישראלית, כמו גם המשך פיצוצי המיטענים לאורך גדר ההפרדה, שכעת תהיה נגישה יותר למחבלים בהעדר נוכחות צבאית ישראלית בצידה השני. בקצונה הבכירה בפיקוד הדרום לא מסתירים בפגישות סגורות את תחושתם: התנתקות חד-צדדית תביא לאובדן עומק ראיה של התקרבות לגדר, ואובדן כושר הפעולה בשטחי הרשות, כמו הפעולה אתמול במחנה הפליטים אל-בורייג'. והכי חשוב: היקף הכוחות של צה"ל לא רק שלא יקטן, אלא עוד יגדל. (ש)
לשני הצדדים, החמאס ודחלאן, יש אינטרס משותף להגיע להבנות, גם אם לא מדובר בהסכם חתום: דחלאן, המקובל כמנהיג עממי אוטנתי הנתמך בידי האליטה הכלכלית ברצועה, עשוי לקבל את הכרת החמאס במנהיגותו בחבל עזה. החמאס יקבל הבנה שבשתיקה להמשך הפעילות נגד ישראל ונגד צה"ל גם אחרי הנסיגה, בעיקר בכל הקשור לירי רקטות מכל הסוגים.
עוד מדווח הוברמן כי במערכת הביטחון מתבוננים בדאגה רבה אחרי התפתות הנשק הרקטי הפלשתיני. מה שהתחיל כאיום פרימיטיבי, נתפס כיום בקצונה הבכירה כאיום יותר מאסיבי. בעיקר רקטות הנ"ט (נגד טנקים) שהשימוש בהן הולך וגובר. כמות הירי בשנת 2003 עלה ב- 80 אחוז על זה שבשנת 2002. החמאס פיתח את הרקטה המכונה "אל בנא" (על שם מייסד האחים המוסלמים חסן אל-בנא), ובהמשך את הרקטה "אל-בתאר" (החותך). בנוסף הם הצליחו להבריח דרך מנהרות רפיח כמויות לא קטנות של רקטות אר.פי.ג'י תקניות.
איכות הרקטות הולכת ומשתפרת. "אל בתאר" הוא רקטה עם ראש כיפתי גדול המכיל 5 ק"ג של חומר נפץ מרסק, המסוגל לחדור גם לתוך טנקים. לאחרונה החלו הפלשתינים לעשות בו שימוש בירי לעבר בתים בגוש-קטיף. משפחת צדוק בנוה-דקלים חשה היטב על בשרה את הרקטה הזו לפני כשבוע וחצי, כשאל-בתאר כזה "כיסח" להם את הבית.
כך גם איכות הרקטות. תחילה היה קסאם 1, אח"כ קסאם 2 וקסאם 3. נכון לעכשיו, הפלשתינים לא הצליחו לפרוץ את מחסום ה- 10 ק"מ (הרקטה שנפלה באיזור זיקים לפני מספר חודשים הגיע לטווח המירבי הזה) אבל בפיקוד הדרום משוכנעים שגם זה רק ענין של זמן. כמות ירי הקסאמים למיניהם ב- 2003היה פי 3מאשר ב-2002. (גם כאן השם "קסאם" הוא שם כולל של התקשורת. לחמאס יש את הקסאם, על שם עז אל-דין אל-קסאם, הגי'האד האיסלמי יורה רקטות "אל קודס" ואילו התנזים פיתח רקטות בשם "סראייה"). קצין בכיר ברצועה הסביר בשבוע שעבר כי למרבה הצער, הדבר לא חוצה את סף התודעה הישראלית, בעיקר בגלל מיעוט הנפגעים. לבקשתי מהקצין הבכיר לתת הסבר רציונלי למספר הנפגעים האפסי למרות ירי אלפי הרקטות הן ברצועה והן לתחומי ישראל הריבונית, הוא מנה שלוש סיבות: שתיים התייחסו למהות הירי והנשק, שלא נפרטם כאן מסיבות של צנזורה. הנימוק הרציונלי השלישי: ההשגחה העליונה. "נראה לי שאני מתחיל להצטרף לדעתם של תושבי גוש-קטיף שיש מישהו משגיח מלמעלה" - זה היה הנימוק הרציונלי השלישי של הקצין הבכיר גלוי הראש, שאינו ידוע כבעל איזושהי זיקה נפשית מינימלית לאמונה בבורא.
בצה"ל, מכל מקום, אין ספק שהירי הזה יימשך גם אחרי הנסיגה הישראלית, כמו גם המשך פיצוצי המיטענים לאורך גדר ההפרדה, שכעת תהיה נגישה יותר למחבלים בהעדר נוכחות צבאית ישראלית בצידה השני. בקצונה הבכירה בפיקוד הדרום לא מסתירים בפגישות סגורות את תחושתם: התנתקות חד-צדדית תביא לאובדן עומק ראיה של התקרבות לגדר, ואובדן כושר הפעולה בשטחי הרשות, כמו הפעולה אתמול במחנה הפליטים אל-בורייג'. והכי חשוב: היקף הכוחות של צה"ל לא רק שלא יקטן, אלא עוד יגדל. (ש)