הארוע בו נהרגו 14 פלסטינים, בהם ילדים, בפעולת צה"ל, מעלה שוב את סוגית ההסברה הישראלית. יוסי בן אהרון, לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ, התייחס לנושא בראיון עם כתבנו אמציה האיתן. לדבריו, יש לחלק את העיתונות הזרה לשתי קבוצות- אלה שמגייעם מראש כדי להציג את ישראל וצה"ל באור שלילי, ונגדם אין הרבה מה לעשות. לעומתם, רוב הכתבים הזרם הם ניטרליים, אלא שהם יזדהו בד"כ עם הצד המוכה, המפסיד. זאת הם קובעים על סמך המציאות כפי שהיא משתקפת בתמונות חזותיות.
הבעיה העיקרית, אומר בן אהרון, שהמחבלים מעמידים מראש את הנשים והילדים בשורה הקדמית, כדי שייפגעו, ואז יווצר הרושם הדרוש על ישראל. "חובה על דובר צה"ל ומערכת ההסברה הישראלית לפעול בעניין זה. אמנם כלפי אלה שרואים בנו אשמים מראש, וזה כולל גם את התקשורת הישראלית, אין הרבה מה לעשות. אך לגבי שאר הכתבים הזרים, יש מקום לשפר. המלצתי בעבר, והוחל לעשות כך: להעמיד בכל עמדה של צה"ל חייל אחד עם מצלמת וידאו שיתעד מה רואים מן העמדה. במקרה האחרון, הצליחו לצלם תמונה של 3-4 חמושים פלסטינים עטויי מסכות, כשסביבם הילדים. תמונה כזו מעבירה את המסר של שימוש המחבלים בילדים לצרכיהם. את התמונות שאנו מצלמים יש להפיץ בין כתבים אפילו בחינם כדי להראות את האמת. אחר כך ניתן לערוך כמה תמונות למסכת, ולשחרר מדי פעם קובץ כזה של תמונות מלווה בהסברים שמראה מדוע יצאנו לפעולה, ואיך התנהלה בשטח".
פעולה הסברתית נדירה נוספת, העשתה לאחר הפיגוע בקו 19- הפצת תמונות זוועה מהטבח באוטובוס. בן אהרון אומר כי זה היה בלתי נמנע,שכן הסברה הישראלית היתה צריכה להתמודד עם תמונות זוועה הפוכות שהופצו בערוצי התקשורת הערביים, ולכן לא היה מנוס מלהראות שהטבח הוא בצד השני.
בן אהרון ממליץ גם לשווק חומר כתוב ומצולם לעיתונות. אמנם לא תמיד יקבלו עורכי עיתונים בוושינגטון את התמונות שיוצעו להן, אך אם אין ספק באמיתותן, ויהיה הסבר- יקחו אותן. יש ליזום חלוקת חומר, וכן לזמן את הכתבים שמגיעים לארץ לתקופה קצרה לשיחות הסבר. "לצערי מי שבדרך כלל נותן להם חומרים והסברים הם העיתונאים הישראלים שברובם מחזיקים בדעות שמאלניות ותוקפים את ישראל בעיתונים לה. אני רואה אחר כך את החומר הזה בעיתונים בחו"ל. אנחנו צריכים להתמודד קודם כל עם העיתונאים מבית".
בן אהרון אומר כי ההצלחה בהאג מתפוגגת תוך זמן קצר, מיוחד לאחר ארועים כגון פעילות צה"ל ברצועה, התדמית השלילית חוזרת. לכן מדובר במאבק תמידי. בן אהרון אומר כי קשה להעריך האם אנשי ההסברה לא עושים את עבודתם, שכן מדובר בעבודה שדורשת תעצומות נפש וחוסן אידיאולוגי רב- לפנות שוב ושוב לעורכי עיתונים לא ידידותיים, ולנסות לגרום להם לשנות את השקפתם.
הבעיה העיקרית, אומר בן אהרון, שהמחבלים מעמידים מראש את הנשים והילדים בשורה הקדמית, כדי שייפגעו, ואז יווצר הרושם הדרוש על ישראל. "חובה על דובר צה"ל ומערכת ההסברה הישראלית לפעול בעניין זה. אמנם כלפי אלה שרואים בנו אשמים מראש, וזה כולל גם את התקשורת הישראלית, אין הרבה מה לעשות. אך לגבי שאר הכתבים הזרים, יש מקום לשפר. המלצתי בעבר, והוחל לעשות כך: להעמיד בכל עמדה של צה"ל חייל אחד עם מצלמת וידאו שיתעד מה רואים מן העמדה. במקרה האחרון, הצליחו לצלם תמונה של 3-4 חמושים פלסטינים עטויי מסכות, כשסביבם הילדים. תמונה כזו מעבירה את המסר של שימוש המחבלים בילדים לצרכיהם. את התמונות שאנו מצלמים יש להפיץ בין כתבים אפילו בחינם כדי להראות את האמת. אחר כך ניתן לערוך כמה תמונות למסכת, ולשחרר מדי פעם קובץ כזה של תמונות מלווה בהסברים שמראה מדוע יצאנו לפעולה, ואיך התנהלה בשטח".
פעולה הסברתית נדירה נוספת, העשתה לאחר הפיגוע בקו 19- הפצת תמונות זוועה מהטבח באוטובוס. בן אהרון אומר כי זה היה בלתי נמנע,שכן הסברה הישראלית היתה צריכה להתמודד עם תמונות זוועה הפוכות שהופצו בערוצי התקשורת הערביים, ולכן לא היה מנוס מלהראות שהטבח הוא בצד השני.
בן אהרון ממליץ גם לשווק חומר כתוב ומצולם לעיתונות. אמנם לא תמיד יקבלו עורכי עיתונים בוושינגטון את התמונות שיוצעו להן, אך אם אין ספק באמיתותן, ויהיה הסבר- יקחו אותן. יש ליזום חלוקת חומר, וכן לזמן את הכתבים שמגיעים לארץ לתקופה קצרה לשיחות הסבר. "לצערי מי שבדרך כלל נותן להם חומרים והסברים הם העיתונאים הישראלים שברובם מחזיקים בדעות שמאלניות ותוקפים את ישראל בעיתונים לה. אני רואה אחר כך את החומר הזה בעיתונים בחו"ל. אנחנו צריכים להתמודד קודם כל עם העיתונאים מבית".
בן אהרון אומר כי ההצלחה בהאג מתפוגגת תוך זמן קצר, מיוחד לאחר ארועים כגון פעילות צה"ל ברצועה, התדמית השלילית חוזרת. לכן מדובר במאבק תמידי. בן אהרון אומר כי קשה להעריך האם אנשי ההסברה לא עושים את עבודתם, שכן מדובר בעבודה שדורשת תעצומות נפש וחוסן אידיאולוגי רב- לפנות שוב ושוב לעורכי עיתונים לא ידידותיים, ולנסות לגרום להם לשנות את השקפתם.