מידע מודיעיני שהונח על שולחנם של בכירים במערכת הביטחון, מלמד כי ככל שתהליך ה"התנתקות" הולך וצובר תאוצה, לפחות ברמה התקשורתית וההצהרתית, גוברות היריבויות הפנימיות בהנהגה הפלשתינית פנימה. כך נודע לכתבנו חגי הוברמן.
שידוד המערכות העיקרי הוא בתוך בכירי הפתח לשעבר. במערכת הביטחון מציגים זאת כמשולש דחלאן נגד ג'יבאלי נגד מוסא ערפאת. החידוש המשמעותי הוא הקמת מיליציות פרטיות לכל אחד מהשלושה. דחלאן הקים את "יחידת המוות", חבורת גברתנים חמושים שנועדה לטפל בכל מקרי חיסולי חשבונות במישור הפנימי.
לראש המודיעין הצבאי מוסה ערפאת, מנאמניו של הראיס, יש את "יחידות הגיהינום", ואילו ראזי ג'יבאלי, מפקד המשטרה הפלשתינית הכחולה, החלש מבין השלושה, מפעיל יחידת התערבות מהירה של המשטרה.
בציבור הפלשתיני נפוצו שמועות כי רצח העיתונאי חליל א-זבן, שהיה יועצו של ערפאת לענייני תקשורת, בוצע בידי אותה "יחידת המוות" של דחלאן, כחלק מהיריבויות הפנימיות המתפתחות בהנהגה הפלשתינית. הרצח הזה זיעזע את החברה הפלשתינית ובמיוחד את החוגים המקורבים לערפאת.
א-זבן היה איש מובהק של אחמד חילס, מזכיר הוועדה העליונה של הפתח, שהקים מחנה משלו כנגד מחנה דחלאן. חילס מכהן כיום כ"מזכיר ועדת האירגון והגיוס" שהוקמה לא מכבר בעזה כתחליף לאותה ועדה עליונה.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי כוחו של דחלאן, הנתפס ככוח השלטוני המרכזי שישתלט על הרצועה אם חלילה ישראל תיסוג מגוש-קטיף, נובע עדיין ממאות אנשי הבמ"ס _ הביטחון המסכל, האירגון עליו שלט מאז הקמתו ועד לפני כשנה _ ופעילי הפתח הנתונים למרותו. דחלאן שואב כוחו מהיותו בן המקום, יליד מחנה הפליטים חן-יונס.
יש לו תומכים רבים באליטה הכלכלית. הבמ"ס שולט במעבר קרני על כל היבטיו, גובה שלמונים ותמלוגים שמנים על כל סחורה שעוברת במעבר, ולכן המשפחות הכלכליות תומכות בו. הוא נתפס כצעיר, ממייסדי ה"שאביבה" _ תנועת הנוער של הפתח בשנות השמונים. מולו עומדים האנשים המזוהים עם ערפאת והגווארדיה הוותיקה של הפתח.
אנשי הבמ"ס אמנם נחשבים עדיין לנאמני דחלאן, ומחליפו בתפקיד רשיד אבו שבאכ בכלל מצוייר כ"פודל" של דחלאן, אולם ממידע שהגיע לישראל עולה כי לאחרונה נתגלעה מתיחות אפילו בין דחלאן ל"פודל" שלו. הרקע: אבו שבאכ מתנגד להפעלת אותן "חוליות המוות", הנתפסות כמקבילות ומתחרות בביטחון-המסכל.
שידוד המערכות העיקרי הוא בתוך בכירי הפתח לשעבר. במערכת הביטחון מציגים זאת כמשולש דחלאן נגד ג'יבאלי נגד מוסא ערפאת. החידוש המשמעותי הוא הקמת מיליציות פרטיות לכל אחד מהשלושה. דחלאן הקים את "יחידת המוות", חבורת גברתנים חמושים שנועדה לטפל בכל מקרי חיסולי חשבונות במישור הפנימי.
לראש המודיעין הצבאי מוסה ערפאת, מנאמניו של הראיס, יש את "יחידות הגיהינום", ואילו ראזי ג'יבאלי, מפקד המשטרה הפלשתינית הכחולה, החלש מבין השלושה, מפעיל יחידת התערבות מהירה של המשטרה.
בציבור הפלשתיני נפוצו שמועות כי רצח העיתונאי חליל א-זבן, שהיה יועצו של ערפאת לענייני תקשורת, בוצע בידי אותה "יחידת המוות" של דחלאן, כחלק מהיריבויות הפנימיות המתפתחות בהנהגה הפלשתינית. הרצח הזה זיעזע את החברה הפלשתינית ובמיוחד את החוגים המקורבים לערפאת.
א-זבן היה איש מובהק של אחמד חילס, מזכיר הוועדה העליונה של הפתח, שהקים מחנה משלו כנגד מחנה דחלאן. חילס מכהן כיום כ"מזכיר ועדת האירגון והגיוס" שהוקמה לא מכבר בעזה כתחליף לאותה ועדה עליונה.
כתבנו חגי הוברמן מוסיף כי כוחו של דחלאן, הנתפס ככוח השלטוני המרכזי שישתלט על הרצועה אם חלילה ישראל תיסוג מגוש-קטיף, נובע עדיין ממאות אנשי הבמ"ס _ הביטחון המסכל, האירגון עליו שלט מאז הקמתו ועד לפני כשנה _ ופעילי הפתח הנתונים למרותו. דחלאן שואב כוחו מהיותו בן המקום, יליד מחנה הפליטים חן-יונס.
יש לו תומכים רבים באליטה הכלכלית. הבמ"ס שולט במעבר קרני על כל היבטיו, גובה שלמונים ותמלוגים שמנים על כל סחורה שעוברת במעבר, ולכן המשפחות הכלכליות תומכות בו. הוא נתפס כצעיר, ממייסדי ה"שאביבה" _ תנועת הנוער של הפתח בשנות השמונים. מולו עומדים האנשים המזוהים עם ערפאת והגווארדיה הוותיקה של הפתח.
אנשי הבמ"ס אמנם נחשבים עדיין לנאמני דחלאן, ומחליפו בתפקיד רשיד אבו שבאכ בכלל מצוייר כ"פודל" של דחלאן, אולם ממידע שהגיע לישראל עולה כי לאחרונה נתגלעה מתיחות אפילו בין דחלאן ל"פודל" שלו. הרקע: אבו שבאכ מתנגד להפעלת אותן "חוליות המוות", הנתפסות כמקבילות ומתחרות בביטחון-המסכל.