במכתב ששלחה אלישבע פדרמן הגיבה לטענת ח"כ איתן ולפיה הוא לא קיבל פנייה לדון בעניינו של בעלה, וציינה כי כן הייתה פניה כזאת, וכי היא עצמה ניהלה עמו תכתובת ענפה בנושא. עוד כתבה פדרמן כי בעלה מופלה לרעה בתנאי מעצרו, וכי לכן פתח בשביתת רעב.
באיגרת שנשלחה אמש אל חברי מנהיגות יהודית ותומכיהם כותב משה פייגלין, יו"ר חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד: "במוצאי תענית אסתר עמדתי יחד עם יהודים יקרים שבאו להפגין מול בית המשפט העליון נגד מעצרו של נעם פדרמן. בסיום ההפגנה נכנסתי לאוהל המחאה של מועצת יש"ע. בפתח האוהל פנה אליי אחד מהפעילים המרכזים ושאל אותי אם באתי מ"שם".
כשעניתי בחיוב והוספתי: 'בוודאי', הסביר לי אותו פעיל שלדעתו אנו עושים עבודה חשובה מאוד בליכוד אבל שהוא חושב כי לצורך כך עלינו לבדל את עצמנו מהם. מכיוון שהראיתי פנים של מי שאינו מבין, הוא טרח להוסיף הסבר ש"אלה שם כהניסטים".
"כאבי הגדול הוא שבמוצאי הצום של אסתר, צום שבו שלחה אסתר למרדכי את הבקשה: 'לך כנוס את כל היהודים', עדיין אין קולטים את ההבנה כי מה שנחוץ הוא עריבות הדדית, שבה כל ישראל ערבים זה בזה וזה לזה. מי שמוכן לראות את חברו מושלך לכלא על דעותיו, גם אם הן אינן בדיוק כדעתו, ימצא את עצמו מושלך מביתו בלי שום זכויות", אומר פייגלין ומוסיף: "תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה לא תצלח רק אם אנו נהיה מאוחדים. רק התלכדות וכינוס של כל היהודים, של כל אלו שעתידה היהודי של המדינה יקר להם, תוכל לחלץ אותנו מן המשבר ולהביא אותנו לעתיד טוב יותר, וזו היא משימתנו".
במאמר "מבחן פדרמן" כותב במחאה מיכאל פואה, חבר מנהיגות יהודית: "ראש ממשלה במדינה "דמוקרטית" מכריז יום אחד בראיון עיתונאי שהוא הולך לגרש 7500 יהודים מביתם, ואין התקוממות המונית.
הסיבה לכך טמונה בחוסר האחריות הציבורי שלנו. במשך חודשים יושב נעם פדרמן בכלא, ללא צדק וללא משפט, מתוך מטרה ברורה של השלטון, השב"כ, לנקום בו, ואנו כציבור מחשים. כשאין אחריות הדדית עבור היחיד, אין אחריות עבור אף אחד. מי שמוכן להפקיר את נועם ואת משפחתו, אל יתפלא אם לאחר מכן אף אחד לא ייחלץ לעזרתו. הצעתי לתושבי גוש קטיף ולתושבי יהודה ושומרון: רכזו מאמץ והפנו כל משאב שברשותכם לשחרורו של נועם מהכלא.
המאבק האמיתי שלנו הוא על התודעה שאנו אזרחי המדינה, ושהננו בעלי זכויות חופש וקניין כמו כל אחד אחר. עלינו לקבע בתודעת עצמנו שאיננו אזרחים סוג ב'. עלינו לדרוש ולקבל התייחסות כמו לכל אזרח. במקום לבקש רחמים והתחשבות, במקום להסביר לכולם כמה כדאי להם שנמשיך לחטוף פצמרי"ם במקומם, נדרוש לשחרר את נועם פדרמן מכלאו. נדרוש צדק. נחזור לערבות הבסיסית שלנו כיהודים. כשנהיה צודקים נהיה גם חזקים. כשידעו כולם שאי אפשר לעצור סתם כך אזרח, יבינו שבודאי אי אפשר להרוס את ביתו ולגרש אותו".
פואה מסיים את דבריו ואומר: "גם במערכת הכי טובה בעולם יכולים לגדול עשבים שוטים ורעים.
השב"כ, שבתחומים רבים עושה עבודת קודש, הוכיח כבר לצערנו שבמצבים מסוימים הוא מסוגל, בשקר ובהונאה, לפגוע גם באלוף בצה"ל, ולהעליל עליו עלילות שקר.
רק מחאה ציבורית חזקה ומתמשכת תכריח להוציא את האמת לאור, ולשחרר את נועם פדרמן "מהעונש" שהשב"כ גזר עליו ללא משפט וללא צדק".
באיגרת שנשלחה אמש אל חברי מנהיגות יהודית ותומכיהם כותב משה פייגלין, יו"ר חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד: "במוצאי תענית אסתר עמדתי יחד עם יהודים יקרים שבאו להפגין מול בית המשפט העליון נגד מעצרו של נעם פדרמן. בסיום ההפגנה נכנסתי לאוהל המחאה של מועצת יש"ע. בפתח האוהל פנה אליי אחד מהפעילים המרכזים ושאל אותי אם באתי מ"שם".
כשעניתי בחיוב והוספתי: 'בוודאי', הסביר לי אותו פעיל שלדעתו אנו עושים עבודה חשובה מאוד בליכוד אבל שהוא חושב כי לצורך כך עלינו לבדל את עצמנו מהם. מכיוון שהראיתי פנים של מי שאינו מבין, הוא טרח להוסיף הסבר ש"אלה שם כהניסטים".
"כאבי הגדול הוא שבמוצאי הצום של אסתר, צום שבו שלחה אסתר למרדכי את הבקשה: 'לך כנוס את כל היהודים', עדיין אין קולטים את ההבנה כי מה שנחוץ הוא עריבות הדדית, שבה כל ישראל ערבים זה בזה וזה לזה. מי שמוכן לראות את חברו מושלך לכלא על דעותיו, גם אם הן אינן בדיוק כדעתו, ימצא את עצמו מושלך מביתו בלי שום זכויות", אומר פייגלין ומוסיף: "תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה לא תצלח רק אם אנו נהיה מאוחדים. רק התלכדות וכינוס של כל היהודים, של כל אלו שעתידה היהודי של המדינה יקר להם, תוכל לחלץ אותנו מן המשבר ולהביא אותנו לעתיד טוב יותר, וזו היא משימתנו".
במאמר "מבחן פדרמן" כותב במחאה מיכאל פואה, חבר מנהיגות יהודית: "ראש ממשלה במדינה "דמוקרטית" מכריז יום אחד בראיון עיתונאי שהוא הולך לגרש 7500 יהודים מביתם, ואין התקוממות המונית.
הסיבה לכך טמונה בחוסר האחריות הציבורי שלנו. במשך חודשים יושב נעם פדרמן בכלא, ללא צדק וללא משפט, מתוך מטרה ברורה של השלטון, השב"כ, לנקום בו, ואנו כציבור מחשים. כשאין אחריות הדדית עבור היחיד, אין אחריות עבור אף אחד. מי שמוכן להפקיר את נועם ואת משפחתו, אל יתפלא אם לאחר מכן אף אחד לא ייחלץ לעזרתו. הצעתי לתושבי גוש קטיף ולתושבי יהודה ושומרון: רכזו מאמץ והפנו כל משאב שברשותכם לשחרורו של נועם מהכלא.
המאבק האמיתי שלנו הוא על התודעה שאנו אזרחי המדינה, ושהננו בעלי זכויות חופש וקניין כמו כל אחד אחר. עלינו לקבע בתודעת עצמנו שאיננו אזרחים סוג ב'. עלינו לדרוש ולקבל התייחסות כמו לכל אזרח. במקום לבקש רחמים והתחשבות, במקום להסביר לכולם כמה כדאי להם שנמשיך לחטוף פצמרי"ם במקומם, נדרוש לשחרר את נועם פדרמן מכלאו. נדרוש צדק. נחזור לערבות הבסיסית שלנו כיהודים. כשנהיה צודקים נהיה גם חזקים. כשידעו כולם שאי אפשר לעצור סתם כך אזרח, יבינו שבודאי אי אפשר להרוס את ביתו ולגרש אותו".
פואה מסיים את דבריו ואומר: "גם במערכת הכי טובה בעולם יכולים לגדול עשבים שוטים ורעים.
השב"כ, שבתחומים רבים עושה עבודת קודש, הוכיח כבר לצערנו שבמצבים מסוימים הוא מסוגל, בשקר ובהונאה, לפגוע גם באלוף בצה"ל, ולהעליל עליו עלילות שקר.
רק מחאה ציבורית חזקה ומתמשכת תכריח להוציא את האמת לאור, ולשחרר את נועם פדרמן "מהעונש" שהשב"כ גזר עליו ללא משפט וללא צדק".