ביקורת זו מצטרפת למורת הרוח שמעורר הארגון בלבנון בעיקר בקרב גורמים נוצריים המתנגדים עקרונית גם למדיניותו נגד ישראל וגם להמשך קיומו כארגון מזוין. להערכתה של מערכת הביטחון הישראלית, בבסיסה של ביקורת זו עומד גם חשש ממשקל היתר של הארגון בפוליטיקה הלבנונית בפרט וממשקלם של השיעים בה בכלל.

החיזבאללה במאבקו התמידית על דעת הקהל הלבנונית דוחה את הביקורת ומבטיח להמשיך ב"שגרת" מלחמתו בישראל. אמנם הצורך שמגלה הארגון להגיב על הדברים מלמד על חשיבותה של דעת הקהל הלבנונית בעיניו, אולם בכך אין די כדי לשנות את זהותו ואת מעמדו כארגון טרור המשלב יכולות ותחכום מבצעי ופוליטי, עם אידיאולוגיה איסלמית קיצונית, אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית.

הקולות המבקרים את החיזבאללה מגיעים בעיקר מכיוון מחנה מתנגדיו המסורתי, האופוזיציה הנוצרית האנטי-סורית, וזו הציגה את טיעוניה בשני עיתונים בולטים: בעיתון "אלנהאר" וביומון של ראש הממשלה אלחרירי "אלמסתקבל". יצוין כי "אלנהאר" משמש במה פומבית לניגוח הנוכחות הסורית בלבנון והטרור נגד ישראל. אמנם מול מאמרי הביקורת הופיעו בהם גם מאמרים חיוביים כלפי חיזבאללה, אולם קולות ביקורתיים הופיעו באופן מפתיע גם בעיתון הפרו-סורי "אלספיר", המשמש, על פי רוב, במה תקשורתית אוהדת ותומכת של הארגון.

בעבור מחנה האופוזיציה האנטי-סורית שימשה עסקת חילופי השבויים הזדמנות לחידושו של הדיון הציבורי על אודות מדיניות החיזבאללה בכלל ועל המאבק המזוין בישראל בפרט. זאת, תוך כדי ערעור מפורש על הלגיטימציה של החיזבאללה להמשיך ולתפקד כתנועת "התנגדות".