תכנית ההתנתקות סותרת לחלוטין את מפת הדרכים שאושרה בממשלה ושהיא, לטענת שרון, חלק מקווי היסוד של הממשלה, ולכן שרון פועל היום במישרין נגד קווי היסוד של הממשלה, אומר פרופ' ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי. אלדד אמר את הדברים במושב שעסק בתכנית ההתנתקות במסגרת כנס ירושלים.
אלדד מוסיף כי כדי להעביר תכנית המנוגדת לקווי היסוד של הממשלה ושבה אין לו לכך רוב, שרון חייב לעקוף את ממשלתו, ולכן הוא עומד "לסגור עסקה" עם הנשיא בוש כדי לבוא אל הממשלה ולהעמידה בפני עובדה מוגמרת. שרון מניח כי חלק גדול מ"המורדים והמתנדנדים" לא יצביעו נגד התכנית אם יבוא ויטען כי כבר התחייב לבוש.
שרון, לדבריו, מציג את תכניתו בפני שלושה פקידים אמריקניים זוטרים אך טוען בפני שרי ממשלתו המבקשים דיון בנושא כי עוד אין תכנית ולכן אין מה להציג.
אלדד מוסיף כי שרון, שקיבל מנדט, נטל את מאות אלפי קולות הבוחרים, שנתנו לו את קולם כדי להילחם בטרור, ונכנע לו, תוך שהוא כופה על העם תכנית הפוכה.
אפילו תכניותיהם של אנשי שמאל קיצוני כמו יוסי ביילין ועמי איילון מכילות מידה של לוגיקה, אומר אלדד, באשר יש בהן תן וקח. לעומת זאת, תכניתו של שרון מכילה "תן" בלבד ללא דרישות מהערבים כלל. עקירת היישובים מצויה אצלו בסעיפי הנזק לא במקום שבו מתנהל קח ותן, אומר אלדד.
אלדד מציין כי "בחדרים סגורים בארה"ב, באירופה ובקרב הערבים נבחנת ברצינות השאלה האם שרון השתגע?" תחילה חשדו כי שרון טומן מלכודת, אבל התברר כי אין זו מלכודת אלא תכנית מטורפת נטולת היגיון פנימי.
עם זאת, אומר אלדד, העם עייף, ולכן מנהיג שיציג תכנית אטרקטיבית לטווח קצר יוכל אולי לשכנע באמצעות משאל עם כזה או אחר. "ההיסטוריה זרועה בדוגמאות של מנהיגים שהצליחו לקחת את עמם למקומות בהם לא רצה להיות ובדרך כלל הסתיים הדבר בחורבן".
הנזק ששרון גרם הוא בלתי הפיך, וגם אם שרון יודח במהרה או ייאלץ להתפטר בעקבות כתב אישום, "מאה חכמים לא יצליחו להוציא מהבאר את האבן שהוא זרק".
אלדד מציין במנותו את הנזקים שגרם שרון את התבטאותו כי העם היהודי בארצו כובש, את כוונתו לעקור רבבות מתיישבים, להשמיד יישובים ולהכריז על חבל ארץ במדינת ישראל כנקי מיהודים.
כששרון הוא שעומד מאחורי דברים אלו, הדבר משמיט את הבסיס המשפטי המוסרי הביטחוני של הציונות. "אולי במהלך הזה של שרון בא קיצה של הציונות החילונית", אומר אלדד ומוסיף כי ייתכן שבניין העל של הציונות ההרצליאנית וגם זו של בן גוריון פשט את הרגל ולעם ישראל נותרה אחרי שרון רק היהדות. נותרה הציונות הדתית, האומרת שארץ ישראל היא ערך בפני עצמו ולא מכשיר, אומר אלדד.
נזק נוסף ששרון גורם, אומר אלדד, הוא בכניעתו לטרור. אם הערבים היו יושבים בשקט ומשתפים פעולה, שרון לא היה מציע לצאת מעזה, ולפיכך מדובר ב"שיפור עמדה לאחור", שפה צבאית נקייה לנסיגה. צבא אינו נסוג כשהוא מנצח, אלא כשהוא מובס. שרון מרגיש, בניגוד לעובדות, כי הוא נוצח בקרב, בעוד מי שמעיין בדו"ח הרמטכ"ל "פיגועים בישראל בחתך רבעוני" רואה כי שיא הפיגועים בישראל היה בפסח לפני שנתיים וכי מאז, מפרוץ מלחמת חומת מגן, הם בסימן ירידה תלולה. הטרור, לדבריו, הולך ומובס אך אינו מוכרע כי אין החלטה להשלים את המהלך. אם היו משקיעים את עשרת המיליארדים שמשקיעים בגדר ההפרדה ובאותה נחישות, אפשר היה לנצח את הטרור, אומר אלדד.
הוא מוסיף כי תכנית הטרנספר של שרון ליהודים יכולה להכשיר תפיסה זו גם כלפי הערבים. אם מותר לעקור יהודים מביתם ולגרש אותם בגלל תועלת שאולי תצמח למדינת ישראל, יכול להיות שמותר לעקור ערבים אויבי המדינה ולגרשם.
אלדד מזהיר כי כל חבר כנסת ערבי או מהשמאל שירים יד כדי לתמוך בתכנית ההתנתקות החד צדדית לעקירת יהודים ידע כי בכך הוא נותן לגיטימציה לטרנספר של ערבים.
יכול להיות, אומר אלדד, כי זה מה שבסופו של דבר יקרה.
על יחסו לראש הממשלה שרון אומר אלדד: "מבחינתי שום דבר ששרון יעשה בעתיד, גם אם יחליט לחזור בו ולבנות עוד מאה יישובים, לא ישנה את דעתי. אני איתו גמרתי". (ר)
אלדד מוסיף כי כדי להעביר תכנית המנוגדת לקווי היסוד של הממשלה ושבה אין לו לכך רוב, שרון חייב לעקוף את ממשלתו, ולכן הוא עומד "לסגור עסקה" עם הנשיא בוש כדי לבוא אל הממשלה ולהעמידה בפני עובדה מוגמרת. שרון מניח כי חלק גדול מ"המורדים והמתנדנדים" לא יצביעו נגד התכנית אם יבוא ויטען כי כבר התחייב לבוש.
שרון, לדבריו, מציג את תכניתו בפני שלושה פקידים אמריקניים זוטרים אך טוען בפני שרי ממשלתו המבקשים דיון בנושא כי עוד אין תכנית ולכן אין מה להציג.
אלדד מוסיף כי שרון, שקיבל מנדט, נטל את מאות אלפי קולות הבוחרים, שנתנו לו את קולם כדי להילחם בטרור, ונכנע לו, תוך שהוא כופה על העם תכנית הפוכה.
אפילו תכניותיהם של אנשי שמאל קיצוני כמו יוסי ביילין ועמי איילון מכילות מידה של לוגיקה, אומר אלדד, באשר יש בהן תן וקח. לעומת זאת, תכניתו של שרון מכילה "תן" בלבד ללא דרישות מהערבים כלל. עקירת היישובים מצויה אצלו בסעיפי הנזק לא במקום שבו מתנהל קח ותן, אומר אלדד.
אלדד מציין כי "בחדרים סגורים בארה"ב, באירופה ובקרב הערבים נבחנת ברצינות השאלה האם שרון השתגע?" תחילה חשדו כי שרון טומן מלכודת, אבל התברר כי אין זו מלכודת אלא תכנית מטורפת נטולת היגיון פנימי.
עם זאת, אומר אלדד, העם עייף, ולכן מנהיג שיציג תכנית אטרקטיבית לטווח קצר יוכל אולי לשכנע באמצעות משאל עם כזה או אחר. "ההיסטוריה זרועה בדוגמאות של מנהיגים שהצליחו לקחת את עמם למקומות בהם לא רצה להיות ובדרך כלל הסתיים הדבר בחורבן".
הנזק ששרון גרם הוא בלתי הפיך, וגם אם שרון יודח במהרה או ייאלץ להתפטר בעקבות כתב אישום, "מאה חכמים לא יצליחו להוציא מהבאר את האבן שהוא זרק".
אלדד מציין במנותו את הנזקים שגרם שרון את התבטאותו כי העם היהודי בארצו כובש, את כוונתו לעקור רבבות מתיישבים, להשמיד יישובים ולהכריז על חבל ארץ במדינת ישראל כנקי מיהודים.
כששרון הוא שעומד מאחורי דברים אלו, הדבר משמיט את הבסיס המשפטי המוסרי הביטחוני של הציונות. "אולי במהלך הזה של שרון בא קיצה של הציונות החילונית", אומר אלדד ומוסיף כי ייתכן שבניין העל של הציונות ההרצליאנית וגם זו של בן גוריון פשט את הרגל ולעם ישראל נותרה אחרי שרון רק היהדות. נותרה הציונות הדתית, האומרת שארץ ישראל היא ערך בפני עצמו ולא מכשיר, אומר אלדד.
נזק נוסף ששרון גורם, אומר אלדד, הוא בכניעתו לטרור. אם הערבים היו יושבים בשקט ומשתפים פעולה, שרון לא היה מציע לצאת מעזה, ולפיכך מדובר ב"שיפור עמדה לאחור", שפה צבאית נקייה לנסיגה. צבא אינו נסוג כשהוא מנצח, אלא כשהוא מובס. שרון מרגיש, בניגוד לעובדות, כי הוא נוצח בקרב, בעוד מי שמעיין בדו"ח הרמטכ"ל "פיגועים בישראל בחתך רבעוני" רואה כי שיא הפיגועים בישראל היה בפסח לפני שנתיים וכי מאז, מפרוץ מלחמת חומת מגן, הם בסימן ירידה תלולה. הטרור, לדבריו, הולך ומובס אך אינו מוכרע כי אין החלטה להשלים את המהלך. אם היו משקיעים את עשרת המיליארדים שמשקיעים בגדר ההפרדה ובאותה נחישות, אפשר היה לנצח את הטרור, אומר אלדד.
הוא מוסיף כי תכנית הטרנספר של שרון ליהודים יכולה להכשיר תפיסה זו גם כלפי הערבים. אם מותר לעקור יהודים מביתם ולגרש אותם בגלל תועלת שאולי תצמח למדינת ישראל, יכול להיות שמותר לעקור ערבים אויבי המדינה ולגרשם.
אלדד מזהיר כי כל חבר כנסת ערבי או מהשמאל שירים יד כדי לתמוך בתכנית ההתנתקות החד צדדית לעקירת יהודים ידע כי בכך הוא נותן לגיטימציה לטרנספר של ערבים.
יכול להיות, אומר אלדד, כי זה מה שבסופו של דבר יקרה.
על יחסו לראש הממשלה שרון אומר אלדד: "מבחינתי שום דבר ששרון יעשה בעתיד, גם אם יחליט לחזור בו ולבנות עוד מאה יישובים, לא ישנה את דעתי. אני איתו גמרתי". (ר)