"שרון מבקש לקבל החלטה "צ'רצ'ליאנית הסטורית" טען אחד ממקורביו, בראיון לאתר NFC, בנוגע לתכנית העקירה של שרון. יוסי בלום הלוי לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים, מחברו של הספר "התקדשות – זכרונות ממלחמת יום הכיפורים", כותב כי "הסכם ההתנתקות" דומה דוקא ל"הסכם מינכן" של צ'מברליין למסירת חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה (1938) לידי גרמניה.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הדברים מופיעים במסמך הנושא את השם "ניתוח המשמעויות, הסיכונים והתחזיות לתוצאות אפשריות של 'תכנית ההתנתקות' של רה"מ שרון", אותו שיגר בלום הלוי אל רה"מ שרון, שרי הממשלה, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין וחברי הכנסת, וכן לאישי ציבור נוספים.
במסמך הוא כותב עוד כי כתוצאה מהסכם מינכן "פורק הצבא הצ'כי החזק מנשקו, צ'כיה נכבשה כולה וצבאה חדל לשמש נדבך מזרחי במערך ההגנה וההתקפה של בעלות הברית נגד הצבא הגרמני והאיזון האסטרטגי במרכז אירופה הופר לטובת הוורמאכט. הסכם זה אפשר לגרמניה להפנות את כל כוחה לתקיפת פולין ומערב אירופה, בלא לחשוש מהצבא הצ'כי בעורף האסטרטגי של הרייך השלישי. לכך ההתנתקות מעזה בדומה לנטרול צ'כיה ב 1938 , תשמש כמכפיל כוח לטרור ומנוף אסטרטגי בידי אירן וסוריה".
המסמך מפרט את משמעויות תכניתו של שרון על עתידה האסטרטגי של מדינת ישראל, השפעותיה על חיילי צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים, וכן את ההשפעות על מערכות הבטחון ובטחון הפנים. המסמך מתייחס גם להשפעות התכנית על כלכלתה של מדינת ישראל ועל המרקם החברתי, המורל, הלכידות והחוסן הלאומי.
נטישת ישראל את שטחי יש"ע, כותב בלום הלוי במסמך, כמוה כהכרזה כי ישראל מתנערת מהמנדט הבריטי שהוא המסמך המשפטי הבינלאומי בעל התוקף המגדיר את ישראל גם כעת כבעלת הזיקה המועדפת בשטחי יש"ע.
כתבתנו מציינת כי תימוכין לכך הם דבריו של המשפטן יוג'ין רוסטוב "שלמרות שמבחינת בריטניה תוקף המנדט פג ב 15 במאי 48, אבל 'הוראות המנדט שנקבעו ע"י חבר הלאומים ממשיכות לחול על אותם שטחי פלשתינה המערבית (א"י), שמחוץ לשטחה של מדינת ישראל וזאת כל עוד אין הסדר אחר בענין הריבונות"(Duke Journal of Comprative and International Law vol.2).
"ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינים ל'זכויות הסטוריות' שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי 'פלשתינה ארץ ישראל המנדטורית לשעבר", כותב בלום הלוי.
בכך, הוא מוסיף, ייפתח הפתח גם בפני תביעות מצריות: "למצרים יש תביעות מישראל העולות מעת לעת 'להחזיר' לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב המכונים הפיה 'משולש אום רשרש' ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה".
בסעיף העוסק ב"משמעויות האסטרטגיות של אובדן ההרתעה" כתוצאה מיישום "תכנית ההתנתקות ", הוא כותב כי "הצהרותיו של נסראללה בדבר 'ישראל המתפוררת כקורי עכביש', יהפכו בעיני הערבים לממשיות. תוצאות אובדן ההרתעה יובילו בהכרח להתגברות האיומים מצד אירן, סוריה ומדינת פלשתין, אם אכן תקום בשטחי יש"ע, ובסופו של תהליך, אין להוציא מכלל אפשרות השפעה זו של אובדן כושר ההרתעה על הצטרפות של מדינות כמצרים, ירדן וסעודיה, ולבנון למלחמה בחזית אחת עם כוחות משלוח איראניים נגד ישראל".
"תכנית ההתנתקות תיצור ובסבירות הגבוהה ביותר מצב אסטרטגי חדש במרכז הארץ ובדרומה, בדומה למצב הקיים מצפון הגליל ועד מרחב חדרה ועמק חפר. ישראל תאלץ להמנע מפעולות הגנה בשל איומים להפעיל נשק טילי ארוך טווח נגד הבטן הרכה של ישראל מגבול הרצועה".
בלום הלוי מותח ביקורת על הפיכתה של המועצה לבטחון לאומי בידי שרון לגוף ביצועי ליישום תכניתו וזאת שלא עפ"י ייעודה ותפקידיה כפי שהוגדו בהחלטת ממשלה 4889.
גוף זה אומר בלום הלוי לכתבתנו אינו אמור לעסוק בביצוע תכנית כזו.
לדבריו המועצה לבטחון לאומי המל"ל, הוקמה בהמלצת ועדת אגרנט שבחנה את מחדלי יום כיפור. ראשי אמ"ן לפני מלחמת יום כיפור טענו כי האויב בשום אופן לא יתקוף, אומר בלום הלוי ומוסיף כי לא היה אז גוף שירכז את כל המידע האובייקטיבי ויבנה מערך של תסריטים והיפוכם, כולל תכניות להתמודדות עם מצב בו האויב לא יפעל לפי הקונספציה וכן יתקוף.
תפקיד המל"ל לאסוף לרכז ולבנות מערך הערכות והמלצות כולל תכניות 'מענה לסיכונים' (Contingency Plan) עבור מקבלי ההחלטות וכן לשמש כגורם שיפקח על יישום החלטות. זוהי לדבריו מעין "מועצת חכמים", שתפקידה בין היתר לבחון שאלות כמו "אם יובא ענין העקירה של ישובי יש"ע לפני בתי דין בינלאומיים העוסקים בפשעים נגד האנושות בכלל ובפשעי המלחמה בפרט, האם תוכל מדינת ישראל להתגונן בפני כתב אישום תיאורטי בעקבות פינוי בכוח-אלים של אזרחיה, שיושבו באזורים אלה בהחלטת ממשלה ריבונית ובשטח, שע"פ החוק הבינלאומי (החלטת המנדט של סן רמו) הוא שטח הנתון תחת נאמנותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי?"
או: "האם מסוגלת מדינת ישראל לממן עלויות כבירות של ההתנתקות, כאשר היא משקיעה כבר היום 10 מיליארד שקלים בגדר הבטחון, במצב של עוני ורעב בקרב מאות אלפים מאזרחיה ועם שלטון מקומי קורס, שאינו משלם שכר לעובדיו ולספקים שלו?"
לדבריו מישיבה בה השתתפו אנשי המל"ל, צמרת צה"ל ורה"מ ושפרטיה הודלפו לתקשורת התברר כי רשימת "טעון בירור" שהכין האלוף גיורא איילנד כללה שאלות כמו "עם מי מדברים בעזה ועל מה? מה בענין שדה התעופה בדהנייה והנמל בעזה? האם האבחנה בין שטחי A, B, C, ממשיכה לחול? מה ההשפעה של התכנית על ערביי ישראל? מה היחס והזיקה של התכנית לחזון בוש ומפת הדרכים?".
שאלות אלו מעידות לדבריו על רדידות עבודת המל"ל. נוסף על כך הוא מציין כי פרסומים על עבודת המל"ל בנושא העלתה כי שוב לא הוכנו "תכניות מענה לסיכונים" כנדרש.
"מתקבל הרושם שהמל"ל מבקש לרצות את רה"מ בתכנית התנתקות ולא להציג חלופות שיעדן הצגת תסריטים ריאליים לאלה שעלולים להתרחש לאחר יישום תכנית ההתנתקות", כותב בלום הלוי.
בסיכום המסמך הוא מציע "לדרג המדיני לדחות על הסף את תכנית ההתנתקות בשל הסיכונים הגדולים הכרוכים בה ולבחור חלופה אחרת". (ר)
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי הדברים מופיעים במסמך הנושא את השם "ניתוח המשמעויות, הסיכונים והתחזיות לתוצאות אפשריות של 'תכנית ההתנתקות' של רה"מ שרון", אותו שיגר בלום הלוי אל רה"מ שרון, שרי הממשלה, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין וחברי הכנסת, וכן לאישי ציבור נוספים.
במסמך הוא כותב עוד כי כתוצאה מהסכם מינכן "פורק הצבא הצ'כי החזק מנשקו, צ'כיה נכבשה כולה וצבאה חדל לשמש נדבך מזרחי במערך ההגנה וההתקפה של בעלות הברית נגד הצבא הגרמני והאיזון האסטרטגי במרכז אירופה הופר לטובת הוורמאכט. הסכם זה אפשר לגרמניה להפנות את כל כוחה לתקיפת פולין ומערב אירופה, בלא לחשוש מהצבא הצ'כי בעורף האסטרטגי של הרייך השלישי. לכך ההתנתקות מעזה בדומה לנטרול צ'כיה ב 1938 , תשמש כמכפיל כוח לטרור ומנוף אסטרטגי בידי אירן וסוריה".
המסמך מפרט את משמעויות תכניתו של שרון על עתידה האסטרטגי של מדינת ישראל, השפעותיה על חיילי צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים, וכן את ההשפעות על מערכות הבטחון ובטחון הפנים. המסמך מתייחס גם להשפעות התכנית על כלכלתה של מדינת ישראל ועל המרקם החברתי, המורל, הלכידות והחוסן הלאומי.
נטישת ישראל את שטחי יש"ע, כותב בלום הלוי במסמך, כמוה כהכרזה כי ישראל מתנערת מהמנדט הבריטי שהוא המסמך המשפטי הבינלאומי בעל התוקף המגדיר את ישראל גם כעת כבעלת הזיקה המועדפת בשטחי יש"ע.
כתבתנו מציינת כי תימוכין לכך הם דבריו של המשפטן יוג'ין רוסטוב "שלמרות שמבחינת בריטניה תוקף המנדט פג ב 15 במאי 48, אבל 'הוראות המנדט שנקבעו ע"י חבר הלאומים ממשיכות לחול על אותם שטחי פלשתינה המערבית (א"י), שמחוץ לשטחה של מדינת ישראל וזאת כל עוד אין הסדר אחר בענין הריבונות"(Duke Journal of Comprative and International Law vol.2).
"ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינים ל'זכויות הסטוריות' שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי 'פלשתינה ארץ ישראל המנדטורית לשעבר", כותב בלום הלוי.
בכך, הוא מוסיף, ייפתח הפתח גם בפני תביעות מצריות: "למצרים יש תביעות מישראל העולות מעת לעת 'להחזיר' לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב המכונים הפיה 'משולש אום רשרש' ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה".
בסעיף העוסק ב"משמעויות האסטרטגיות של אובדן ההרתעה" כתוצאה מיישום "תכנית ההתנתקות ", הוא כותב כי "הצהרותיו של נסראללה בדבר 'ישראל המתפוררת כקורי עכביש', יהפכו בעיני הערבים לממשיות. תוצאות אובדן ההרתעה יובילו בהכרח להתגברות האיומים מצד אירן, סוריה ומדינת פלשתין, אם אכן תקום בשטחי יש"ע, ובסופו של תהליך, אין להוציא מכלל אפשרות השפעה זו של אובדן כושר ההרתעה על הצטרפות של מדינות כמצרים, ירדן וסעודיה, ולבנון למלחמה בחזית אחת עם כוחות משלוח איראניים נגד ישראל".
"תכנית ההתנתקות תיצור ובסבירות הגבוהה ביותר מצב אסטרטגי חדש במרכז הארץ ובדרומה, בדומה למצב הקיים מצפון הגליל ועד מרחב חדרה ועמק חפר. ישראל תאלץ להמנע מפעולות הגנה בשל איומים להפעיל נשק טילי ארוך טווח נגד הבטן הרכה של ישראל מגבול הרצועה".
בלום הלוי מותח ביקורת על הפיכתה של המועצה לבטחון לאומי בידי שרון לגוף ביצועי ליישום תכניתו וזאת שלא עפ"י ייעודה ותפקידיה כפי שהוגדו בהחלטת ממשלה 4889.
גוף זה אומר בלום הלוי לכתבתנו אינו אמור לעסוק בביצוע תכנית כזו.
לדבריו המועצה לבטחון לאומי המל"ל, הוקמה בהמלצת ועדת אגרנט שבחנה את מחדלי יום כיפור. ראשי אמ"ן לפני מלחמת יום כיפור טענו כי האויב בשום אופן לא יתקוף, אומר בלום הלוי ומוסיף כי לא היה אז גוף שירכז את כל המידע האובייקטיבי ויבנה מערך של תסריטים והיפוכם, כולל תכניות להתמודדות עם מצב בו האויב לא יפעל לפי הקונספציה וכן יתקוף.
תפקיד המל"ל לאסוף לרכז ולבנות מערך הערכות והמלצות כולל תכניות 'מענה לסיכונים' (Contingency Plan) עבור מקבלי ההחלטות וכן לשמש כגורם שיפקח על יישום החלטות. זוהי לדבריו מעין "מועצת חכמים", שתפקידה בין היתר לבחון שאלות כמו "אם יובא ענין העקירה של ישובי יש"ע לפני בתי דין בינלאומיים העוסקים בפשעים נגד האנושות בכלל ובפשעי המלחמה בפרט, האם תוכל מדינת ישראל להתגונן בפני כתב אישום תיאורטי בעקבות פינוי בכוח-אלים של אזרחיה, שיושבו באזורים אלה בהחלטת ממשלה ריבונית ובשטח, שע"פ החוק הבינלאומי (החלטת המנדט של סן רמו) הוא שטח הנתון תחת נאמנותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי?"
או: "האם מסוגלת מדינת ישראל לממן עלויות כבירות של ההתנתקות, כאשר היא משקיעה כבר היום 10 מיליארד שקלים בגדר הבטחון, במצב של עוני ורעב בקרב מאות אלפים מאזרחיה ועם שלטון מקומי קורס, שאינו משלם שכר לעובדיו ולספקים שלו?"
לדבריו מישיבה בה השתתפו אנשי המל"ל, צמרת צה"ל ורה"מ ושפרטיה הודלפו לתקשורת התברר כי רשימת "טעון בירור" שהכין האלוף גיורא איילנד כללה שאלות כמו "עם מי מדברים בעזה ועל מה? מה בענין שדה התעופה בדהנייה והנמל בעזה? האם האבחנה בין שטחי A, B, C, ממשיכה לחול? מה ההשפעה של התכנית על ערביי ישראל? מה היחס והזיקה של התכנית לחזון בוש ומפת הדרכים?".
שאלות אלו מעידות לדבריו על רדידות עבודת המל"ל. נוסף על כך הוא מציין כי פרסומים על עבודת המל"ל בנושא העלתה כי שוב לא הוכנו "תכניות מענה לסיכונים" כנדרש.
"מתקבל הרושם שהמל"ל מבקש לרצות את רה"מ בתכנית התנתקות ולא להציג חלופות שיעדן הצגת תסריטים ריאליים לאלה שעלולים להתרחש לאחר יישום תכנית ההתנתקות", כותב בלום הלוי.
בסיכום המסמך הוא מציע "לדרג המדיני לדחות על הסף את תכנית ההתנתקות בשל הסיכונים הגדולים הכרוכים בה ולבחור חלופה אחרת". (ר)