במסיבת עיתונאים הגישה היום "וועדת שטייניץ" את מסקנותיה. מדובר בדו"ח חמור ביותר על תפקודו של המודיעין הישראלי בכלל ועל אמ"ן (אגף מודיעין) בפרט.
חברי הוועדה קבעו כי "לקחי המלחמה בעיראק מהווים תמרור מפני הפיכתה של הערכת המודיעין מכלי עבודה לכלי ריק ומפני הסכנה שהיא עלולה להתגלות שוב בעתיד כמשענת קנה רצוץ".
הביקורת הקשה ביותר מוטחת במודיעין בנושא הנשק הגרעיני בלוב שפותח מתחת לאפם של שירותי המודיעין הישראלי בלא שאלה הבחינו בכך. זהו "כשל מודיעיני חמור שחייב לעורר בדק בית ושידוד מערכות" קובעת הוועדה שגם הביעה חשש שהדבר עלול לחזור על עצמו לגבי מדינות אחרות.
עוד נמסר כי שירותי הביון של ארה"ב ובריטניה הסתירו מישראל מידע על תוכנית הגרעין הלובית.
בנושא העיראקי קבעה הוועדה כי ראשית הבעיה כבר בשנת 98 כאשר עזבו פקחי האו"מ את עיראק והמודיעין הישראלי "לא נתן מענה איסופי הולם" ולמעשה לא הפנים את משמעות הדבר לגבי יכולת איסוף מידע על היכולות הבלתי קונוונציונליות של עיראק.
"המידע המגוון שהצליחו שירותי המודיעין להפיק באמצעי האיסוף השונים לקראת המלחמה לא הצליח לספק אינדיקציות חד-משמעיות על קיומן של יכולות בלתי קונוונציונליות או על קיומם של טילי קרקע-קרקע ומשגריהם בעיראק. בה בעת לא היה לאל ידם לשלול את קיומם של אמצעי לחימה אלו בעיראק ולהפיג את החשש מפניהם". אומרים חברי הוועדה ומוסיפים כי "הוועדה איבחנה פער בולט בין היערכות אמ"ן ומידת הביטחון העצמי שהפגינו ראש אמ"ן ונציגיו ביחס להערכותיהם המודיעיניות בחודשים שקדמו למלחמה".
הדו"ח מתח ביקורת גם על הניסיון להעצים את היכולות הבלתי קונוונציונליות העיראקיות. למשל הניסיון להעלות את מספר הטילים המצויים ברשות עיראק ממספר טילים בודדים ועד למספר של בין 50 ל100 טילים סמוך לפרוץ המלחמה. ככלל כינו חברי הוועדה את הערכות המודיעין טרם המלחמה כחומר אשר היה מלווה ב"ניסוחים מתפלפלים ולעיתים אף מתפתלים ובחוסר עקביות".
למרות הביקורת הקשה קבעה הוועדה כי ההחלטה לפתוח את מסכות הגאז, להכין חדרים אטומים וכל צעדי המגננה שננקטו היתה בגדר הסביר. להחלטה זו התנגד ח"כ חיים רמון שניסח "דעת מיעוט" בה טען כי עלות פתיחת המסכות היתה גבוהה מאד ועל שירותי המודיעין היה להעז ולקבוע כי לאור נתוני האמת לא נשקפה לישראל סכנה ממשית מצידה של עיראק.
הוועדה המליצה לערוך רפורמה בשירותי המודיעין. העיקרית שבהן להוציא את יחידת 8200 מידי אמ"ן ולהפוך אותה ל"סוכנות מידע לאומית" תחת פיקוח אזרחי. הוועדה ממליצה במקביל לחזק את "המוסד" כדי שיפעל לאיתור יכולות במדינות ממעגל הסיכון השני והשלישי.
הוועדה ממליצה להקים וועדת שרים לעניני מודיעין, יצירת תפקיד של "מזכיר מודיעין" לראש הממשלה בדומה למזכיר צבאי. הוועדה ממליצה גם להכשיר אקדמאים במקצועות המודיעין. כמו כן תיזום הוועדה את חקיקתו של "חוק המודיעין" כדי לעגן במסגרתו את הדברים הנ"ל.
הוועדה החליטה שלא להגיש מסקנות אישיות גם אם לעיתים היתה מעונינת בכך וזאת משום שלדברי יו"ר הוועדה ח"כ שטייניץ "ההגדרות של תחומי אחריות בין הגופים השונים הן כה פגומות עד כי כל כישלון ומחדל ניתן להפנותם לכל הכתובות כולן, בדרג המבצעי והמדיני גם יחד".
חברי הוועדה קבעו כי "לקחי המלחמה בעיראק מהווים תמרור מפני הפיכתה של הערכת המודיעין מכלי עבודה לכלי ריק ומפני הסכנה שהיא עלולה להתגלות שוב בעתיד כמשענת קנה רצוץ".
הביקורת הקשה ביותר מוטחת במודיעין בנושא הנשק הגרעיני בלוב שפותח מתחת לאפם של שירותי המודיעין הישראלי בלא שאלה הבחינו בכך. זהו "כשל מודיעיני חמור שחייב לעורר בדק בית ושידוד מערכות" קובעת הוועדה שגם הביעה חשש שהדבר עלול לחזור על עצמו לגבי מדינות אחרות.
עוד נמסר כי שירותי הביון של ארה"ב ובריטניה הסתירו מישראל מידע על תוכנית הגרעין הלובית.
בנושא העיראקי קבעה הוועדה כי ראשית הבעיה כבר בשנת 98 כאשר עזבו פקחי האו"מ את עיראק והמודיעין הישראלי "לא נתן מענה איסופי הולם" ולמעשה לא הפנים את משמעות הדבר לגבי יכולת איסוף מידע על היכולות הבלתי קונוונציונליות של עיראק.
"המידע המגוון שהצליחו שירותי המודיעין להפיק באמצעי האיסוף השונים לקראת המלחמה לא הצליח לספק אינדיקציות חד-משמעיות על קיומן של יכולות בלתי קונוונציונליות או על קיומם של טילי קרקע-קרקע ומשגריהם בעיראק. בה בעת לא היה לאל ידם לשלול את קיומם של אמצעי לחימה אלו בעיראק ולהפיג את החשש מפניהם". אומרים חברי הוועדה ומוסיפים כי "הוועדה איבחנה פער בולט בין היערכות אמ"ן ומידת הביטחון העצמי שהפגינו ראש אמ"ן ונציגיו ביחס להערכותיהם המודיעיניות בחודשים שקדמו למלחמה".
הדו"ח מתח ביקורת גם על הניסיון להעצים את היכולות הבלתי קונוונציונליות העיראקיות. למשל הניסיון להעלות את מספר הטילים המצויים ברשות עיראק ממספר טילים בודדים ועד למספר של בין 50 ל100 טילים סמוך לפרוץ המלחמה. ככלל כינו חברי הוועדה את הערכות המודיעין טרם המלחמה כחומר אשר היה מלווה ב"ניסוחים מתפלפלים ולעיתים אף מתפתלים ובחוסר עקביות".
למרות הביקורת הקשה קבעה הוועדה כי ההחלטה לפתוח את מסכות הגאז, להכין חדרים אטומים וכל צעדי המגננה שננקטו היתה בגדר הסביר. להחלטה זו התנגד ח"כ חיים רמון שניסח "דעת מיעוט" בה טען כי עלות פתיחת המסכות היתה גבוהה מאד ועל שירותי המודיעין היה להעז ולקבוע כי לאור נתוני האמת לא נשקפה לישראל סכנה ממשית מצידה של עיראק.
הוועדה המליצה לערוך רפורמה בשירותי המודיעין. העיקרית שבהן להוציא את יחידת 8200 מידי אמ"ן ולהפוך אותה ל"סוכנות מידע לאומית" תחת פיקוח אזרחי. הוועדה ממליצה במקביל לחזק את "המוסד" כדי שיפעל לאיתור יכולות במדינות ממעגל הסיכון השני והשלישי.
הוועדה ממליצה להקים וועדת שרים לעניני מודיעין, יצירת תפקיד של "מזכיר מודיעין" לראש הממשלה בדומה למזכיר צבאי. הוועדה ממליצה גם להכשיר אקדמאים במקצועות המודיעין. כמו כן תיזום הוועדה את חקיקתו של "חוק המודיעין" כדי לעגן במסגרתו את הדברים הנ"ל.
הוועדה החליטה שלא להגיש מסקנות אישיות גם אם לעיתים היתה מעונינת בכך וזאת משום שלדברי יו"ר הוועדה ח"כ שטייניץ "ההגדרות של תחומי אחריות בין הגופים השונים הן כה פגומות עד כי כל כישלון ומחדל ניתן להפנותם לכל הכתובות כולן, בדרג המבצעי והמדיני גם יחד".