הנוהג הוא ששרי החוץ, היודעים כל אחד מהם תנאי המשחק שאפשר לנקוט, קיבלו החלטה על ביטול הכינוס. בדרך לפני ועידות פסגה מתנהלים מגעים שנמשכים חודשים רבים, והשליטים, אמר קידר, מגיעים רק במטרה לחתום על מה שכבר הוסכם קודם לכן.
אירוע זה הוא ביטוי לבעיות שעמן מתמודדת הליגה הערבית. בעיות מזדמנות עקב תנאים משתנים בעולם ובגלל בעיות כרוניות של הליגה הערבית. מדינות הליגה הערבית, אמר קידר, מאורגנות בפירמידה הפוכה: מדינות כמצרים לבנון וסוריה, שמהן יצאו גדולי ההוגים והן חזית הלאומיות הערבית, ומדינות שוליים כבחריין סעודיה ולוב. מדינות השוליים הן העשירות, הסביר קידר, וכך נוצר מצב שהכוח הוא בידי מדינות ערביות שמצויות בשוליים, בעוד שהמדינות האליטיסטיות, האליטה המצרית הביירותית והדמשקאית, מתקשות לנהל את עצמן מבחינה כספית, והן מחזרות על הפתחים, ולו כדי לחיות. נוצר מצב, אמר קידר, ש"בעל המאה הוא בעל הדעה, אף על פי שאין לו דעה".
בעייתה הנוספת של הליגה הערבית היא שיתוקה. מחמת כבודו של השליט כל החלטה אמורה להתקבל פה אחד, שהרי אם דעתו אינה מתקבלת הדבר מביש אותו, ולכן מכל מקום אם ההחלטות נבונות או שאין בהן תבונה, הן מתקיימות. לפיכך כל מדינה היא בעלת זכות להטלת וטו, ואם מדינה כלשהי אינה מסכימה להחלטה אין מתקבלת כל החלטה, ולכן הכל משותק. אלו בעיותיה היסודיות של הליגה הערבית, ועל אלו נוספות בעיות מזדמנות כמו המלחמה של אמריקה כנגד עירק. מלחמה זו והשלכותיה הולידו מאבקים בליגה הערבית, כולל מחזות מבישים של הטחת קללות הדדיות. העובדה שמדובר בגוף וולונטרי מאפשר לכל מדינה לעשות כרצונה, וכך מצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל בניגוד לדעה הערבית. לדבריו, למשך עשר שנים היא נזרקה מהליגה הערבית, אך בסופו של דבר הוחזרה. בשל חתימותיהם על הסכמים עם ישראל גם ירדן והפלשתינים נחשבים לבוגדים. ועידות הפסגה האחרונות התנהלו תוך הטחת האשמות ממדינה אחת על השנייה: מדוע פעלה כך או אחרת. לכך יש להוסיף, אמר קידר, את מהלכו של קדפי. קדפי, לדבריו, ממוצא בדואי, אימץ סיסמאות לאומיות ערביות, אך כשנוכח לדעת כי לאיש לא אכפת מכיבושה של עירק כי אין מדינה ערבית שהוציאה את השגריר בארה"ב לחופשה הוא רכש לעצמו כרטיס כניסה למועדון הבינלאומי באמצעות ויתור על נשק להשמדה המונית שהיה ברשותו.
הליגה הערבית איבדה את משמעותה, אמר קידר והוסיף כי גם "המשפחה הערבית" התבררה כבוגדנית ותחרותית, וכל הסיסמאות בדבר היותה מאוחדת נותרו חסרות משמעות. (ר)
אירוע זה הוא ביטוי לבעיות שעמן מתמודדת הליגה הערבית. בעיות מזדמנות עקב תנאים משתנים בעולם ובגלל בעיות כרוניות של הליגה הערבית. מדינות הליגה הערבית, אמר קידר, מאורגנות בפירמידה הפוכה: מדינות כמצרים לבנון וסוריה, שמהן יצאו גדולי ההוגים והן חזית הלאומיות הערבית, ומדינות שוליים כבחריין סעודיה ולוב. מדינות השוליים הן העשירות, הסביר קידר, וכך נוצר מצב שהכוח הוא בידי מדינות ערביות שמצויות בשוליים, בעוד שהמדינות האליטיסטיות, האליטה המצרית הביירותית והדמשקאית, מתקשות לנהל את עצמן מבחינה כספית, והן מחזרות על הפתחים, ולו כדי לחיות. נוצר מצב, אמר קידר, ש"בעל המאה הוא בעל הדעה, אף על פי שאין לו דעה".
בעייתה הנוספת של הליגה הערבית היא שיתוקה. מחמת כבודו של השליט כל החלטה אמורה להתקבל פה אחד, שהרי אם דעתו אינה מתקבלת הדבר מביש אותו, ולכן מכל מקום אם ההחלטות נבונות או שאין בהן תבונה, הן מתקיימות. לפיכך כל מדינה היא בעלת זכות להטלת וטו, ואם מדינה כלשהי אינה מסכימה להחלטה אין מתקבלת כל החלטה, ולכן הכל משותק. אלו בעיותיה היסודיות של הליגה הערבית, ועל אלו נוספות בעיות מזדמנות כמו המלחמה של אמריקה כנגד עירק. מלחמה זו והשלכותיה הולידו מאבקים בליגה הערבית, כולל מחזות מבישים של הטחת קללות הדדיות. העובדה שמדובר בגוף וולונטרי מאפשר לכל מדינה לעשות כרצונה, וכך מצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל בניגוד לדעה הערבית. לדבריו, למשך עשר שנים היא נזרקה מהליגה הערבית, אך בסופו של דבר הוחזרה. בשל חתימותיהם על הסכמים עם ישראל גם ירדן והפלשתינים נחשבים לבוגדים. ועידות הפסגה האחרונות התנהלו תוך הטחת האשמות ממדינה אחת על השנייה: מדוע פעלה כך או אחרת. לכך יש להוסיף, אמר קידר, את מהלכו של קדפי. קדפי, לדבריו, ממוצא בדואי, אימץ סיסמאות לאומיות ערביות, אך כשנוכח לדעת כי לאיש לא אכפת מכיבושה של עירק כי אין מדינה ערבית שהוציאה את השגריר בארה"ב לחופשה הוא רכש לעצמו כרטיס כניסה למועדון הבינלאומי באמצעות ויתור על נשק להשמדה המונית שהיה ברשותו.
הליגה הערבית איבדה את משמעותה, אמר קידר והוסיף כי גם "המשפחה הערבית" התבררה כבוגדנית ותחרותית, וכל הסיסמאות בדבר היותה מאוחדת נותרו חסרות משמעות. (ר)