לתיאטרון במצרים כללים משלו.
בתקופה האחרונה מופתעים האנשים שבאים לצפות בהצגה בתיאטרון בקהיר, כשרגע לפני שמתחילה ההצגה מתפזרים ביניהם השחקנים כשהם לבושים במדים אמריקניים, ומאיימים עליהם בנשק.
החיילים האמריקנים המחופשים פוקדים על הצופים בצעקות לשבת במקומות, לשתוק ולמחוא כפיים במקומות הנכונים.

הקהל הנדהם מוצא את עצמו מציית להוראות ואף נדחק למקומות עליהם שילם תוך דחיפות ע"י אקדחים ויריות באויר, אותם מבצעים השחקנים המשכנעים.

לאחרהפתיחה הדרמטית מוצג בפני הבאים מחזה העוסק בהתערבותם של האמריקנים בסכסוכים ברחבי המזרח התיכון.
בהצגה משולבים צילומי חדשות וסצינות שמגנות את כיבוש עיראק בידי האמריקנים ואת תוכניותיהם בנוגע למזרח התיכון.

המחזאי, שהוא גם הבמאי וגם השחקן הראשי במחזה מסביר את הצעד החריג בכוונה לשתף את הצופים בחוייה מיוחדת.
"חשוב לי לשמור את הצופה דבוק לכיסא, לשתף אותו באירועים הדרמטיים ולהבטיח סוג אחר של צפייה", אמר.

במהלך ההצגה מוטחות האשמות בשחקנים המגלמים אמריקנים, על היותם קצבים, רוצחים ונוטפי דם.
עוד מוקרנים בהצגה קטעים בהם נראים חיילים ישראלים בפעולות בבתי ערבים, התמוטטות פסלו של סדאם במרכז בגדד, ועל הבמה עומד מחבל שעומד להתאבד המקריא את צוואתו.

בסיום המחזה עומד השחקן המגלם את המפקד האמריקני האכזר, האומר: לנו אין פיתרון, הפתרון נמצא אצלכם, הציבור הערבי.

יצויין, כי בתקשורת המצרית זכה המחזה לביקורות חיוביות ביותר.
אחד ממבקרי התיאטרון אף כתבעל המחזה: "הוא מראה שהדרך היחידה להילחם היא באמצעות מתאבדים".

(ב)