ספר חדש \"מי מפחד ממדינה יהודית\", מפרי עטו של עו\"ד יהודה כהן, ובהוצאת לשכת עורכי הדין, עוסק באקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. לדברי עו\"ד כהן בספר יש התמודדות עם הכלל שקבע לעצמו בית המשפט העליון, ולפיו חוקי היסוד שחוקקה הכנסת מקבלים מעמד של חוקה.
לפי דברי כהן, אין לבית המשפט העליון זכות להחליט כך, כי החוקה היא מתוקף סמכות הריבון, והעם הוא הריבון, ובישראל מדובר לא רק בעם היושב בציון, אלא גם בעם היהודי הנמצא בתפוצות.
הפרלמנט, קרי: הכנסת, אינו הריבון אלא רק שלוחו, ושליח, לפי כל דין ומשפט של כל אומות העולם, אינו יכול לפגוע בשולח. לכן, אומר כהן, אם הכנסת קבעה חוק יסוד, והחוק קיבל בכך מעמד של חוקה, על פי הכרזת בית המשפט הרי יש בכך משום הגבלת השליח הבא, כלומר הכנסת הבאה תהיה מוגבלת לעומת זו שקדמה לה. יתרה מזאת, מדייק כהן: בקביעה שכזאת מגבילים גם את השולח, את העם, כי כתוצאה מכך לא יוכל העם לבחור כנסת שתיהנה מאותן הסמכויות כבעבר.
כמסקנה מכך, אומר כהן, אם בית המשפט מחליט שהכנסת חוקקה חוקה גם אם היא כלל לא התכוונה לכך, זה מוטעה, מאחר שהחלטות בית המשפט העליון שחוקי היסוד ייחשבו כחוקה הן בלתי חוקיות. לדוגמא מביא כהן את החלטת בית המשפט העליון לבדוק את חוקיות חוק הכנסת בעניין ערוץ 7 או את ההשהיה בעניין חוק טל. לפיכך, מסכם כהן, כל ביטול חוק כנסת אי אפשר לעשותו אלא בכנסת.
לשאלת כתבנו מהי תגובתו של כהן למצב שבו בית המשפט העליון לא יחשוב כך, הוא השיב במשל: \"נניח שבית המשפט העליון יחליט שאני אישה, והוא ייתן פסק דין על כך, הרי אין בזה שום סימוכין\".
כהן דיבר גם על הבעיה העולה מכך שבית המשפט מתערב בנושאים פוליטיים כדוגמת \"בג\"ץ קציר\", שבו בית המשפט אסר על הממשלה להקצות קרקעות לסוכנות, כי בעיני בית המשפט הסוכנות, בהיותה מיישבת יהודים ולא ערבים, היא גוף מפלה. לדברי כהן, עניין זה עוסק בתחום המדיני פוליטי של הגדרת מדינת ישראל כמדינה ציונית. ומבחינה משפטית עובר עיסוק זה על חוק כנסת אחר, שאוסר על בתי המשפט לדון בשאלות פוליטיות. לדעת עו\"ד כהן, הפסק שניתן הוא מוטעה אך אינו בטל מיסודו, כדוגמת ביטול חוק כנסת, שעליו דובר בתחילת הדברים, שהוא לדבריו בגדר \"עפרא דארעא\".
לפי דברי כהן, אין לבית המשפט העליון זכות להחליט כך, כי החוקה היא מתוקף סמכות הריבון, והעם הוא הריבון, ובישראל מדובר לא רק בעם היושב בציון, אלא גם בעם היהודי הנמצא בתפוצות.
הפרלמנט, קרי: הכנסת, אינו הריבון אלא רק שלוחו, ושליח, לפי כל דין ומשפט של כל אומות העולם, אינו יכול לפגוע בשולח. לכן, אומר כהן, אם הכנסת קבעה חוק יסוד, והחוק קיבל בכך מעמד של חוקה, על פי הכרזת בית המשפט הרי יש בכך משום הגבלת השליח הבא, כלומר הכנסת הבאה תהיה מוגבלת לעומת זו שקדמה לה. יתרה מזאת, מדייק כהן: בקביעה שכזאת מגבילים גם את השולח, את העם, כי כתוצאה מכך לא יוכל העם לבחור כנסת שתיהנה מאותן הסמכויות כבעבר.
כמסקנה מכך, אומר כהן, אם בית המשפט מחליט שהכנסת חוקקה חוקה גם אם היא כלל לא התכוונה לכך, זה מוטעה, מאחר שהחלטות בית המשפט העליון שחוקי היסוד ייחשבו כחוקה הן בלתי חוקיות. לדוגמא מביא כהן את החלטת בית המשפט העליון לבדוק את חוקיות חוק הכנסת בעניין ערוץ 7 או את ההשהיה בעניין חוק טל. לפיכך, מסכם כהן, כל ביטול חוק כנסת אי אפשר לעשותו אלא בכנסת.
לשאלת כתבנו מהי תגובתו של כהן למצב שבו בית המשפט העליון לא יחשוב כך, הוא השיב במשל: \"נניח שבית המשפט העליון יחליט שאני אישה, והוא ייתן פסק דין על כך, הרי אין בזה שום סימוכין\".
כהן דיבר גם על הבעיה העולה מכך שבית המשפט מתערב בנושאים פוליטיים כדוגמת \"בג\"ץ קציר\", שבו בית המשפט אסר על הממשלה להקצות קרקעות לסוכנות, כי בעיני בית המשפט הסוכנות, בהיותה מיישבת יהודים ולא ערבים, היא גוף מפלה. לדברי כהן, עניין זה עוסק בתחום המדיני פוליטי של הגדרת מדינת ישראל כמדינה ציונית. ומבחינה משפטית עובר עיסוק זה על חוק כנסת אחר, שאוסר על בתי המשפט לדון בשאלות פוליטיות. לדעת עו\"ד כהן, הפסק שניתן הוא מוטעה אך אינו בטל מיסודו, כדוגמת ביטול חוק כנסת, שעליו דובר בתחילת הדברים, שהוא לדבריו בגדר \"עפרא דארעא\".