אתמול פנה מאיר בר-אל, סמנכ"ל התאחדות התעשיינים ומנהל איגוד תעשיות הריהוט בישראל, במכתב ליחיאל לקט, יו"ר הקק"ל, ובו הוא מאשים את הקרן הקיימת לישראל בגרימת נזק לקופת המדינה בשיעור של מיליוני שקלים בשנה.
במסגרת פעילויות יערניות מקצועיות הנעשות מידי שנה ביערות מבצעת הקרן הקיימת לישראל גם דילול עצים. הדילול נעשה כדי שהעצים יגדלו טוב יותר, וכן כדי למנוע דליקות ושרפות.
לדברי בר-אל, הקבלנים הכורתים את העצים מוכרים אותם לרשות הפלשתינית. במסגרת מכירה זו, אומר בר-אל, חוזר העץ למדינת ישראל, אך הפעם כמוצר תעשייתי מוגמר: משטח מוכן לעבודה, דבר היוצר תחרות בלתי הוגנת עם יצרני המשטחים בישראל.
הוא מסביר כי מחירו של טון עץ עגול לפני ניסור נע בסביבות ה 250 שקלים, ולאחר הניסור מחירו עולה לכ 700 שקלים למ"ק.
לדבריו, כמות המטרים המעוקבים המופקים עומדת על כ 30,000 בשנה, כך שהסכום העולה הוא כ 21 מיליון ₪ אשר אין משלמים עליהם מע"מ, ובעקבות זאת נגזלים מקופת המדינה כ-3.5 מיליון ₪.
עוד אומר בר-אל במכתבו כי העצים הם חומר גלם חשוב לתעשייה, ומכירתו ישירות לתעשיינים בארץ הייתה יכולה להביא תועלת רבה, ולהגביר את התעסוקה בארץ, דבר שיש בו ערך כלכלי חשוב למדינה.
הוא מציע ליושב ראש הקק"ל לפעול לתיקון המצב וליצור התקשרות ישירה בין תעשיית העץ במדינה לבין קק"ל, התקשרות שלדבריו, תהיה מבוססת על הסכמים ארוכי טווח, תוך כדי ניצול משאב טבע זה בדרך היעילה ביותר.
בתגובה על טענות אלו אמרה דוברת קק"ל אורלי דורון לכתבתנו פנינה דסקל כי היא אינה מבינה את בר-אל.
דורון הסבירה כי הפעילות שמבצעת הקק"ל נערכת במסגרת המכרזים שמוציאה הקרן, כפי שדורש החוק.
לדבריה, במכרזים זוכים קבלני עץ שונים, וחלקם מוכרים את העצים הגדועים לרשות, זאת מבלי שלקרן הקיימת תהיה אפשרות כלשהי להתערב בכך.
"לקרן קיימת לישראל אין אפשרות לאכוף את החוק ולאסור על הקבלנים למכור את העצים", הדגישה דורון.
עוד אמרה דורון כי כאשר פנתה התאחדות התעשיינים אל הקק"ל בבקשה למנוע את המכירה התברר כי אין אפשרות לכך. לדבריה, נבדק המצב בעניין זה במדינות שונות בעולם שיש בהן תקנות המונעות העברת עץ מחוץ לגבולות המדינה, אך תקנות אלו אינן יכולות להתקיים בארץ מכיוון שדין הרש"פ ומדינת ישראל הוא כדינן של המדינות באיחוד האירופי, שעליהן אין תקנות אלו חלות. כמו כן הסבירה דורון כי ועדות החשיבה שעליהן מדבר בר-אל היו למעשה יוזמה של קק"ל ושכבר נקבעו תאריכים לישיבה משותפת ליועצים המשפטיים של המקומות. לכן, לדבריה, אין היא מבינה מדוע נזכר כעת בר-אל בנושא זה. (ש)
במסגרת פעילויות יערניות מקצועיות הנעשות מידי שנה ביערות מבצעת הקרן הקיימת לישראל גם דילול עצים. הדילול נעשה כדי שהעצים יגדלו טוב יותר, וכן כדי למנוע דליקות ושרפות.
לדברי בר-אל, הקבלנים הכורתים את העצים מוכרים אותם לרשות הפלשתינית. במסגרת מכירה זו, אומר בר-אל, חוזר העץ למדינת ישראל, אך הפעם כמוצר תעשייתי מוגמר: משטח מוכן לעבודה, דבר היוצר תחרות בלתי הוגנת עם יצרני המשטחים בישראל.
הוא מסביר כי מחירו של טון עץ עגול לפני ניסור נע בסביבות ה 250 שקלים, ולאחר הניסור מחירו עולה לכ 700 שקלים למ"ק.
לדבריו, כמות המטרים המעוקבים המופקים עומדת על כ 30,000 בשנה, כך שהסכום העולה הוא כ 21 מיליון ₪ אשר אין משלמים עליהם מע"מ, ובעקבות זאת נגזלים מקופת המדינה כ-3.5 מיליון ₪.
עוד אומר בר-אל במכתבו כי העצים הם חומר גלם חשוב לתעשייה, ומכירתו ישירות לתעשיינים בארץ הייתה יכולה להביא תועלת רבה, ולהגביר את התעסוקה בארץ, דבר שיש בו ערך כלכלי חשוב למדינה.
הוא מציע ליושב ראש הקק"ל לפעול לתיקון המצב וליצור התקשרות ישירה בין תעשיית העץ במדינה לבין קק"ל, התקשרות שלדבריו, תהיה מבוססת על הסכמים ארוכי טווח, תוך כדי ניצול משאב טבע זה בדרך היעילה ביותר.
בתגובה על טענות אלו אמרה דוברת קק"ל אורלי דורון לכתבתנו פנינה דסקל כי היא אינה מבינה את בר-אל.
דורון הסבירה כי הפעילות שמבצעת הקק"ל נערכת במסגרת המכרזים שמוציאה הקרן, כפי שדורש החוק.
לדבריה, במכרזים זוכים קבלני עץ שונים, וחלקם מוכרים את העצים הגדועים לרשות, זאת מבלי שלקרן הקיימת תהיה אפשרות כלשהי להתערב בכך.
"לקרן קיימת לישראל אין אפשרות לאכוף את החוק ולאסור על הקבלנים למכור את העצים", הדגישה דורון.
עוד אמרה דורון כי כאשר פנתה התאחדות התעשיינים אל הקק"ל בבקשה למנוע את המכירה התברר כי אין אפשרות לכך. לדבריה, נבדק המצב בעניין זה במדינות שונות בעולם שיש בהן תקנות המונעות העברת עץ מחוץ לגבולות המדינה, אך תקנות אלו אינן יכולות להתקיים בארץ מכיוון שדין הרש"פ ומדינת ישראל הוא כדינן של המדינות באיחוד האירופי, שעליהן אין תקנות אלו חלות. כמו כן הסבירה דורון כי ועדות החשיבה שעליהן מדבר בר-אל היו למעשה יוזמה של קק"ל ושכבר נקבעו תאריכים לישיבה משותפת ליועצים המשפטיים של המקומות. לכן, לדבריה, אין היא מבינה מדוע נזכר כעת בר-אל בנושא זה. (ש)