ברוש סבור, כי מהלכים אלו יתמכו בפיחות מבוקר בשער החליפין של השקל לעומת הדולר לרמה של 4.7 שקל לדולר. דבר שיביא בטווח הארוך להגדלת היצוא ב-500 מיליון דולרים נוספים בשנה ולתוספת של כ-7,000 מקומות עבודה במשק.

יו"ר מכון היצוא טוען, כי במצב הקיים אין שום סיבה כלכלית לשער ריבית גבוה מרמה של 3.2%, כאשר שער הריבית בארה"ב הנו כ-1% בלבד וציפיות האינפלציה של הציבור בארץ הן בתחום יעד האינפלציה אותו קבעה הממשלה, (3%-1%).

לדעת יו"ר מכון היצוא, הגידול המהיר ביצוא בחודשים האחרונים, לצד גידול בהשקעות התושבים הזרים בישראל, מגדיל את היצע המט"ח ומקטין את הסיכוי לפיחות חד כתוצאה מהמשך הפחתת הריבית.

זאת ועוד, המדיניות הפיסקאלית השמרנית מצד הממשלה, שהתבטאה בקיצוץ נוסף של התקציב, לצד הגדלת ההכנסות הנובעות מהאצת הצמיחה, מאפשרות גם הן הקלה נוספת במדיניות המוניטרית של בנק ישראל ולהפחתת הריבית.

ברוש מציין, כי פרמיית הסיכון של ישראל בשווקים הבינלאומיים הנה כ-1% ועל בסיס הריבית הנוכחית בארה"ב, צריך היה לעמוד שער הריבית בארץ על כ-2.5% בלבד.

הוא מדגיש, כי האינפלציה בישראל בשנת 2003 הייתה בשיעור שלילי של 1.9% בעוד שבארה"ב, הייתה 1.2 אחוז. זאת ועוד, קצב הצמיחה בארץ, גם אם הוא נמצא בתהליך התאוששות, עדיין נמוך משמעותית מקצב הצמיחה בארה"ב, העומד על יותר מ-4%. לעומת זאת, שעור האבטלה בארץ הנו 10.7% בהשוואה ל-5.6% בארה"ב.

אילו הנגיד היה שומע בקולנו בעבר, אומר ברוש, והיה מפחית את הריבית בקצב גבוה יותר מאשר ביצע בפועל, הצמיחה במשק הייתה מהירה יותר. (ש)